העצור בלטרון, הרברט הוֹואַרט - 2/9/1946
שם הספר  שוחר שלום
שם הפרק  העצור בלטרון, הרברט הוֹואַרט - 2/9/1946


2/9/1946

הרברט הוֹואַרט

 

העצור בלטרון

 

 

מתוך: ״דבר״, מכתב מלונדון; מובא גם במאסר עם נייר ועיפרון עמ' 402-303

 

מיום שמשה שרתוק וחבריו מתאכסנים בלטרון כאורחיה של ממשלת ארץ-ישראל, הייתי הוגה בו פעם בפעם ומעלה בלבי זכר פגישותי איתו. דמותו ניצבת לפני עיני רוחי יחד עם כל גדולי-עבר, שנכלאו על עוון אמונתם.

מהרהר אני על הבטלה שהמעצר כופה על אנשים. משה שרתוק ובטלה - דבר והיפוכו. מחשבותיו אצות רצות כחזיזי ברק ורוחו כאיילה שלוחה. הוא היה עמל בשקידה שאינה יודעת ליאות עד שמעולם לא היה סיפק בידו להיזקק לדברים שאפשר והיו עיקר עיסוקו אילו בחר בחיי נוחות ולא היה מתמסר לטיפול בצרכיו המדיניים של עמו. בשעה שסעדנו יחד בתל-אביב בחורף אשתקד, אמר לי: ״אילו היה לנו פנאי, רוצה הייתי לשוחח איתך על העקרונות התיאורטיים של כמה מניסיונותינו בקיבוצים״. חשתי: הלא בפסוק זה כמוס סוד אישי של אותו מנהיג. בבת-ראש נתגלה לי, כמה היה האיש הזה אוהב ללון בעומקה של הלכה. אך גם נוכחתי להכיר כי הסייג ״אילו היה לי פנאי״ בולם את יצר המדע שבו. אף שהוא בעל הלכה מטבע ברייתו, קיבל על עצמו מרצון חיי מדינאי והעתיק את כל שיפעת מרצו לספירה חיונית זו ליישוב.

רושם כביר עשה בי בפגישתנו הראשונה. כולו ערות, רעננות נעורים, קפיציות להבה, הומור וחריפות שכל מבריקים בעיניו. דיבורו מהיר. כל משפט ומשפט מקיף עובדות לרוב. במחשבה אחת הוא סוקר עניין לצדי צדדיו.

כשישבנו אל השולחן, ניסיתי לדמות בנפשי מה יכול היה לפעול אילו גדל במדינה אחרת. מדינאי מלידה - זו הייתה המחשבה הראשונה. מאז הייתי אומר לא אחת לעיתונאי ״פְליט סטריט״ [רחוב מערכות העיתונים החשובים בלונדון], כי משה שרתוק הוא מדינאי בעל שיעור קומה, מסוגם של גדולי המדינאים שבעבר, מחונן בסגולות שאינן מצויות כיום בווייטהול [כינוי ממשלת בריטניה] או בקֵי דוֹרְסֵי [כינוי משרד החוץ הצרפתי], אלא שלא פחות מכן יכול היה שרתוק להיות מורה הוראה באוקספורד ולהפיץ מעיינותיו חוּצה באולם ההרצאה או בחוגים אקדמיים, אך בארץ-ישראל מצא את כר הפעולה הנאה ביותר להפעלת מיטב כישרונותיו למען עמו.

ראיתיו באחד מביקוריו האחרונים בלונדון. עובר היה לבדו ב״רחבת בלומסברי״. זהרורי שמש ענוגים יורדים על האילנות והבתים. הוא חוזר לאטו אל משרדי הסוכנות לאחר שיחה עם באי-כוח עיתון חשוב. ראשו שחוח, הוא שקוע בהרהורים, הימים ימי ציפייה לתגובות הממשלה על הדוח של ועדת-החקירה [האנגלו-אמריקנית]. אני חש כמה מעיקה עליו החרדה לגורל ארץ-ישראל היהודית. אך משנכנס למשרדי הסוכנות - מייד הוא מאיר פניו, כי כל מי שהוא פוגש הוא זוכר, וכל אדם, אם כתבנית ואם נער שליח, הוא מזכה במילה ובסיפורי זיכרונות. גם אם לא ראה אותך במשך חודשים, זכור יזכור גם את שמך הפרטי וידע לספר על חוויות משותפות, והוא מאציל מרץ ורעיונות חדשים על כל מי שהוא בא במגע עמו. ״משה הוא השאור שבעיסה״ - אומר פלוני בצדק.

זכורני ערב אחד כשהוא בא לדבר לפני חברי המועדון האנגלי-ארצישראלי. עשרות סטודנטים מארץ-ישראל, אנשי ה״בריגדה״ ויהודים אנגלים רבים מילאו את האולם. הוא מדבר עברית בקולו המהיר והשקט. הוא אומר להם: ״אתם מושבה בגלות״, והם מקשיבים באוזניים כרויות ובלבבות ערים ונסערים.

כתום הנאומים מסלקים את הכיסאות ויוצאים במחולות. שעה ארוכה נמשכים ריקודי ההורה, ואז ניגשת ראומה,[1] שבאה מבית הספר במשמר העמק, אל משה שרתוק, ומבקשת ממנו שיצטרף למעגל. יושב היה ומשוחח עם ידידים ומסתכל במבטי אושר ברוקדים. והנה הוא ניתר ממקומו, לא לרקוד הורה אלא לנהל ריקוד משלו. הוא מוליך טור של זוגות בקווי עקלתון אין קץ, הוא ממציא צורות מצורות שונות וכל אחת מסובכת מקודמתה. דומה שמישהו ישגה עכשיו והקשר לא יוּתר, אך בדייקנות מפליאה מדריך משה שרתוק את הצמדים עד שכולם נעים שוב כהלכה וקורי המחול לא ניתקו.

תענוג הוא לראותו כולו אחוז אש התלהבות כדי לשעשע נערים ונערות ארצישראליים אלה בלונדון הרחוקה והערפילית. אותה שעה אני אומר לעצמי: ״אפילו ברגע זה של התפרקות ניכר המנהיג המדיני״. בכל עת ובכל שעה, בכל עשייה שלו, מזהירים המגנטיות, ברק השכל וכישרון המנהיגות של משה שרתוק.

אכן נכונו עתידות לאיש זה, סבלו הארעי אינו אלא ציון דרך בנתיב חייו.

 

הערות

[1] ראומה שוורץ, בתם של צבי ורחל שוורץ ידידי המשפחה, לימים נישאה לעזר וייצמן.

 

העתקת קישור