כישרונותיו המבורכים, ניסיונו העשיר, ידיעותיו המרובות, דוד בן-גוריון - 18/6/1956
שם הספר  שוחר שלום
שם הפרק  כישרונותיו המבורכים, ניסיונו העשיר, ידיעותיו המרובות, דוד בן-גוריון - 18/6/1956


18/6/1956

דוד בן-גוריון


 כישרונותיו המבורכים, ניסיונו העשיר, ידיעותיו המרובות

 

 

בכנסת, הודעת ראש הממשלה ב׳׳ג על התפטרות שר החוץ משה שרת מן הממשלה

 

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת,

בישיבה מיוחדת של הממשלה הבוקר, הודיע שר החוץ על החלטתו להתפטר מן הממשלה. לא רק חברי הממשלה הבוקר וחבריו למפלגה של שר החוץ, ששמעו על הדבר במקום אחר, אלא, אני בטוח, המונים יהודים ולא-יהודים בישראל, ורבים רבים מבני-ברית ומשאינם בני-ברית בעולם, קיבלו שמועה זו בצער רב.

בממשלת ישראל, מאז הממשלה הזמנית ועד היום הזה - והייתה לי הזכות להשתתף בכל ממשלות אלו - לא היה אף שר אחד (ואולי עלי לעשות יוצא מן הכלל בשביל שר המשפטים [פנחס רוזן]) אשר פועל חייו לפני קום המדינה, השכלתו הרחבה, ידיעותיו המרובות, בקיאותו במדיניות הבינלאומית, תכונותיו הטבעיות, טעמו, מזגו ונימוסיו הנאים, נאמנותו לחובה ושקידתו העצומה, הכשירו אותו לתפקיד אשר הוטל עליו, כאשר אלה הכשירו את משה שרת לכהן במשרד החוץ מאז קום המדינה ועד היום הזה.

והוא היה לא רק שר החוץ בלבד, הוא היה גם ראש הממשלה השני בישראל.

בהציגי את הממשלה הנוכחית לפני הכנסת ב-2 בנובמבר 1955, אמרתי כי ״ראש הממשלה השני מחונן בסגולות ובכישרונות מבורכים שלא היו לראש הממשלה הראשון״, ואמרתי זאת לא מתוך אדיבות דקורטיבית ליפי המליצה, כי לא אומר דבר שאיני מאמין בו, ואיני חסיד של חלוקת מחמאות נבובות לא לקרובים ולא לרחוקים.

אילו היה משה שרת פורש מהחיים המדיניים עם יציאתו מהממשלה הפעם, הייתי מנסה לעמוד ולו רק בקצרה על הפרשה המפוארת של אחד מבני הביל״ויים וחברי היקרים בשירות מולדתו במשך עשרים ושלוש שנים רצופות כשר החוץ של עמו עוד מלפני היווסד המדינה, על המאמץ הבלתי נלאה על גידול העלייה וההתיישבות משנת 1933 ואילך, על המאבק המר נגד ״הספר הלבן״ מאז 1938, על הגיוס של הגדודים והקמת החטיבה היהודית הראשונה בצבא הבריטי למלחמה בתליין הנאצי, על מפעל ההעפלה עטור הייסורים והגבורה, על המאבק בזירת האומות המאוחדות על הקמה המדינה, על ארגון משרד החוץ הראשון של ישראל העצמאית, על הפעולה הענפה והמבורכת בזירה הבינלאומית שהביאה לידי קבלת ישראל לאומות המאוחדות וקביעת מעמדה המכובד בעולם, על השגת העזרה הממלכתית הכספית רבת הממדים מממשלת ארצות-הברית לקליטת העלייה ההמונית בשנים הראשונות של קיום המדינה[1] על קשירת קשרים עם ארצות מזרח ומערב, על חינוך סגל עובדי מדיניות חוץ, ושגרירים וצירים, שאף מעצמה גדולה לא הייתה מתביישת בהם, על רכישת ידידים ועמידה בשער בכבוד ובגאון ובטעם בפני משטינים ומקטרגים בזירה הבינלאומית.

אבל לא אעשה דבר זה, כי פרשת פעילותו המדינית של משה שרת לא נסתיימה. וכישרונותיו המבורכים, ניסיונו העשיר וידיעותיו המרובות יעמדו לרשות בית המחוקקים הישראלי, ועצתו תישמע ברצון ובתועלת באוזני כל אלה שיעצבו להבא המדיניות הפנימית והחיצונית של ישראל. מובטחני שעוד ניתַכנו עלילות למי שעמד על-יד ההגה של מדיניות החוץ שלנו קרוב לחצי יובל שנים. משום כך לא אנסה לסכם, ולו גם בראשי תיבות, פעילותו המבורכת והענפה של חברי משה שרת, שעשיתי איתו למעלה מארבעים שנה, לפעמים מתוך ויכוח וחילוקי דעות, לרוב מתוך הסכמה פנימית, ותמיד מתוך אמון וכבוד הדדי.[2]

 

הערות

[1] הכוונה למענק בסך 65 מיליון דולר לשנת 1951/52 שאת בקשתו יזם שר החוץ משה שרת.

[2] לתגובת מ״ש על נאום זה ר׳ יומ"א, עמ' 1464-1461.


העתקת קישור