10/7/1970

אליהו ששון

סמל ודוגמה אישית

מתוך: "הארץ"

בהסתלקותו של משה שרת לפני חמש שנים אבד למדינה מדינאי דגול בעל ניסיון רב ובעל מעוף ממלכתי גדול. מן החברה הישראלית נגזל אחד ממעצבי דמותה המסורים והנאמנים. דומה, כי לא היה בינינו עוד אחד כמוהו אשר נהנה מאהדה כללית, מאהבה כללית ומהערכה כללית; כי לא היה בינינו עוד אחד כמוהו אשר התייחס אל זולתו, בין אם הוא יהודי ובין אם הוא ערבי, בחמימות כזאת ובנכונות כזאת להושיט לו עזרה נאמנה בכל מקרה של קושי בחיים; כי לא היה בינינו עוד אחד כמוהו אשר נוטל על עצמו בלי שיתבקש לכך, מתוך טוב לב ורצון עז, שליחויות קשות ולעתים בלתי נעימות, כדי להקל על איש זה או אחר את צרותיו ומצוקותיו; כי לא היה בינינו עוד אחד כמוהו אשר לא ניסה במשך כל חייו להחזיק טובה לעצמו, להרים ראשו בגאווה ולהבליט חשיבות מאמציו וגודל פעולותיו בשטח המדיני כבשטח החברתי והחינוכי. ולבסוף, דומה כי לא היה בינינו עוד אחד כמוהו שהבין נכונה את עקרונות ושאיפות התנועה הלאומית הערבית והשתדל בכל כוחו לצעוד לקראתה ולמצוא שפה משותפת עמה. כל מאמציו - בעשרים ושש שנות עבודתי במחיצתו בסוכנות היהודית ובמשרד החוץ - היו שרשרת זהב של חיפוש דרכים ואפשרויות לבוא לידי הבנה ושיתוף פעולה עם ערביי ארץ-ישראל והעולם הערבי כולו. משה שרת עשה זאת במישרין על-ידי ביקורים בארצות ערב ועל-ידי פגישות עם מספר די ניכר של ערבים מהארץ, ועשה זאת בעקיפין על-ידי שליחים ומתווכים, יהודים ולא-יהודים, כשהיו נראים לו השליחות והתיווך לרצויים ולנחוצים.

בכל שלבי חייו ובכל פעולותיו, מעשיו וצעדיו היה נאמן לעצמו, לדעותיו, לעקרונותיו ולמשאת נפשו. לא ידע עקמומיות בשיקוליו, בהחלטותיו ובהכרעותיו. משהגיע לידי הכרה בנכונותו של רעיון, בערכה של יוזמה ובצורך של עשייה לא חדל להגן עליהם בכל מקום ובכל כוחו. כאיש משכיל וגדוש השכלה אוניברסלית לא חיבב תחמושת רעיונית קלה, שאפשר בנקל להחליפה, אלא מטענים כבדים יציבים. היה אחד ממנהיגי ישראל שרכשו עולמם ביגיעת גוף ורוח. מה שעשה - עשה בשלמות נפשית, בלב אמיץ ותוך אמונה בחשיבות המעשה שנטל על עצמו למען עמו ומדינתו.

כשנעצר ביום ״השבת השחורה״ והובל ללטרון, הביע עבדאללה בן-חוסיין אל-האשמי, מלך עבר-הירדן, את צערו הרב על כך בפני ואמר בין היתר:

״זהו גורלם של המנהיגים הנאמנים והמסורים לאינטרסים של עמם. מעצרו של מנהיג דגול ונאמן אינו אלא תחנה, ואולי התחנה הסופית, בדרך חירות עמו״.

דעותיו היו, לרוב, מעוגנות במציאות והיה משוך עליהן חוט של ראייה פיקחית ומפוכחת. כעיתונאי, כמנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, כשר החוץ של מדינת ישראל וכראש הממשלה חתר תמיד לתוכם של הדברים. כל שיחה איתו היה בה מן העונג הרוחני וכל ויכוח עמו היה בו מן התועלת הציבורית. ״כאשר ישבת בחברתו״ - אמר עליו פעם מנהיג מפלגת ״האִסְתִקְלאל״ הערבית בארץ עוני עבד אל-האדי[1] - ״היית משתאה לצלילות מחשבתו, לעומק תפיסתו, לדקות הבחנתו ולבינה השופעת ממנו. היה איש המוסר ובכל שיקול דעת שלו חשת את אַמת המידה המוסרית הנקוטה בידו, המנחה אותו בדרכו, והייתה, בך הרגשת ביטחון, כשהקשיב לדבריך, כי הבין אותך היטב וחדר לעומק נפשך״.

דרך חייו המדיניים והחברתיים לא הייתה סוגה בשושנים. על אף נועם הליכותיו היה בהרבה מקרים טיפוס מובהק של חלוץ לוחם ומגשים. ואת כוחו למאבק שאב - ומכאן לדעתי גדולתו - ממעמקי נפש מוסרית, עדינה ורגישה, המאמינה אמונה לוהטת באדם ואוהבת אותו. משורש זה נבעה מסירותו ללא מצרים לנו, חבריו בעבודה, ולכל איש הזקוק לעזרה כלשהי או לתמיכה כלשהי מצדו. דומני, כי לא אחטא לאמת אם אקבע בוודאות, כי כל עובד במחלקה המדינית בימי הסוכנות היהודית, ובמשרד החוץ בימי המדינה, היה תמיד חש, בהזדמן לו לשוחה עם משה שרת פנים אל פנים, או לפנות אליו בכתב בעניין כלשהו, ביחס אנושי ואבהי, בסבלנות, במסירות, בהקשבה וברצון עז וכן לצעוד לקראתו ולמלא אחר בקשתו.

כאדם, כמנהיג, כשר וכראש ממשלה היה משה שרת סמל ודוגמה באישיותו ובצניעותו. עד כמה שהכרתיו, מעולם לא תבע מעובדיו, מחבריו בממשלה, בכנסת ובמוסדות אחרים, יותר משתבע מעצמו.

במבטאו הערבי הצלול, בהגיונו החותך, ביושרו האינטלקטואלי, בהליכותיו הנעימות וחיוכו הנעים כבש משה שרת מדינאים ערביים רבים. ב-1939, למשל, בדרכו לקונגרס הציוני בז׳נבה, התעכב יום אחד בביירות לפי בקשתי וביקר יחד עמי אצל ראש ממשלת סוריה בימים ההם, לוטפי אל-חפאר, במעון הקיץ שלו בכפר רומאנה בהר הלבנון. במהלך השיחה התנהל ויכוח ביחס לזכויות היהודים בארץ-ישראל. כעבור כמה ימים קיבלתי מכתב מאת אל-חפאר, בו תיאר את מוסא שַרְתוּק במילים קצרות אלו:

״אישיות יוצאת מן הכלל, אדם נעלה הנושא בלבו את הצדק העליון, עדין נפש, דובר אמת, רודף שוויון ואוהב שלום ואינו מרשה לעצמו להיסחף בוויכוחים ובדיונים הרי סכנה״.

ואין פלא אם כזה היה הרושם של ראש ממשלת סוריה על שרת, שכן בכל שיחותיו עם ערבים, שבהן נתבקשתי להשתתף, היה דורש וחוקר כל רעיון, כל הצעה, כל תלונה וכל האשמה בקפדנות רבה, ואם הרגיש חשד כלשהו שהדרך בה הוא מנהל שיחה עשויה לפגוע באנשי שיחו, היה נוטש אותה מייד ללא היסוס ומבלי לוותר על קוצו של יו״ד מעיקרי אמונתו והשקפתו.

אכן, חסר לנו משה שרת בימי חירום אלה.

הערות