19/6/1956

דוד בן-גוריון

 נחוצה עכשיו הנהגה אחרת למשרד החוץ

בכנסת, ראש הממשלה בן-גוריון על תגובות העיתונות להודעתו בכנסת ביום הקודם על התפטרות משה שרת

כנסת נכבדה,

עלי להעמיד סילופים ובדותות אחדים על הווייתם, לאחר הדברים שנשמעו אתמול. בעיתונות בארץ, ובייחוד בעיתונות בחוץ-לארץ, נתגלגלה בדותה אווילית כי ראש הממשלה הציע לשר החוץ להיות מזכיר המפלגה, והצעה זו באה כדי להיפטר ממשה שרת בממשלה. על בדותה זו נבנו בעיתונות חוץ-לארץ כמה בנייני הבל. אני רואה לי לחובה להודיע, שמעולם לא הצעתי לשר החוץ להיות מזכיר המפלגה. הפעם הראשונה ששמעתי על אפשרות כזאת ששרת יהיה מזכיר המפלגה הייתה מפי שרת עצמו בישיבה הראשונה של ״ועדת התשעה״ של המפלגה, שגם לה ניתן פרסום רב בעיתונות בזמן האחרון. אני עיינתי בהצעה זו שיצאה מפי חבר הכנסת שרת, ביררתי אותה והגעתי לידי מסקנה שלילית בהחלט, והחברים שבאו אלי אחרי-כן בהצעה זו דחיתי אותם בכל תוקף.

נאמר אתמול כי ראש הממשלה ניהל מדיניות החוץ יותר משר החוץ. אומנם נכון הדבר - ואני חושב שכך צריך להיות - ששר החוץ נועץ על הרוב בין ישיבה לישיבה עם ראש הממשלה בענייני חוץ. אבל אין שחר לדבר שבענייני מדיניות החוץ נעשה על ידי ראש הממשלה צעד כלשהו בלי ידיעתו או שלא דרך שר החוץ ומשרדו. ואני רוצה להגיד לכנסת ולעם, שלמדיניות החוץ של מדינת ישראל אחראית תמיד כל הממשלה לא רק מטעמים פורמליים, מפני שיש אחריות קולקטיבית, אלא גם מטעמים ענייניים ומעשיים. מן הבעיות שנידונו בממשלה לא הייתה אף בעיה אחת שנידונה כמעט שבוע-שבוע ונתקבלו עליה החלטות הממשלה, כאשר נעשה הדבר בענייני חוץ. ואם הייתה מדיניות טובה - יש לזקוף זכות זו גם לטובת הממשלה כולה, ואם רעה - כל הממשלה במידה שווה אחראית לה. כאחד מחברי הממשלה אני מקבל על עצמי, ובסיפוק רב, אחריות מלאה למדיניות החוץ של שרת.

בכל הממשלות שקמו בישראל - והייתה לי הזכות להיות בכולן - היו חילוקי דעות, וכאן ישנם חברי כנסת שהיו בממשלה, יצאו וחזרו; ישנם כאלה שהיו כל הזמן, וישנם שהיו לסירוגין. והם יודעים שאף פעם לא היו בממשלה ״שפה אחת ודברים אחדים״, לא רק מפני שזוהי ממשלה קואליציונית ומן ההכרח שיהיו בה חילוקי דעות, אלא מפני שזוהי ממשלה דמוקרטית ולא טוטליטרית. ואילו גם הייתה ממשלה של מפלגה אחת בלבד, ואילו מפלגה זו הייתה המפלגה שיש לי הכבוד להיות שייך לה, היו מתקיימים בה חילוקי דעות, באשר זוהי מפלגה דמוקרטית, והרבה דברים הוכרעו בממשלה לא פה אחד אלא ברוב דעות, החל בממשלה הזמנית ועד הממשלה הנוכחית, וכך - אני בטוח - יהיה גם להבא.

לא אקח על עצמי לומר אם כל ההכרעות היו טובות או לא טובות. היו מקרים שהייתי ברוב, והיו מקרים שהייתי במיעוט, וכמובן מותר לי להניח שהייתי צודק גם במקרה שהייתי ברוב וגם במקרה שהייתי במיעוט, וכך מותר לחשוב לכל חבר בממשלה. אבל היה נכון, לדעתי, שהחברים שהיו במיעוט - ולא פעם הייתי במיעוט עוד בממשלה הזמנית, ובעניינים גדולים וחיוניים - לא גרמו למשברים ולא יצאו מהממשלה כשדעתם לא נתקבלה. אילו היו נוהגים כך הייתה המדינה הזאת נהפכת לתוהו ובוהו, כי בכל שבוע הייתה עומדת בפני משבר. ויש לשבח את החברים שמצאו עצמם במיעוט וקיבלו על עצמם את הדין.

בדבַרי המעטים אתמול לא הסתרתי הדבר, כי היו ביני ובין חברי משה שרת חילוקי דעות, ולא רק איתו, כי אם גם עם חברים שהייתי יותר קרוב אליהם מבחינה רעיונית ונפשית ואנושית היו לי חילוקי דעות, ואף פעם לא נפגמה חברותנו בשל כך.

ואולי לא מיציתי אתמול כל ההוקרה שאני רוחש למשה שרת. הגם שאני שולל בכמה דברים עמדתו ודעתו, אבל אני יודע אנשים בעלי תפיסה טוטליטרית או פשיסטית, שאינם מסוגלים להבין זאת ולהאמין בכך. אל יאמינו.

כבר סיפר אתמול משה שרת כי לאחר הבחירות האחרונות, כשהוטל עלי להקים ממשלה, ביקש הוא ממני לא לכלול אותו בממשלה, ואני עמדתי בכל תוקף על כך שהוא ישתתף בה. ולא רק למרות חילוקי הדעות, אלא במידה רבה מפני חילוקי הדעות. לא הייתי יכול, ואני יודע הרבה חברים כמוני, שלא היו יכולים לעבוד רק עם חברים ״אומרי הן״. אני אחד מאלה שאינני סבור כי אינני מסוגל לטעות, ואני רוצה לבחון דעותי ועמדתי לאור דעת החברים שמתנגדים לי, ויש להם השקפה אחרת. אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה שבגללה הפצרתי בו, והייתי אסיר תודה לשרת שביטל דעתו מפני דעתי ונכנס לממשלה.

אבל בזמן האחרון, לאחר שענייני הביטחון במדינה החריפו באופן יוצא מן הכלל, וגם נתרבו סכנות מדיניוּת החוץ יותר מאשר מקודם, במקצת אעמוד עליהם אחר כך, הגעתי לידי מסקנה כי עכשיו יש הכרח - לטובת המדינה - שתהיה התאמה מלאה עד כמה שזה אפשר מבחינה אנושית בין משרד החוץ ובין משרד הביטחון, ונחוצה עכשיו הנהגה אחרת למשרד החוץ. ולא מפני שאני סבור שיש לסטות מהקו שהותווה על ידי כל אלה שהשתתפו בממשלה והשקיעו הרבה זמן בניסוח קווי היסוד; וודאי שאיני סבור כי יש לשנות קו הביטחון ומדיניות החוץ, שהותווה בנאומי ב-2 בנובמבר, כשהצגתי ממשלה זו לפני הכנסת, מתוך הסכמתם של כל חברי הממשלה.

אפס, ראיתי שבשעה קשה זו יש הכרח בהתאמה מקסימלית בין שני משרדים אלה, חוץ וביטחון, המטפלים לאמיתו של דבר כמעט בדבר אחד, כי שאר ענייני משרד החוץ שאינם ביטחון אין להם ערך רב ברגע זה. בשנים כתיקונן אין מדיניות החוץ מתרכזת אך ורק בבעיות הביטחון; לא כן עכשיו, ואם כי יש ברכה בחילוקי דעות בשאלות אלה בממשלה, יש הכרח לדעתי שתשרור הרמוניה בין המבצעים בשני המשרדים שעניינם הוא אחד.

ומשום כך אמר לכם אתמול החבר שרת, כי הוא ראה את עצמו נאלץ לעזוב את הממשלה. ואם כי כחבר, וכחבר ותיק, אני מצטער על כך מבחינה אישית, אבל מבחינה ממלכתית אני רואה ברכה בדבר; הדבר מועיל למדינה. יש לעיתים צורך בחילופי גברי. אינני מאמין שהמדינה עומדת על איש אחד. ומתוך אמונה זו הרשיתי לעצמי לפני שלוש שנים להסתלק מהממשלה מטעמים פרטיים לגמרי, כאשר היה לי צורך אישי להפוגה מהמתיחות הנפשית שנמשכה יותר מעשרים שנים רצופות - ועוד אלו עשרים שנה! הייתי בטוח שלא יאונה כל רע למדינה מהליכתי. זהו גם דבר שמחנך את העם. בשעה זו אני בטוח כי דבר זה [חילופי גברי במשרד החוץ] הוא גם מועיל לענייני ביטחון ולענייני חוץ.[1]

הערות