20/1/1957

דוד בן-גוריון

 יתרונה של גולדה מאיר

מתוך: ״דבר״, נאום בן-גוריון במרכז איחוד הקבוצות והקיבוצים, גבעת חיים, ב-18/1/1957

העסקה הצ׳כית והעזרה הצבאית האקטיבית של ברית-המועצות לרודן המצרי הקדימה שעת הסכנה. דאגתנו המרכזית מאז הייתה ביצור ביטחוננו. תקופה קצרה זו עשירת מאורעות, היו לה חמישה שלבים:

השלב הראשון - בערך מאוקטובר 1955 עד אמצע יוני 1956 - היה שלב של מאמצים נואשים מצדנו להשיג בארצות שונות נשק מגן וערובות לביטחוננו. השגנו אומנם מספר קטן, אם כי חשוב, של מטוסי סילון אבל בדרך כלל עלו בשלב זה כל מאמצינו בתוהו.

השלב השני התחיל עם כניסת גולדה למשרד החוץ, בסוף יוני. אני בטוח שגולדה לא תתרעם ולא תחלוק עלי אם אומר, שהחבר שקדם לה כל השנים במשרד החוץ עלה עליה בניסיונו הרב במדיניות ישראלית ובינלאומית, בהשכלתו הכללית והיהודית, וכן גם בכמה כישרונות. אולם לגולדה, נוסף על כישרונה המיוחד לה, היה יתרון אחד חשוב, שיהיה אולי תמוה בעיניכם אם אקרא בשמו, ואולי ייראה בעיני רבים מכם כחיסרון, אבל לדעתי יתרון זה הביא לידי תוצאות חשובות, והייתרון הוא כי לגולדה לא היה עד אז כל ניסיון במשרד החוץ. הודות לכך יכולנו מאז לעשות פעולתנו המדינית לא לפי שגרה, לא בהתאם דווקא לטקס ולפרוטוקול, וגם לא בצינורות מקובלים. והמאמצים הבלתי אורתודוקסליים נשאו פרי. עלה בידינו להשיג מינימום הנשק שהיה חיוני לקיומנו.[1]

הערות