10/7/1956

אליעזר ליבנה

כיצד מסלקים שר חוץ?

מתוך: "בטרם" ז' (רכ"ג)

תולדות המערכה לסילוקו של משה שרת זורקות אור רב על המנהגים והמושגים שהשתלטו בקרב החוגים השליטים במדינה. העיקר בהם - טשטוש האחריות וערפול האמת.

מדוע התפטר משה שרת ממשרתו? מיהו האחראי למשבר כולו? במשך שבועות תמימים הכחישה העיתונות של צמרת מפא״י כל רמיזה וסברה, כאילו ראש הממשלה דוד בן-גוריון יש לו חלק בפעולה זו. השערות כאלו הוגדרו על-ידי ״דבר״, ״הפועל הצעיר״ וכו׳ בתור השמצות, סנסציות, רכילות לתיאבון וכדומה, עד שלא בא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו והצטרף למשמיצים - לאחר מעשה. בנאומו בכנסת ב-19 ביוני [1956] הוא הכריז בכל הבהירות: ״בזמן האחרון - הווה אומר בזמן ש׳דבר׳ המטיר אש על ׳המשמיצים׳ - באתי למסקנה ... כי עכשיו נחוצה הנהגה אחרת במשרד החוץ... אני מאמין כי זה מועיל למדינה״.

ערפל עוד כבד מכך הוטל על נימוקי הסילוק. כדי להימנע מערבוב מקורות, נביא את כל העדויות ממקורותיה של מפא״י. האם היו חילוקי דעות רציניים בין ראש הממשלה ושר החוץ (על ניגודים לא-רציניים אין מפטרים שר חוץ)? במשך שבועות הכחישו ״דבר״ ו״הפועל הצעיר״ השערות מסוג זה וייחסום לכוונותיהן הרעות של מפלגות יריבות. לכל היותר, היו היחסים ההדדיים בגדר של ״קשיים והתנגשויות בין אישיות לאישיות, בין מזג למזג, אפילו במקום בו שוררת תמימות דעים בנוגע לבסיסה של המדיניות״ (״ג׳רוסלם פוסט״). ברם, לאחר ההתפטרות דחה דוד בן-גוריון סברה זו בכל תוקף. הוא הכריז בכנסת, ש״מבחינה נפשית ואנושית חברותנו לא נפגעה״, אלא ״היו חילוקי דעות ביני ובין חברי שרת״.

מה היו אפוא חילוקי הדעות? לגבי המדינה והציבור זהו העיקר. אולם קשה לתאר אנדרלמוסיה גדולה מהשוררת בעניין זה. ההיו אלה הבדלים בהשקפות כלליות, שלאו-דווקא מחייבים הבדלי עשייה, או שנתגלו ניגודים אקטואליים? משה שרת אמר בעניין זה דברים ברורים: שום בעיה אקטואלית, שום ויכוח שוטף, שום מקרה שהתרחש בזמן האחרון לא גרם לחילוקי דעות בינו לבין ראש הממשלה. הבה ונצטט את דבריו בכנסת [ב-18/6/1956]:

מצב זה נוצר ללא כל קשר עם איזו בעיה מדינית מיוחדת שעמדה על הפרק באותם הימים, או עם איזה מאורע או תקרית כלשהי או מעשה אחר שהתרחש אז.

ברם, ראש הממשלה הביא בכנסת עדות הפוכה מזו של שר החוץ. הוא הבליט את האקטואליות שבהחרפת הניגודים הפוליטיים (הבלתי אישיים). הוא חזר והדגיש, שדווקא ״בזמן האחרון״ התגלה - או התעמק - חוסר התיאום בינו ובין משה שרת, ו״עכשיו נחוצה הנהגה אחרת במשרד החוץ״. מאמר המערכת בהוצאתו השבועית של ״דבר״, שנכתב לאחר סיום הפרשה, מכחיש לחלוטין את הסברתו של משה שרת ומצטרף באופן ברור לסברתו של דוד בן-גוריון: ״הדברים הגיעו לידי התפטרותו (של מ״ש) בשל חילוקי דעות מדיניים-אקטואליים״.

אך מה היו חילוקי הדעות האקטואליים, שבגללם נאלץ ד' בן-גוריון להרחיק את משה שרת? סוף-סוף רשאית הציבוריות הישראלית, ורשאית הכנסת, לדעת בגלל מה סולק שר החוץ שלהם, וסוף-סוף חייב ראש ממשלה במדינה דמוקרטית להסביר מאורע מעין זה? אף דוגמה אחת לא ניתנה. הכל נשאר חתום וסתום.

ואם יחשוב מישהו, המסתפק במועט, שיתגלה לו רמז באם יחליט להעדיף את נוסחתם (הסתומה) של בן-גוריון-״דבר״ על פני הערכתו (הברורה) של משה שרת - איננו אלא טועה. הבלבול וחוסר השחר רק יגדלו אז. לכאורה, אם חילוקי-הדעות הם אקטואליים, חייב הדבר להתבטא במדיניות אקטואלית. הווה אומר, יחול שינוי כלשהו במדינית החוץ והביטחון הישראלית. הכך הדבר? לא מינו ולא מקצתו - על כל פנים, לפי הכרזתו של בעל הדבר עצמו. קשה לומר בעניין זה דברים ברורים יותר משנאמרו בסיכום נאומו השני של דוד בן-גוריון בכנסת:

״מדיניות הממשלה תתנהל גם להבא לפי קווי היסוד המאושרים של הממשלה (מ-2 בנובמבר 1955) ובאופן מיוחד מדיניות הביטחון והחוץ״.

הווה אומר: אם אפשר לצפות, אולי, לשינוי אקטואלי במדיניות הממשלתית, הרי זה בשטח הדואר והסעד, התחבורה והמשטרה, הפנים או המסחר - אבל לא בענייני חוץ. אם כך, צריך היה ד' בן-גוריון לפטר את שר הדואר או את שר המשטרה שלו, אך לאו-דווקא את שר החוץ.

שלילתנו את דבר סילוקו של משה שרת מהממשלה אין פירושה שהננו רואים ברכה בהתמדת שרים וממשלות במשך עשרים שנה ויותר, כולל הנהלת הסוכנות. צדק ד׳ בן-גוריון בהערתו, כי מיסודות החינוך הדמוקרטי הוא לשכנע את הציבור ״שאין איש אשר אי-אפשר להחליפו״ - ואין ממשלה שאי-אפשר להחליפה. אך הנחה חינוכית זו כוחה יפה לגבי ד׳ בן-גוריון לא פחות מאשר לגבי מ׳ שרת.

אכן, מדיניות החוץ הישראלית בזמן האחרון הייתה נוקשה ומוטעית, היא לא הבינה בשעתו - הלכה למעשה - את התמורות הגדולות שחלו בעולם הבינלאומי בשנתיים האחרונות ואת התועלת שתצמח לישראל באם תלך עם מפשירי המלחמה הקרה ומרופפיה ולא תתמיד בעמדות, הכרזות ותכסיסים מזמנים-עברו. בדידותה הנוכחית של ישראל איננה הכרחית. במידה ידועה היא פרי טעויותינו.

אילו ממשלת ישראל התפטרה מטעם זה, הייתה בכך ברכה ותועלת לאומית. אולם איש לא העלה בדעתו - ואף לא ראש הממשלה - שהיו איזה חילוקי דעות שהם בשטח זה. במידה שנודעו דברים בציבור, נראה ראש הממשלה קיצוני יותר ברצון ההתמדה בקווים הקודמים מאשר משה שרת, שהוא בדרך כלל גמיש יותר.

ממהותו של משטר פרלמנטרי - ביקורת הפרלמנט על פעולות הממשלה; ממהותה של ממשלה פרלמנטרית - אחריותה לפני הפרלמנט. נושאי אחריות זו הם השרים, ולא המנגנון האדמיניסטרטיבי שכל שר ממונה עליו. השר הוא המגלם את הקו המדיני של המימשל, הוא המוסר אינפורמציה לפרלמנט והוא הכפוף במישרין להחלטות הפרלמנט ומעביר אותן לאנשי המנגנון שלו. הוא אחראי לכל פעולה של מנגנון זה, שאינו פועל אלא מכוחו ובסמכותו. לפיכך מקובל במשטר פרלמנטרי מתוקן, שהשר נענש בעוון פקידיו וחייב להתפטר אם נעשתה במשרדו שגיאה חמורה - אף אם נעשתה שלא מדעתו של השר. יתר על כן, המשטר הפרלמנטרי הדמוקרטי המתוקן דורש, שהמנגנון הפקידותי לא יושפע ממאורעות פרלמנטריים ולא ישפיע על הכרעות פרלמנטריות, ולכן יהיה מסוגל לשמש כלי יעיל לביצועה של מדיניות הממשלה והפרלמנט בכל החליפות והתמורות בשדה המדיניות, המפלגות ובכל חילופי האישים בממשלה.

חילופי האישים במשרד החוץ בישראל לא היו מלווים במתן אינפורמציה והסברה לכנסת על המניעים והגורמים להם, ולא היו ביטוי להחלטה פרלמנטרית על קביעת קו חדש במדיניות. ראש הממשלה המפטר, השר המפוטר והשר המתמנה - כולם כאחד לא הסבירו לעם ולנציגותו הפרלמנטרית את המשמעות של החילופים. את התפקיד הזה קיבל על עצמו פקיד בכיר במשרדו של ראש הממשלה.

אזרח חשוב זה - טדי קולק - שהוא פקיד המדינה [מנכ״ל משרד ראש הממשלה] ולא פקידו האישי של ד' בן-גוריון, וחייב להיות מוכן לשרת את המדינה בכל הרכב מפלגתי ואישי של הממשלה המתמנית על-ידי הנשיא ומאושרת על-ידי הכנסת - מסר לעיתונות אינפורמציה מדינית על משמעותם של השינויים בממשלות שלא נמסרה לעיתונות ואף לא לכנסת על-ידי ראש הממשלה. יתר על כן: מר קולק נטל לעצמו את הזכות לחוות בפומבי דעה פוליטית על אודות השינויים, ולתת להם הערכה מסוימת.[1]

האם סבור מר קולק, שהממונה עליו בשעה זו זהה עם עצם המדינה? האם איננו מעלה על דעתו את האפשרות, שבגלגולים הנורמליים של חיים פרלמנטריים, עלול המדינאי שהורחק היום מן השלטון לשוב ולעלות לשלטון מחר? ואז כיצד ימשיך מר קולק כפקיד המדינה לעבוד במשרדו של האיש שאותו ביקר בפומבי? הרואה מר קולק את עצמו משרתה של המדינה ושל ממשלתה - כל ממשלה חוקית שבה - או משרתו של מנהיג? ומה דעתו של ראש הממשלה על כך: הרוצה הוא בפקידות ממלכתית בלתי פוליטית המשרתת את המדינה, או בפקידות המשרתת אישים חולפים ומדיניות חולפת?

הערות