161

אל: זלמן ארן, תל-אביב

מוצ"ש, 7/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

ז. יקירי,

רצוני לברכך לצאתך [לפריס][1] ולאחל לך אווירה שקטה ואוזן קשבת להרצאה ולהסברה. אני מניח שהלך דעותי - על כל הלבטים והפקפוקים והערעורים - ידוע לך. מודיעים לי כי כל החומר לעיניך וביקשתי שיתנו לך גם את הדואר האחרון. בריאותי כשורה ורוחי איתן. המֶתח ברוּמוֹ, כי הקשר יום יום (נוסף על העיתונות והרדיו) ואנו לא באי רחוק אלא בלב הארץ. המחשבות על העתיד, הכללי והאישי, רבות, אך עדיין היוליות.

מסור שלום לאבירן, לאביתמר [סנה], לאבידוב [שילוח], ולאבי בת שאיני יודע שמה, אך חזקה שהיא אהודה מאוד [אהוד אבריאל].

שלך

הערות: