בעקבות היוצא, דויד זכאי - 29/6/1965
שם הספר  שוחר שלום
שם הפרק  בעקבות היוצא, דויד זכאי - 29/6/1965


29/6/1965

דויד זכאי

 

בעקבות היוצא

 

 

מתוך: ״דבר״, רשימה במדורו השבועי של דויד זכאי ״קצרות״

 

עודני המום ממה שנעשה  ו א י ך  שנעשה. ולא משום שאני ככולנו טירון למדינה ורגיש לדבר שהוא מעשה-בכל-יום בכל מדינה ומדינה: שר הולך ושר בא; כבר היו חילופי שרים גם במדינתנו. הפעם - נשגבה מבינתי: מי זה ובמה זכה מהעובדה, כי משה שרת מבחוץ?


*

הבית החיצון שלנו מרוֹם ונישׂא, הוא בנהו, מהמסד עד הטפחות, פועַל רוחו וחזונו, פרי עמלו ושקידתו. ודאי, הוא ייכּון גם בלעדיו. איך - החרדה לכך היא בלב רבים מאוד בישראל, וזו שבאה במקומו צריכה לדעת זאת.


*

מכונה רבת-עוצמה ש״רצה״ במלוא הקיטור והמהירות, אם תיעצר פתאום, בבת-אחת - למשה שרת יש די כוחות נפש לצאת בשלום גם מבלימת פתע זו.

*


הדמוקרטיה שלנו! האם לא נסדק מה במעוז הזה באותה ישיבה מכרעת של מרכז מפלגת פועלי ארץ-ישראל, אשר לא זכתה לשמוע אף מה ששמעה אחר כך הכנסת?

*

מכבודו ודאי לא נגרע מאום; הוא אף עלה בעיני כל - זו דרך פרישתו, דברי הפרידה בכנסת, עמידתו האצילה.[1]

 

הערות


[1]  משה שרת הגיב ביומנו (עמ' 1541) על ה״קצרות״:

״כתבתי לדויד זכאי תודה על מכתבו והערכה ל״קצרותיו״, שמבחינת יחסיו עם ב״ג היו נועזות מאוד״ (ד״ז, איש העלייה השנייה, היה מזכ״ל ראשון של הסתדרות העובדים וממייסדי ״דבר״).

ור' שם מכתב מ״ש אליו. להלן הוסיף מ״ש וכתב:

״דויד זכאי המסכן שילם מחיר יקר בעד העזתו ב'קצרות'. ב״ג הפגיז בו מכתב הראוי, לפי גרסת חנה זמר [כתבת ״דבר״ בי-ם], לפרס ראשון בעד חריפות ארסית בכתיבה - השווה אותו לליבנה ולבגין ואיחל לו כי להבא יבין לפחות את העניין שהוא כותב עליו. זכאי דרך עוז וענה לו כי בתוך עמו הוא יושב, נוסע באוטובוס, קונה בולים, יוצא ובא בין הבריות, ואין הוא זוכר מעשה שלטון אשר עורר סערה זו, אף לא כתב מעולם 'קצרות' שזכה לגשם נדבות כזה של ברכות ומחמאות בעל פה ובכתב״ (שם, עמ' 1546).

קטעים ממכתב ב״ג לזכאי ר' שם, שם.

 

העתקת קישור