[1] בפ״פ מ-2/8/1946 וב״דבר״ (מהדורת י-ם) מאותו יום פורסמה תגובת דובר הסוה״י בלונדון לתמ״ג, שהובאה ע״י סוכנות ״רויטר״. בתגובה לא הייתה דחייה רשמית של התוכנית, אבל הועלו בה חמישה ערעורים יסודיים: ״ראשית, אין הסוה״י יכולה להסכים לכך שיועמד תנאי להעלתם של מאת אלף העולים, והוא שהיהודים יסכימו לתוכנית הפדרליזציה; שנית, תוכנית הפדרליזציה מבטיחה ליהודים חבל ארץ של 1,500 מיל רבוע מתוך 35,000 מיל רבוע של א״י משני עברי הירדן, הכלולים בהצהרת בלפור; שלישית, בירושלים, שהיהודים הם שני שלישים של האוכלוסייה, תינתן להם נציגות של מיעוט; רביעית, מהיהודים ישָללו גם הנגב וגם ים המלח על זיכיונות התעשייה שלו, אשר כל חשיבותו החדישה התפתחה הודות ליוזמה היהודית; חמישית, האוטונומיה של האזור היהודי או הערבי תהיה מצומצמת ביותר נוכח סמכות ההכרעה של הממשלה המרכזית״.

[2] ר' מס' 65 סעיף 5.