132
אל: זאב שרף, ירושלים
29/8/1946 בערב, 30/8/1946 בבוקר
להדו
שלום,
כאשר
יגורתי לא יצא היום הדואר, מתוך זהירות. אומנם החיפוש לא פגע בנו, אך הוחלט להתאפק
ממשלוח. נמצא שתקבלו שדרַי יומיים יחד. בינתיים הגיע הדואר הנכנס והוא גדוש ביותר
- כולו בר ללא מוץ. לא אספיק לגעת הערב [יום ה'] אלא באפס קצהו ואדחה השאר למוצ״ש.
השדר לבן
אביגדור[1]- נמלכתי כי
מוטב שלא תשלחהו עד שנראה איך ייפול דבר. יש בו אומנם ראי נאמן ללִבטי שלשום - רגע
מסוים בחיינו כאן - אבל אותם לבטים כבר נסתחפו בגאוֹת גל חדש של רחשים, שיקולים וספקות.
הערב
ישבנו. הדעות נתחלקו. הבעתי דעתי בשיקול ראשון כי עלינו ללכת [לוש״ע]. הנחתי כי לא
נועיל כלום - כי הכל מנוי וגמור ויש קנוניה עם המדינות.[2] אעפ״י כן
הסקתי כי עתיד המערכה מחייב הליכתנו. אם לא נשתתף - ניתן נשק בידי השלט לטעון כי
הוחלט כך וכך משום שעמדו תחת לחץ מצד אחד בעוד שאנו הפקרנו הגנתנו; גם נקפח מעמדנו
כלפי הציבור. לעומת זה, אם נשתתף - נטען: למרות כל האכזבות והספקות המרים נתנו יד,
והנה מה עוללתם לנו. בקיצור: [יש] שחרור מאחריות באי-הליכה - [מול] הגברת-מה של
לחץ מוסרי בהליכה. מושגים נושנים, אך דומני שעודם חָלים. הוא הדין לגבי אמריקה.
אילו המציין את עמדתה היה לא רק ידידות-מה כלפינו אלא איבה גלויה כלפי אנגליה -
כדין ססס״ר - אזי שאני: עצם הליכתנו לשולחן מה״מ הייתה מקפחתנו לדידה. אבל כשאין
הדבר כן, וכשגם כאן יש לחשוש לכל אחיזה [של אמריקה] כדי להיחלץ מאחריות כלפינו -
מוטב להראות שניסינו בכל הדרכים ולא החמצנו שום הזדמנות.[3]
אלא מה -
הן אמרנו משהו בשאלת הבסיס![4] ובכן, יש להיאחז
כבמוצא בנוסח האחרון של האולם[5] ולומר:
מכאן, שאין בסיס מסוים למפרע וכל צד חופשי [להציג את תביעותיו]. (במכתבנו [מ-16/8/1946 אל הול]
נאמר כי בשום פנים אין הפידור בסיס, אך בפסוק שלאחר זה לא נאמר ״אך ורק״ [על בסיס
מדינה]). לעומת זה, יש להצהיר ולהכריז כי אנו הולכים, עם כל קלישות הסיכוי, להגן
על מלוא זכויותינו ולהיאבק על תקומת העצמאות וכי איננו ולא נהיה קשורים בשום הצעה
אחרת שהוצעה או תוצע.
אשר
לנציגות: יש להתפשר לגבי חיצונים [נציגים יהודים שמחוץ לסוה״י], ואם ינסו לכפות
בלתי רצויים בתכלית - לסרב לשבת יחד ויתייעצו איתם לחוד כאוות נפשם. לעומת זה יש
להתעקש במינוי נציגינו. רצונכם בסוכנות [היהודית] - היא מחליטה מי היא ולא אתם.
דווקא על רקע הוותרנות בעיקרו של דְבר המו״מ, מוצדקת העמידה על חירותנו הפנימית.
את ההשוואה למוצנף לדחות בשאט, בד' אמות ובפומבי.
הצפוני חָלַק
לאורך כל הקו: נגביר לחץ באי הליכה. נוקיע אי אפשרות של פשרה. נרים קרן פתרון שלֹמה.
יהיו מוכרחים להיזקק לנו. גם לגבי אמריקה - איפכא מסתברא: לאחר שקוממנו אותם נגד
הבסיס של בן מורי [מוריסון] והשגנו הזדהותם הפומבית איתנו[6] - אנו
מפקירים ההישג והולכים לשבת מבלי שאותו בסיס סולק. הייתכן? בזה, ולא בהיפוכו,
נשחררם מאחריות וניתן בפיהם תירוץ נגדנו. אשר לבסיס, איך נישא פנינו לציבור לאחר
שפרסמנו כי נלך ״אך ורק״ אם הבסיס מדן [מדינה] (זה כנגד טענתי, שבמכתב לא אמרנו
״אך ורק״) ואמרנו זאת במו״מ שבע״פ.[7] ועוד: אם
לפוצץ, אז מוטב בעניין עיקרי, תוכניתי, ולא בעניין צדדי, אישי.[8]
כך נתחלפו
היוצרות ויצא שאני מתיר לעצמי עמדה לגוף העניין אעפ״י שהיא מסייעת להתרה, ואילו
צפוני נוקט בפירוש עמדה בניגוד להתרה. ואף אומנם, בסוף בסוף בא בהצעה שמא נאמר כי
אנו הולכים, אבל אך ורק על בסיס המדן ונדחה למפרע כל הצעה אחרת ולא נדון בה.
הגורני
[גרינבוים] נטה לאי-הליכה. נימוקיו בעיקר שניים:
א) לאחר שסירבו למוצנף ברור כי לשם שיווי המשקל יקצצו בנציגותנו וממילא
לא יצא כלום.
ב) היעדר משקיף מהמריקים.
יחיאל בכל
תוקף בעד הליכה. תוספת נימוק פנימי: אי-הליכה - שבירת החזית הפנימית.[9]
משאלותינו:
א) דו״ח
מפורט מפי לפידות: לא רק שיקולים ערטילאים, אלא עמדות אישיות של כל חבר וחבר בחו״ל בשלב זה.[10] הרצוי ביותר
- ביקור בריאותי מחר, בשבת.
ב) בירור מיוחד של תוצאות הליכה או אי הליכה מע״ל.[11] אם התשובה
מזומנת בפי לפידות – אדרבא.
ג) אני בדעתי שיש לדרוש רשמית ביקור לפידות כאן להתייעצות. הגורני תומך.
צפוני מפקפק מאוד. יחיאל מתנגד. יחליטו החברים מתוך ראיית חוץ. אם כן, יכללו בהכרח
ההתייעצות את היו״ר, כמשתתף קבוע בדיוני יום א'.[12]
ד) סודיות מוחלטת לגבי השיקולים וחילוקי הדעות דלעיל.
ה) לגבי ועד פיזל.[13] יחיאל ואני
מניחים שלא ייכנס בעובי הקורה, עכ״פ לא יפסוק [בשאלת הקו] אלא יבחר מוסדותיו והם
יפסקו, אולי מיניה וביה, כי הזמן דוחק. עכ״פ, אם עמדת בן אביגדור מנוגדת בתכלית,
כפי שיש לשער, אין לגלות דעתי ברבים, כדי לא להוציא המחלוקת חוצה באין אפשרות
להידבר בפנים. סבך, סבך, סבך!
רובו של
זה כתבתי בבוקר [יום ו' 30/8] ועלי
להפסיק. על השאר - ליום א'.
אביחי
רק אחת: חן ח״י[14] - נשימת
הקלה עמוקה.