[1] המכתב נכתב בכתב רש״י. נראה כי מ״ש חשב שבכך יקשה על הבריטים לפענח את הדברים במקרה שהמכתב ייפול לידיהם, או ישהה את הפיענוח.

[2] ר' מס' 1 הע' 7.

[3] לאור המסתבך סביבנו.

[4] בימי הכינוס הציוני בלונדון באוגוסט 1945, נועדו ב״ג, מ״ש וסנה והחליטו על הקמת תמ״ע ועל מאבק מזוין בבריטים (ר' מבוא).

[5] אין להפלות בין חברי הנה"ס ע"י שרק חלקם ייהנו מהתרה ממעצר, ובוודאי אין להסכים שמי מהם ישתחרר בנפרד.

[6] על דברי מ״ש השיב סנה ב-3/7/1946: ״את השיקול של אפליה בהתרה אינני רואה כמכריע. השיקול המכריע בעיני הוא אם פעילותי ותועלתה תַצדקנה את הנזק שאתה חרד לו״ (מכון לבון, תיקי סנה, 66).

[7] ניהול ענייני המפקדה הארצית של ה״הגנה״ יועבר לידי ישראל גלילי מנען וזאב שפר מאילת השחר.

[8] יש להמשיך במאבק המזוין לבל יסיקו הבריטים שהיישוב חדל ממנו בגין פעולותיהם ב״השבת השחורה״ או בשל הוראת ח״ו (ר' מס' 1 הע' 2).

[9] דלג-רב - טלגרף, מברק, בלשון המשכילית; והכוונה: מחייב שיגור הוראה דחופה בנידון.

[10] שולל תוכנית הפלמ״ח לתקוף את המחנה הצבאי הבריטי בבת-גלים, כדי לחלץ את הנשק שנתפס ביגור ועל-פי השמועה הובא לשם (ר' מס' 26 הע' 6; 46 הע' 6).

[11] הכוונה לרב י״ל פישמן-מימון, ששבת רעב על שעצרוהו בשבת ואילצוהו לחללה.

[12] ב״ק - בן קדם. שם עט, שבו חתם מ״ש על רשימותיו העיתונאיות מאז החל לכתוב ב״קונטרס״, ביטאון ״אחדות העבודה״, ב-1920.

[13] 30/6/1946 בתעתיק עברי.

[14] הכוונה, ככל הנראה, למברק סנה אל ב״ג ב-1/7/1946: ״ארבעת חברי ההנהלה בלטרון מייעצים לי להיאסר, אולם דעתי אחרת, כי אני דרוש בחוץ ולהיאסר אספיק תמיד״ (מכון לבון, תיקי סנה, 66).