משה שרת ב"עם עובד", דורון כהן - 2003
שם הספר  שוחר שלום
שם הפרק  משה שרת ב"עם עובד", דורון כהן - 2003


2003

דורון כהן

 

משה שרת ב"עם עובד"

 

 

מתוך: יש לך מה לקרוא? - ביקורות ומאמרים על ספרים וסופרים, עמ' 95-97

 

ב-1959, בשנתה הראשונה של ״ספרייה לעם״ של הוצאת ״עם עובד״, הופיע הרומן הראשון שתורגם מהספרות היפנית, אש בעמקים של שוֹהֵיי אוּקַא. הרומן הוא סיפורו של חייל יפני בפיליפינים בשלהי מלחמת-העולם השנייה, כאשר כל המסגרות מתפוררות, והחיילים היפנים המבודדים והנואשים מידרדרים עד לידי

סיפורו של התרגום קשור לדמות חשובה בתולדות המדינה, ובמקצת גם בתולדות הקשרים עם יפן: שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של מדינת ישראל, משה שרת.

שרת עמד בשורה הראשונה של ההנהגה הציונית בארץ מאז מונה לעמוד בראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ב-1933 לאחר רצח ארלוזורוב. בתפקיד זה שימש כשר החוץ בפועל של היישוב. כאשר פרש בן-גוריון לשדה בוקר, התמנה שרת לעמוד גם בראשות הממשלה, תפקיד שניטל ממנו עם שובו של בן-גוריון מפרישתו. סופו שנדחק גם מתפקיד שר החוץ ביוני 1956 - היום היינו אומרים ״התפּוּטר״ - משסבר בן-גוריון שהוא עלול לעמוד בדרכו להגשמת הברית המפוקפקת עם אנגליה וצרפת בעניין סואץ וסיני. ליתר ביטחון, הורחק שרת לחלוטין מהאזור ונשלח למסע של חודשיים וחצי ברחבי אסיה (ספטמבר-דצמבר 1956). שרת ביקר באחת-עשרה ארצות ובכלל זה ביפן, שם זכה לפגישה רשמית נדירה עם הקיסר הירוהיטו. את רשמיו מהמסע סיכם שרת בספרו המרתק עד היום, משוט באסיה. חשוב לציין, שספר זה הוא רק תמצית יומנו של שרת באותו מסע, והחפץ לקרוא את הדברים במלואם צריך לפנות אל יומנו האישי, שפורסם בשמונה כרכים בידי בנו יעקב ב-1978. ביומן מסופרים עניינים רבים שלא נכנסו לספר, מהם חשובים ומהם אנקדוטליים, כולל תיאור מפורט של מסיבת גיישות שארגן שאול אייזנברג בטוקיו עבור האורח הנכבד מישראל, שמצא את הבילוי משעמם בתכלית, וסופו שהחל הוא לשעשע את הגיישות.[1]

בעודו במסע התבשר שרת מן העיתונות על פרוץ מערכת סיני. נקל להבין את תדהמתו, זעמו ותסכולו של מי שעמד עד לא מכבר בראש הנהגת המדינה ועיצב את מדיניות החוץ שלה, על שאיש לא טרח להודיעו ולו ברמז שארצו יוצאת למלחמה. הידיעה השיגה אותו בדלהי, בבוקר פגישתו עם ראש הממשלה נהרו וסמוך לפתיחת הוועידה השנייה של התנועות הסוציאליסטיות באסיה, שבה השתתף מטעם מפא״י. על פי עדותו, ערך שרת מאמצים הירואיים להגן על פעולת ממשלתו שלה לא היה שותף ושלה התנגד בכל נימי נפשו. עם שובו ארצה ב-9/12/1956 אחרי 81 ימי מסע אמר לאשתו: ״שבתי הביתה אך ארצי הלכה ממני״.[2]

אחרי שובו עלתה ביתר חריפות השאלה שנדחתה זמנית לפני יציאתו למסע, והיא במה יעסוק אדם זה, שהיה עדיין במלוא אונו. שרת היה פוליטיקאי מזן מיוחד, אדם ספוג תרבות ששלט על בוריין בשמונה לשונות, אהב ספרות וכתב ותרגם שירה. הוא היה עדיין חבר כנסת, תפקיד שלא מצא בו כל עניין, והיה פעיל מאוד במפלגה ובמוסדותיה השונים, אך בכך לא היה די. הוצע לו לערוך את ״דבר״, שבו עבד בטרם נלקח לסוכנות, אך הוא דחה את ההצעה. נראה שעדיין ציפה והאמין שההדורים עם בן-גוריון ייושרו והוא ישוב וייקָרא להנהגה. אך לאכזבתו, לא כך היה והקרע בין השניים הלך והעמיק. לבסוף הסכים שרת, בלב ולב, לעמוד בראש הוצאת הספרים של ההסתדרות, ״עם עובד״, מפעלו התרבותי השני של ברל כצנלסון הנערץ. לכאורה תפקיד מתאים לאדם מטיבו של שרת, אך נקל לעמוד על גודל ההשפלה והכאב: מי שעד לפני חודשים ספורים אחז בהגה המדינה, והיה שותף פעיל להכרעות גורליות במשך חצי יובל שנים, מי שמעמדו בהנהגה היה שני אך לבן-גוריון, אם גם כבר-פלוגתא שלו בעניינים רבים, נאלץ עתה להתחבט בקשייה של הוצאת ספרים מרוטה ושקועה בחובות, שאותה היה עליו לשקם מבראשית.

רצה המקרה, והספר הראשון שהתעסק בו שרת ב״עם עובד״ היה הספר היפני הנזכר, אש בעמקים, והוא מרבה להזכירו ביומנו. האזכור הראשון הוא מיום 1/4/1957:

״ב-7.30 צלצל הטלפון. אפרים ברוידא הזדרז להעירני. לבהלה מה זו עושה? הוא קרא ב'אובזרבר' הלונדוני מודעה וביקורת על ספר יפני שאך זה יצא בתרגום אנגלי על-ידי הוצאת 'סאקר אנד וורבורג׳ - רומן מלחמה אשר המבקר פוסק עליו כי עתיד הספר להיחשב כרומן מרכזי של מלחמת-העולם השנייה, בדומה למקום שתפס במערב אין כל חדש של רימרק בספרות מלחמת-העולם הראשונה. כשם שאז הגדיל לעשות מחבר גרמני, כך עכשיו הושג השיא על ידי יפני. ובכן, אפרים סבור כי יש לעוט על שלל זה ולהבטיח לעם עובד זכות תרגום בטרם יחטפנה אחר״.[3]

כבר למחרת החל שרת לפעול בעניין הספר, כמצוין ביומנו: ״הרצתי מברקים על הספר היפני - ל[כתב ״דבר״ אברהם] שאנן בלונדון כי ישיג רשות תרגום מהמו״ל האנגלי, לזאב ש״ק [מזכיר ראשון של שגרירות ישראל] בלונדון כי ישלח טופס של ספר, ל[יוסף] לינטון [הקונסול הישראלי] בטוקיו כי ינסה לפנות אל המחבר באורח ישיר. למחרת כבר מתקבלת התשובה כי הזכויות הן בידי סוכן אמריקאי בניו-יורק, ושרת מריץ מברק לסופר ״דבר״ בעיר לפעול בעניין. התשובה מתקבלת מייד ושרת כותב:

״אתמול קיבלתי תשובה מ[חיים] איזק בניו-יורק בדבר הספר היפני - זכותו של אותו סוכן חלה רק על התרגום לאנגלית. לגבי התרגום לכל שפה אחרת יש לפנות למחבר עצמו, ואילו זה מציג תנאי כי התרגום ייעשה ישיר מיפנית. הרצתי מברק ללינטון כי יסביר למחבר היפני את המצב - או יתיר לנו לתרגם מאנגלית, או עליו לוותר על מהדורה עברית של ספרו״.

שבוע אחרי שהחל לפעול בעניין כבר מצוי עותק של הספר באנגלית בידי שרת, והוא מוסרו לעיונו של אפרים ברוידא, שהיה עורך ב״עם עובד״. כעבור ימים אחדים הוא דורש ומקבל חוות דעת חיובית על הספר.[4] שרת אינו מציין זאת במפורש, אבל נראה שהסופר היפני נתרצה והסכים שספרו יתורגם מאנגלית.

פעולתו של שרת בימים הבאים מעידה על נחישותו הנמרצת, למרות מצב רוחו העגום והתנגדותו הנפשית למשימה שלקח על עצמו ב״עם עובד״, כפי שמעידים אזכורים רבים ביומנו.[5] עוד באותו חודש הוא מחבר מודעה ראשונה עבור ״דבר״ על אודות חידוש פעילותה של ״עם עובד״, שמוזגה עם הוצאת ״עיינות״ של מפא״י. במודעה, המשתרעת על טור שלם של העיתון, מתוארים 18 ספרים העתידים להופיע בקרוב, מהם ארבעה שהופיעו בסופו של דבר ב״ספרייה לעם״. בעניין הספר היפני כותב שרת במודעה: ״אש בערבה (לבסוף נקרא הספר אש בעמקים מאת שוהיי אוקא - סיפור מזעזע של יחיד על הנוראות שהיו מנת חלקו עם התפוררות הצבא היפני בסוף מלחמת-העולם השנייה. וידוי מצפונו של האדם היפני אשר על חטא הצתת המלחמה נענש עמו בפורענות אטומית. ספר שהושווה עם במערב אין כל חדש לרימרק״.

שרת מנסח כאן טקסט פוליטי ו״חינוכי״, שיש לו רק נגיעה חלקית לתוכנו של הספר עצמו. יצוין כי בשעה שחיבר את המודעה, עדיין לא קרא שרת את הספר. הוא מתפנה לקריאתו כעבור חודשיים לערך, וכותב ביומנו:

״התחלתי לקרוא את ספרו של שוהיי אוקא היפני. יצחק שנהר המנוח הספיק לחוות דעתו נגד תרגום הספר, אשר עם הקריאה בו התברר כי עיקרו לא עלילה אלא חיטוט עמוק בנפש, ובאמת ספק אם יהיה לו 'שוק' אצלנו״.

כעבור ארבעה ימים הוא כותב: ״גמרתי לקרוא את הרומן היפני אש בעמקים - ספר מזעזע, רצוף בלהות נפש וערפילי סיוטים״.[6]

 

הערות

[1] ר׳ יומ״א, עמ' 1751.

[2] שם, עמ׳ 1911.

[3] שם, עמ׳ 2075.

[4] שם, עמ׳ 2078 ,2081 ,2086 ,2011.

[5] שם, עמ׳ 2326 ,2062 ,2046 .

[6] שם, עמ׳ 2230 ,2238 .

 

העתקת קישור