65. אל: זאב שרף, ואריה אשל, ירושלים - 1/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  65. אל: זאב שרף, ואריה אשל, ירושלים - 1/8/1946

65

 

אל: זאב שרף, ואריה אשל, ירושלים

א-ן 1/8/1946

עטרה יקירתי,

 

לדתן שלום שובך, אך חבל שלא הספקת לנוח.

1. יש לשלח מייד מִשְגֶרֶת כנסת שקמונה במחוזי - להתריע על סבל המצטופפים, על הבלתי אנושי שבהחזקת הנתונות בעיבור, על גאות התסעורֶת בכרך - ולהזהיר על הנשקפות.[1]

2. יש לדאוג לדברי דפוס נמרצים, מתארים ומרשיעים - כאילו לא די בקטלנות שם[2] ובאים להוסיף כאן וכיוצא בזה.


*

דלעיל נכתב בטרם הגיע דואר היום עם הידיעה החשובה על השביתה. ברגע זה נתבשרנו ע״י bbc כי נפסקה וכי באופק אונייה רביעית.[3]

3. שגר בשמי ברכה נאמנה לגיסי.[4]

4. כתבתי לאביתר על מאמרו.[5] ודאי יַראך. נראה שהוא טעון גם עידוד גם שמירה. המאמר בפ״פ היום נהדר. מי?[6]

5. חוששני שהרוח במחלקה [המדינית] ומסביבה נוחה שלא כדין לתוכנית [מוריסון-גריידי]. יש להישמר מכל משמר שלא תסתנן חוצה וגם בפנים יש לרסן ולצקת צוננים.[7] הנוסח על הָגָר מפתה למדי,[8] אך זהו דיבור פֶּה [נאום] ואילו בכתב [רשמית] ייקָבעו מסמרות שאין להניח למפרע שלא ידקרו. אשר לממדים[9] ברור שאין מקום להשתרע. אי הזכרת עיר הברושים[10] פירושה שהיא בתחומם [של הערבים] ומזה מסקנה שמיַעַר המצהיר [יער בלפור שבסמוך לגניגר] עד הסְפר [גבול לבנון] וכן מהמעלֶה במזרח [קו הרכס המערבי שבמעלה עמק החולה] ועד הים - לא לנו. בקצה השני חוששני שכל אשכול נקודותינו בפלֶשֶת, ודאי מברַוֶורמן ואילך,[11] אף הוא כן. אחימן מודיעני חוות דעתו של אחי אחיעם ז״ל[12] - חשוב מאוד! יכולתי להוסיף משאלות כלפי היָרח כהנה וכהנה. הקביעה, שזה יבטיח לעולמים מהשתלטות [יהודית],[13] חמורה. למרות הכל אני בעד מיצוי כל אפשרויות ההשבחה [של תמ״ג]. אך ייתכן שכל המסמרות נגדנו נתקעו לבלי הזיז ורק המסמרות נגדם עשויים להיעקר. שלילת אמיתי [את תמ״ג][14] עלולה

מצד אחד להתיר הרצועה להמשך קיום [הספר] הלבן [1939];

מצד שני - לסחוט ויתורים.

פנים לכאן ולכאן. עכ״פ קשה לייעץ מכאן ללוטציה להשפיע מע״ל נגד שלילת אמיתי, אשר ייתכן שיש בה ברכה.[15] בכ״ז אני עוד באמצע השיקול ואולי אנסח מסקנה חיובית.[16]

6. איני יודע מה קשריכם עם לוטציה ואני מניח שהנשף [דליפת מברקי הסוה״י] לא נשכח. עדיין אני מחכה להסרת הלוט מעל תעלומתו.[17]

7. תמול כתבתי על הצורך להקפיד על פרסום פעולות הסוכ'[נות].[18] היום בפ״פ דוגמה הפוכה. מסופר על הנקודה החדשה[19] ואין זכר לסוכ׳! כאילו הוקמה מאליה על אדמת הקה״ק. ובערב ברדיו - ״מר גוריון מהמח׳ ליישוב חיילים שליד הסוכנות״.[20] ובכן לא ״ליד״ כי אם ״של״ ולא ״הסוכנות״ אלא ״הסוכנות היהודית״. מישהו צריך לחַמֵר ולדרבן בעניין זה.

 

זה תוקן הבוקר (יום ו') בפ״פ אך יש להקפיד להבא, בעיתונות וברדיו.

 

8. אגב יש לבקש את ז-ק[21] למען השם לא להשתמש במונח ״עלייה״ לגבי ארצות שמחוץ לא״י. לא ״עלייה לאמריקה״ אלא ״הגירה לאמריקה״. לא עולים לשם אלא מהגרים. עלייה - רק לא״י. ובפריס מתכנסת הנהלת הסוה״י ולא הוה״פ שלה! ועוד: control לגבי ״עלייה״ פירושו שליטה ולא פיקוח, שתרגומו האנגלי supervision. אבל אגב כך אבקש ד״ש לבבית וחמה ל[קריינים] רות ש'[פירא] וליהודית י'[דידיה], ללאה פ'[ורת], ליוסף ס'[וקניק] וליהודית ב'[יילין] שקולותיהם [ב״קול ירושלים״] הם היחידים המגיעים לאוזנינו מעֵבֶר. אני שותף לייסוריהם ולאנחותיהם הכבושות. יחזיקו מעמד - עוד ייגָאלו!

9. כאן בתוך מוּבאי 25/7 קבוצה של 7 [חיילים] משוחררים שנלקחו מפנסיון ״ויטה״ בירוש'. אותו יום הודיעו כי נלקחו [למעצר] אנשים שעמדו תחת פיקוח. אלה לא עמדו תחת שום פיקוח, אפרוחים שאך זה נתבקעו מביצתם הצבאית. כולם 4, 5, 6, שנים בשירות. כולם exemplary. יש לארגן מאמץ מיוחד. פרץ השמעוני[22] מכיר אותם. שמותיהם:

1) שלמה דונר (חבר מעפילים-גורדוניה, ידוע במפי״מ [מועצת פועלי י-ם], תלמיד הסמינר [למורים];

2) סרג׳נט י' יאנוש;

3) א' בארד;

4) דוד עזרא;

5) א' זיכמן;

6) מ' וולף;

7) ק' בניאס.[23]

10. כבקשתי, גַייס אחימן לטיפול בסעיפים מעשיים ולדאגה לתשובה ולאישור לכל סעיף.

11. לאחימן: ראה סעיף ז' של אבודן מהיום (הפתק בלי תאריך): מיהו ״הגדול״? אלון? הנבחן? מה פירוש ״יעצוהו שיחמיר לעצמו״, מי יעץ את מי ומי צריך להחמיר? ״מולדתו של רד״ק״ - כלום פירושו באמת מולדתו [שווייץ] או ארץ מגוריו [אנגליה]?[24] אנא ואנא לדייק ולא לגרום ייבוש מוח מיותר.

12. לאחימן: אביתר כותב לי וקורא לי בשם ״דתן״. עליו לדעת את השמות.

13. לאחימן: רצוי לי המשך הטיפול באיש המים,[25] אך בשום פנים אין להעמידו במקום ראשון אם יש עניינים שדחיפותם הציבורית קודמת.

14. הצלחותיהם האחרונות מחייבות ביתר שאת הרמת עניין [בית] אחי לגובה הראוי.[26]

15. מסור דעתי לשלמה ולמהרלי[27] שלמרות כל הקושי ודווקא עכשיו עלינו להכניס ראשנו בעול לגבי מצוקות המנושלים: לכנסם ולטכס עצה. עכ״פ לברר בתוכנו רצינית מה אפשרי.[28]

16. איך עובדת [ההנהלה] הזמנית? אני משער שעלי לכתוב להם אך איני יודע בדיוק מה.[29]

17. רעיון צפוני מיועד למשה הזערור ושות':[30] מניח שפועלות צים מע״ל [אוניות הנרכשות בארה״ב] מגיעות אל רות[31] ואל אלון (שלנו).[32] סבור כי בשֶלֶם רב אפשר להטות מהמסלול ולהפנות הלום [לא״י] עם כבודה רבה. פירושו - תחת קנות שַיִט לקנות שַיָט. לדעתו יהא חֶסֶך רב. סבור שיימָצאו בחורים שבעד בצע יהיו מוכנים גם לשֶבת. כן מניח שלא יאונה לשַיט. לי אין מושג אם מעשי אך אולי יוכלו להעביר ההצעה.[33]

*

(תוספת לסעיף 5) שקלתי ונועצתי. לפני אמיתַי ג' דרכים:

א) לחזור כתוּכּי: מאה![34] אנא כורדי, זאת לימדוני, נוסח אחר איני יודע.

ב) לשלול המוצע [תמ״ג].

ג) לדרוש תיקונים או תחליפים למוצע. במקרה א - או יבקיע או יכניס למבוי סמוי. אם א1 - מה טוב. אם א2 או ב - המשך הקיים. במקרה ג אולי יועיל, עכ״פ מצווה לנסות.

המסקנה: לבחור ב-א וב-ג יחדיו. יאמר: אני חוזר ודורש מאה ומוכן לכך וכך. אך אם אתם מודיעים כי מאה בלבד לא ייתכן ויש להכניס למסגרת [של תמ״ג], הריני דורש הרחבת המסגרת כך וכך. ואז יפרט:

א) סמכות עלייה;

ב) שלט [שלטון] נבחר ולא ממונה;

ג) יֶתר מצע להשתרע,[35] לאפשר הֵייז,[36] בזה תוספת פס [קרקע] בצפון ב״ש [באר שבע].

 

פירושו של ג) המפורט למעשה: משפט שלמה עם כתב מלכות,[37] אך כיוון שאין שלמה וכתָבו חביבים על אמיתי, וגם הנגלים [האנגלים] פסלוּם לפי שעה - מוטב לא לפרש בשמות, לקבל כיסוד [את] מסגרתם, אלא להרחיבה ולהוסיף לתוכה. אם תוכלו להעביר ללוטציה - אדרבה. גם תמסור לחוצב ולליש.

ישן

 

הערות:


[1] יש לשגר משלחת מטעם ועד הקהילה בחיפה אל מושל המחוז הבריטי, כדי למחות על כליאת 3,200 המעפילים מספינות ״ההגנה״ ו״החייל העברי״ ואחרים שהוחזקו ע״י הבריטים בנמל חיפה, להצביע על הנוהג הבלתי-אנושי שבכליאת הנשים ההרות שם, ולהתריע נוכח סערת הרוחות בחיפה מפני הצפוי.

[2] נראה שמדובר בפוגרום קיילצה (ר' מס' 79 הע' 10).

[3] ב-1 באוגוסט בבוקר הכריזו המעפילים על שביתת רעב בתביעה להוציאם מן הספינות ולהעלותם אל החוף. בצהרי אותו יום, משהובטח להם כי יורדו אל החוף, הפסיקו את שביתתם (ר' ״דבר״, מהדורת י-ם, 2/8/1946). ״הרביעית״ - ״הנרייטה סולד״, שהפליגה מיוון ב-30/7/1946 ועליה 546 מעפילים. השלישית, שלא הוזכרה - ״יגור״ ועליה 754 מעפילים, שהפליגה מצרפת ב-29/7/1946. שתי הספינות נלכדו וגם נוסעיהן הוחזקו בנמל חיפה. קדמו להן ״ההגנה״ ו״החייל העברי״.

[4] מס' 71.

[5] ר' מס' 61 הע' 2.

[6] הכוונה למאמר המערכת בפ״פ 1/8/1946, שנדרש לנאום מוריסון בפתיחת הדיון בפרלמנט בשאלת א״י ב-31/7/1946. המאמר האשים את מוריסון בחוסר הבנה של בעיות העקורים ניצולי השואה, שאינן בעיות של פרטים אלא של עם עקור, ולפיכך כל עוד העם היהודי לא יזכה במדינה בארצו, לא תיפתר הבעיה. את המאמר כתב העורך אגרון (ר' ז״ש אל מ״ש 5/8/1946).

[7] תשובת ז״ש 4/8/1946: ״עיני הקורא [מ״ש] ילמדו כי חששותיו לרוח במחלקה אינם בלתי מוצדקים. גם הכותב [ז״ש] נתפס בו ואינו נרתע אף כי לא יגלה כלפי חוץ. הנלהב ביותר כמובן אבודן הטוען כמעט 'חסד עשו עמנו וכו'״ (ר' מס' 55 הע' 16; גם מכתב צ״ש אל מ״ש, שרת/מאסר, עמ' 133-132).

[8] הגר - מדינה ערבית בא״י. מדברי מוריסון בפרלמנט השתמע כי תמ״ג תמְנע גם הקמת מדינה ערבית (ר, מס' 55 סעיף 2).

[9] השטח המיועד לאזור היהודי עפ״י תמ״ג.

[10] נראה שמדובר בנצרת (ואולי בכפר החורש).

[11] מבאר טוביה - מושב מרדכי ברוורמן, ידיד מ״ש - דרומה.

[12] רענן וייץ, אחי יחיעם, איש מחלקת ההתיישבות של הסוה״י, טען שיש לצרף לאזור היהודי את ״פס הנגב המערבי, כדי לאפשר תוכנית השקאה גדולה של מומחי המים״ מארה״ב (תוכנית הייז, ר׳ הע׳ 36 להלן; ר׳ אשל אל מ״ש 1/8/1946).

[13] כהכרזת מוריסון (ר׳ מס׳ 64 הע׳ 8).

[14] ״הצופה״ 29/7/1946, דיווח כי בי-ם נתקבלה ידיעה ממקור מהימן, שנשיא ארה״ב טרומן ושריו ״החליטו לדחות את הצעת הפדרציה שהוצעה ע״י החברים האמריקנים בוועדה הטכנית בלונדון״. טרומן ושריו גם ״עומדים על כך שאין לדחות את ההחלטה בדבר העלאת המאה אלף ע״י שום הצעת תחליף״, וכן -

הנשיא טרומן פרסם הלילה את ההצהרה דלקמן בשאלת יהודי אירופה ופתרון הבעיה הארצישראלית: הנשיא מעיין בהמלצות מסוימות של חברי ועדת הקבינט לענייני א״י והחליט, בהתחשב עם אופיו המסובך של הנושא, לבקש את מר הנרי גריידי וחבריו לחזור לוושינגטון כדי לדון איתם בפרוטרוט על כל העניין. הנשיא מקווה כי הדיונים הנוספים יביאו בעקבותיהם החלטות, שתהיינה עשויות להקל את מצב היהודים הנרדפים באירופה ובעת ובעונה אחת תהיה בזה משום תרומה לפתרון הסופי של הבעיה הארצישראלית מבחינת המדיניות לזמן ארוך (לפי ״דבר״, מהדורת י-ם, 1/8/1946; ר׳ אילת א' עמ׳ 370-369).

[15] אם אומנם דחיית תמ״ג ע״י טרומן עלולה להשאיר על כנו את הסה״ל 1939, אפשר שראוי לפעול בארה״ב נגד הדחייה. מאידך גיסא, ייתכן שהדחייה תביא לתיקונים בתמ״ג, או לתחליפים, ומכוח זה יצא העניין הציוני נשכר.

[16] ר׳ תוספת לסעיף 5 בסוף המכתב.

[17] נוכח פיענוח מברקי הסוה״י המוצפנים בידי הבריטים מבקש מ״ש לברר אם הקשר האלחוטי הנוכחי עם הגופים הציוניים בפריס בטוח. ז״ש השיב לו 5/8/1946: ״נראה כי הזיקה ללוטציה לא נפגעה. בכל זאת למדו לקח. וכן ביחס לענייני הגיס [עלייה ב׳], אפרת [המיברקה של הממ״ד] וכו׳. הכל נאלצים לשנות [את הצפנים]״.

[18] ר׳ מס׳ 63 סעיף 9.

[19] היישוב בצרה בשרון, שהוקם ע״י חיילים משוחררים.

[20] יוסף גוריון, ראש המחלקה ליישוב חיילים משוחררים בירך את המתיישבים.

[21] מרדכי זלוטניק (אבידע) מנהל המחלקה העברית ב״קול ירושלים״ המנדטורי.

[22] פריץ (מיכאל) סימון, איש הממ״ד. מראשוני משרד החוץ הישראלי. במל״ע-2 מרכז לשכת הגיוס בירושלים ויו״ר הוועד היישובי למען משפחות המגויסים.

[23] אשל דיווח למ״ש ב-5/8/1946, שהטיפול בעניין זה נמסר לעו״ד לויצקי.

[24] המכתב הנזכר של הורוביץ לא אותר, אך ברי שסופר בו כי נשקלה הצעה לגרש את העיתונאי ג׳ון קמחי, אשר פרסם את פקודת היום של גנרל ברקר, מפקד הצבא הבריטי בא״י, שבה הורה לחייליו להימנע ממגע עם יהודים (ר׳ מס׳ 63 סעיף 1). אשל השיב לשאלות מ״ש, 5/8/1946: ״החידה של אבודן - הגדול הוא הנבחן (ברקר). יועציו אמרו לו שגירוש רדק (קמחי) יזיק לנבחן. מולדתו של רד״ק - מקום מגוריו הנוכחי״.

[25] מענה למכתב אשל אל מ״ש ב-1/8/1946: ״עניין איש מים לא ייפול בגלל מסע של י' ג' [יהודה גולן]. ביקשתי מדתן שם של מחליף עבורו והוא יקבל כתפקיד ראשון להמשיך בעניין איש מים. הצעתי את אשר בן לוי [לויצקי], אך דתן לא הספיק לאשר לפני הפורענות [העוצר בת״א]״. הכינוי ״איש מים״ מיוחס כאן, כנראה, לקופל וסרשטרום (יובל).

[26] במהלך העוצר שהטילו הבריטים על ת״א והחיפושים שהם ערכו נתגלו, בצד מחבואי נשק של אצ״ל ולח״י, שלושה סליקים של ה״הגנה״ (ר׳ סת״ה ג/2 עמ׳ 903, ג/3 עמ׳ 1747). גם לאור גילוי זה תבע מ״ש לפרוש יריעה מדינית רחבה במשפט נאשמי יגור (ר׳ מס׳ 57 סעיף 4).

[27] שלמה אייזנברג, מזכ״ל הסוה״י ודוד בהרל, מנהל מחלקת הכספים שלה. התמנו לחברי הנה״ס הזמנית לעניינים מנהליים.

[28] מדובר במצוקת בעלי משרדים ובתי עסק יהודים שהבריטים, לאחר פיצוץ מלון ״המלך דוד״, פינו בי-ם ובחיפה לשם הקמת אזורי ביטחון מוגנים בשביל מוסדות השלטון ומערכותיו (ר׳ ״דבר״ 2/8/1946; שרת/מאסר, עמ׳ 132). במכתבו אל מ״ש 1/8/1946 תיאר אשל מצוקה זו וביקש הנחיה.

[29] ז״ש השיב ב-4/8/1946: ״הזמנית [לעניינים מדיניים] טרם פתחה בגלל המצור [העוצר הממושך בת״א]. תפתח מחר. לדעת גמז [ז״ש] אין לכתוב לה. ליש והחוצב בַּיודעים, שני האחרים טוב שלא ידעו״. כעבור יומיים, הוסיף ז״ש בעניין זה: ״הזמנית בחרה כיו״ר את הסופר [סופרסקי] וזה משחית את הזמן. רק זאת סודר כי החוצב ישב בקביעות כאן [בי-ם] לעצה״.

[30] משה כרמיל, מנהל המוסד לעלייה ב׳ בת״א, שהיה קטן קומה. שותפיו - אנשי המוסד לעלייה ב׳ בחו״ל.

[31] רות עליאב, מזכירת המוסד לעלייה ב׳ בפריס.

[32] אלון - כינויו של יהודה ארזי, מראשי המוסד לעלייה ב׳ באיטליה.

[33] בתחילת 1946, נשלח זאב שינד, מפעילי המוסד לעלייה ב׳, לארה״ב כדי לטפל שם ובקנדה ברכישת אוניות להסעת מעפילים, ואכן עלה בידו לרכוש אוניות אחדות (סת״ה, ג-2, עמ׳ 1100-1099). הרעיון שהעלה דב יוסף (צפוני) היה שבדרכן מארה״ב לאירופה יובלו באוניות מטעני סחורות והמוסד לעלייה ב׳ יזכה בתמורה הכספית. לצורך הסעת האוניות לאירופה יאיישו אותן בארה״ב בספנים שתמורת תשלום הולם יסכימו להמשיך גם בהובלת האוניות עם המעפילים מאירופה לא״י. ב-5/8/1946 השיב ז״ש למ״ש, כי ימסור את ״הצעת צפוני ע״מ שיעביר אותה לקרוביו״ של משה כרמיל. נראה שרעיונו של דב יוסף אומץ ע״י המוסד לעלייה ב׳: ״ביוון נתקבלה ידיעה מאת דני (זאב שינד) בניו-יורק שאונייה אמריקנית גדולה המניפה דגל פנמי עומדת להגיע לנמל פיראוס. כמסווה לתכלית נסיעתה מאמריקה לאירופה הביאה איתה לנמל היווני מטען של סחורות מקובלות, וסוכן אוניות טיפל בפריקה בדרך שגרה״ (אבריאל, עמ׳ 230).

[34] לתבוע העלאה מיידית של מאה אלף פליטים, כהמלצת וא״א.

[35] א) מתן סמכות ליהודים לקבוע בענייני העלייה לא״י; ב) ממשלות האזורים האוטונומיים נבחרות ע״י התושבים ולא ממונות ע״י הנציב העליון; ג) הגדלת השטח המיועד לאזור היהודי (ר' מס' 55 סעיף 2).

[36] כדי לאפשר הולכת מים לנגב המערבי. ״תוכנית הייז״ קרויה על שמו של ג׳יימס בנג׳מין הייז (J.B. Hays), מהנדס מים אמריקני, אשר ב-1944/5 ערך בהזמנת הסוה״י סיור מחקרי בא״י ובסיומו עיבד תוכנית מפורטת לפיתוח מקורות מים וכוח שיאפשרו השקייה ועיבוד של קרוב ל-3 מיליון דונם והגדלת ייצור החשמל. את תוכניתו פרסם ב-1946 בספר T.V.A. on the Jordan. את ״תוכנית הייז״ הציגה הסוה״י לפני וא״א כבסיס להעלאת מיליון יהודים וקליטתם שלא על חשבון תושבי הארץ הערבים (על ״תוכנית הייז״ ר׳ בלס, עמ' 135; גבתי, כרך ב' חלק ג' עמ' 71-70;

Nathan R.R., Gass, Q. Creamer D, Palestine: Problem and Promise, Public Affairs 402-405 .Press 1946, pp).

[37] תוכנית החלוקה בהסכמה בריטית רשמית.

 

העתקת קישור