6. ממשלת ישראל - פרוטוקול
ישיבה ל/שי״א, סעיף ר כ ב 8.2.1951
על פיצויים אישיים ושילומים כלליים
מגרמניה
השר מ. שרת: אשר לעניין גרמניה: החברים יודעים על
התזכיר שהגשנו למעצמות בדבר סידור עניין התשלומים בעד רכוש יהודי, בעד תביעות של
יהודים.[1] יש גם תביעות אישיות לפיצויים וכל מיני דברים כאלה. דאגתי לזה
באופן מיוחד, שייאמר בתזכירים במפורש, כי הפיצויים האישיים ליהודים אינם נוגעים
לשאלת השילומים[2] ההיסטוריים, שהעם הגרמני חייב לנו בעד כל חורבן הנפש והרכוש
והאבדון והסבל, שזה אינו נכנס לתוך מיטת סדום של תביעה אישית, שהיה בית לאיש
והשאלה מה עם הבית, או שלאיש שני חייבים פנסיה, או שאיש שלישי ישב אצלם במאסר
וחייבים לו איזה דבר. אמרנו, שבעניין השילומים ההיסטוריים שהעם הגרמני חייב לנו
נגיש תביעה.
אני מקבל את שיקולם של כמה חברים בממשלה ובמנגנון
הממשלתי, שההזדמנות הנאותה ביותר להגשת התביעה הזאת תהיה כאשר תתכנס ועידת ארבע
המעצמות בעניין גרמניה. ועידת הארבע עדיין אינה דבר נתון, אבל יש התקדמות לקראת
זה.[3] התגובה הסובייטית האחרונה הייתה חיובית, אומנם מסויגת, אבל
חיובית. אני חושב, שמהצד הסובייטי מתכוונים על-ידי כך להפיג את המתיחות שישנה
במזרח הרחוק. עדיין לא ברור אם תתקיים הוועידה הזאת. אם הוועידה תידחה לזמן בלתי
מוגבל, או אם יתברר שאין סיכוי שתתכנס, נצטרך לדון על הגשת התביעה בלי איזו
הזדמנות בינלאומית. אבל אז ברור שיש פחות סיכויים להד ולהמרצת הפעולה.
אם תתכנס ועידת הארבע, שבה עומדת על הפרק הסדרת ענייני
גרמניה - ובלי כל ספק מדינות המערב תלחצנה על התקדמות מהירה יותר של שילוב גרמניה
במערכת ענייני העולם - תהיה פה הזדמנות לנו להגשת תביעתנו. יש כאן מקום ל״עיכוב
הקריאה״. בא העם היהודי ואומר: ״חכו, יש דבר קודם ולפני שמסדרים אותו אין בכלל מה
לדבר על שאלת גרמניה״. לקראת זה אפשר לגייס אותם הכוחות ואותה ההשפעה שהיא אפשרית
לנו.
ברור שאנחנו צריכים לבוא בתביעה לא קטנה. פה אני תופס
מרובה. פה אין לפי דעתי השיקול שחל על פנייה לממשלת ארה״ב - מה יהיה אם התביעה לא
תתקבל. לארה״ב אי-אפשר לפנות בלי איזה סיכוי לתגובה חיובית, אחרת זהו כישלון. פה
איני חושש לחוסר תוצאה. אנחנו חייבים את הדבר להיסטוריה היהודית, למצפוננו, לעם
היהודי, לקורבנות - שלא נעבור לסדר-היום על עניין זה, שהוגשה תביעה כזאת. הרבה
יותר נוח לנו, לאין שיעור, ויש לנו סיכויים יותר, אם נגיש את התביעה למעצמות מאשר
לגרמניה באופן ישיר.
אם מגישים תביעה כזאת, אפשר לומר כי ייתכן לטפל בדבר
שלב אחר שלב ושאין צורך לקבוע מראש את הכל. אבל אני רוצה שנקבע לעצמנו את העניין
בכללותו. אם אנחנו מגישים תביעה כזאת ומזמינים אותנו לדון עליה, ונאמר שיגידו לנו:
״טוב, תביעתכם תתקבל״ - מה אז? לפי דעתי התשובה צריכה אז להיות: אפשר לעבור להסדרת
העניינים עם גרמניה. זאת אומרת, לא ייתכן להגיש תביעה כזאת לגרמניה - אם גם
באמצעות אחרים - ולומר שגם אם תתקבל תביעתנו אנחנו פטורים מהסדרת העניינים עם
גרמניה ואנחנו נמשיך מלחמה בעמלק עד דור דור. מדוע? לא רק מפני שאני חרד לכך שנהיה
בסדר כלפי גרמניה; היא עשתה את שלה - גם אנחנו צריכים לעשות את שלנו. אומנם גם זה.
ברור שמצד השלטון הגרמני צריך לבוא לא רק תשלום לעם היהודי, אלא גם הצהרה של פיוס
לעם היהודי. אבל גם אם היא תבוא, ההגינות מחייבת שניענה לזה, ולא שלא ניענה לזה.
אבל לא רק מפני זה, אלא שבלי זה אנחנו נדחפים למצב שבו נצטרך לשבת עם גרמנים מבלי
שנקבל שום דבר.
אם, למשל, הופיע קונסול של גרמניה בניו-יורק באישור
ממשלת ארה״ב, ואם הוא שולח שליח לקונסול של ישראל לשאול, שאם הוא יפנה אליו באופן רשמי
לעשות אצלו ביקור - האם הקונסול של ישראל יקבל אותו? ואז הקונסול של ישראל בניו-יורק,
על פי הוראה של משרד החוץ, יאמר לקונסול גרמניה: ״מוטב שלא תבקר אותי״. אבל אין זה
מונע מהקונסול הגרמני בניו-יורק להיכנס לסגל הקונסולרי שם, ואם תהיה פגישה של הסגל
הקונסולרי בניו-יורק, ישב שם הקונסול הגרמני וישב שם קונסול ישראל. נמצא שהוא מסב
איתו (השר ד. רמז: אבל לא פגישת טנדו) - אבל אנחנו נתקלים בהם ונשב איתם.
אם התנגדנו לקבלת גרמניה לארגון החיטה הבינלאומי
ודיברנו נגד קבלתה והצבענו נגד, אבל נתקבלה החלטה לקבל את גרמניה לארגון החיטה
הבינלאומי - האם בגלל זה נצא מאותו ארגון? אנחנו יושבים איתם. לפני מונח מכתב
בעניין איגוד הסטודנטים הבינלאומי. אנחנו מתנגדים לקבלת גרמניה לאותו איגוד, אבל
אם תתקבל גרמניה, נוכל לצאת בגלל זה מאיגוד הסטודנטים הבינלאומי? בדרך כלל חוזרת
גרמניה לאיתנה בצעדים אולי הרבה יותר מהירים מאשר איזו ארץ אחרת והיא תופסת את
מקומה באירופה ובעולם, וקרוב היום שבו לא נוכל להסתובב בעולם מתוך הימנעות ממגע עם
גרמניה, מגע בלתי ישיר וגם ישיר.
לפני ישנן שאלות. ישנה שאלה שביחס אליה אני צריך לתת
הוראה. אשאל לעצת הממשלה בעניין זה. עד עכשיו היו שלטונות הכיבוש גם מחוץ לגרמניה
נותנים אשרות כניסה לגרמניה. אבל עכשיו יש בלונדון קונסוליה גרמנית. והנה יהודי
יוצא לגרמניה ובידו דרכון ישראלי, המאושר במספר ארצות וגם בגרמניה, והוא אומר שיש
לו לבקר בגרמניה כדי לחסל את עסקיו, והוא מקבל על כך אישור מאיתנו. הוא מגיע
ללונדון ופונה ל״הום אופיס״ כדי לקבל אשרת כניסה לגרמניה. עד עכשיו היה מקבל את
האשרה מהבריטים והיה יוצא נקי. עכשיו האנגלים יפנו אותו לקונסוליה הגרמנית. ואז,
יבוא היהודי לקונסול שלנו בלונדון וישאל אותו: ״מותר לי או אסור לי לפנות לקונסול
הגרמני?״ ממשלת ישראל אישרה לו יציאה לגרמניה - האם מותר לו ללכת לקבל אשרה
מהגרמנים או שיוותר על הכניסה לגרמניה?
או שאלה אחרת: במשטרה בארץ החלו להתקבל מכתבים משלטונות
משטרה גרמניים בכל מיני עניינים שגרתיים, שביחס אליהם יש חליפת מכתבים בין משטרות.
יש הרבה עניינים המשמשים נושא לחילופי-מכתבים בין משטרות, מבלי שיעלו הדברים על
שולחן משרד החוץ, כגון איזה פושע ברח, מישהו חייב כסף, שולחים תמונה למען תהיה
בארכיון של משטרת המדינה השנייה. ישנם דברים המחייבים תשובה. נתקבל מכתב
ל״פוליציאמט״ [משרד המשטרה] הגרמני. האם מותר לענות ל״פוליציאמט״? אפשר היה לומר
עד עכשיו: תכתבו לשלטונות הבריטיים או האמריקניים, אבל זה כבר הולך ונהפך לפיקציה.
יש פה יסוד של טנדו.
לנו יש לעת עתה קונסול במינכן. הוא שולח את האנשים
הבאים אליו לא לשלטונות הגרמניים, אלא לשלטונות הכיבוש. אבל ייתכן שמשהו יתחסל שם;
האם ניקח אותו משם? האם נפסיק נסיעות של ישראלים לגרמניה? לא נפסיק. מי יגן עליהם?
שלטונות הכיבוש יתחסלו, קשרים עם גרמניה אין לנו. מי יגן אז על זכויות הפרט
הישראלי?
זהו סבך ללא מוצא. אפשר להחזיק בזה מעמד זמן ידוע, אבל
לא לאורך ימים. עלינו לחפש איפוא מוצא הגון ומכובד, שאם תביעתנו תתמלא על-ידי
גרמניה ניכנס להסדרת היחסים איתה.
עכשיו ברור גם לי, שאם נגיש את תביעת השילומים לגרמניה,
עלולה להופיע אצל האמריקנים ואצל אחרים שאלת הפיצויים שלנו לערבים. יאמרו: ״עכשיו
אתם דורשים פיצויים, אבל אתם גם נתבעים לשלם פיצויים - האם אתם מסדרים אותם?״
נאמר: אין שני הדברים דומים - אינו דומה מה שעוללה גרמניה לנו למה שקרה בינינו
ובין הערבים - אבל עובדה היא שאנשים נעקרו ממקומותיהם ואנחנו מודים במסגרת מסוימת
בתשלום פיצויים, לכן אמרתי, שאולי נצטרך לסדר זאת בקשר להענקה האמריקנית ואולי
בקשר לקבלת הפיצויים מגרמניה, ואולי בקשר שניהם. בדרך כלל יכול הדבר להופיע
כהתנשאות מצד ישראל: הנה, קיבלה מילווה מהבנק ליצוא וליבוא, אישרו לה הוצאת איגרות
חוב והפצתן בארה״ב, היא דורשת הענקה מארה״ב היא דורשת 500 מיליון
דולר או מי יודע איזה סכום מגרמניה - עד מתי ועד היכן? (נקטתי בסכום של 500 מיליון דולר, זהו אחוז קטן מהיצוא הגרמני).
לא הייתי נרתע משאלה זו. אני חושב שאנחנו צריכים להציג
את העניין שאנחנו עושים באור הנכון. להבליט את העובדה שקלטנו למעלה מחצי מיליון
פליטים, קלטנו אותם בארץ, אבל קליטתם תחייב עדיין השקעות עצומות ועדיין ידנו נטויה
לקלוט עולים מעיראק וממצרים ומצפון-אפריקה ומרומניה. היה שלב שהפסיקו את ההרשמה
לעלייה בבוקרשט ורשמו רק בערי השדה. עכשיו חידשו את ההרשמה גם בבוקרשט, והרכב
הגילים משתפר, כך שמרומניה עוד זורמת וזורמת העלייה. יש לגולל את היריעה של מפעלנו
לכל רוחבה. תוכנית המיליארד היא תוכנית.[4] אולם עניין המיליארד אינו רק כדי לסבר את האוזן, הוא דרוש לצורך
ממשי. מדברים על מיליארד מארה״ב, אולם המדובר הוא בעצם במיליארד-וחצי, הצורך הוא
במיליארד-וחצי.
אני חושב שעלינו ללכת לקראת העלאת התביעה שלנו מהעם
הגרמני. יש פה אומנם סבך עם ארגונים יהודיים. קראנו בעיתון ביקורת קטלנית עלינו.
אגב, כתב ״הארץ״ באמריקה מקדיש את עצמו בעיקר לפולמוס עם ולהתקפות על ממשלת ישראל
על שלא הגשנו את התביעה באמצעות הסוכנות היהודית, על שלא גייסנו את דעת הקהל
באמריקה וכי לכל הפעולה הזאת אין כל ערך (השר י.מ. לוין: גם הד"ר גולדמן אמר
כך) - אומרים, שהוא אמר כך. ד"ר גולדמן[5] נוסע לראות את מקלוי. טילגרפתי לד"ר גולדמן - כיוון שהוא
חושב להיות בסוף החודש בארץ, מוטב שידחה את פגישתו עם מקלוי בדרכו חזרה מהארץ מאשר
בדרכו הנה ויתייעץ תחילה איתנו. לי נראה, שאנחנו צריכים ללכת קדימה בעניין זה,
לנקוט יוזמה בשם ממשלת ישראל. אפשר לסבך את העניין בלי התייעצויות כך שלא תיעשה כל
פעולה. צריך להודיע למוסדות [היהודיים] השונים שאנחנו עושים פעולה זו ויש לגייס את
תמיכתם, אבל הדבר צריך להיעשות על-פי יוזמת ממשלת ישראל, ומטעמים שונים. כי אין כל
השוואה ליעילות של איזה צעד שנעשה על-ידי המדינה בהשוואה לצעדים שיכולים להיעשות
על-ידי כל מיני מוסדות יהודיים, הסוכנות היהודית בכלל, שכבודם וחשיבותם במקומם
מונח. מר הורוביץ הודיע, שהתזכיר שלנו כבר החל את פעולתו בגרמניה. הופנו שאלות
והיו פניות. יש ביקורת על הפעילות היתרה והמופרזת שלנו [במטה האו״ם] בלייק-סכסס.
נניח שיש טעמים לפגם בפעילות זו, אבל יש גם טעמים לשבח. בין הטעמים לשבח אני מכניס
גם את עניין גרמניה. זה שהגרמנים נוכחו לדעת, שמדינת ישראל אינה מתבטלת בשישים
בלייק-סכסס, הביא ברכה גם בעניין זה.
וכמו שממשלת ישראל פנתה בתזכיר אחד, הדן כאילו על
העניינים השוטפים, שלית מאן דפליג שזוהי זכותו של היישוב, יש לדרוש שהדבר יקוים,
שיהיה סידור בעניין זה, שתהיה העברה בסחורות, שהגרמנים ידעו כי הם חיייבים, שיהיה
מנגנון לכך ושמעצמות הכיבוש לא תתסתלקנה מאחריות בעניין זה ולא תרחצנה בניקיון
כפיהן. זוהי מהותו של התזכיר בחלק האופרטיבי. בחלק הבלתי-אופרטיבי נאמר, שאין זה
נוגע לחלק שחייב העם הגרמני בעד כל נחלי הדם והדמע. אני מציע לגשת עכשיו לצעד השני
ולפנות לארבע המעצמות בתביעת העם היהודי מהעם הגרמני. יש לכוון את המבצע המדיני
והדיפלומטי הזה לוועידת הארבע.
בהזדמנות זו אני מציג את השאלה אם לא לקשור בזה בכתב
ובעל-פה את עניין הפיצויים שלנו לערבים ולומר: ״אם נקבל את הפיצויים מהגרמנים, זה
יאפשר לנו לשלם בעין יפה פיצויים לערבים״. אם תבענו פיצויים מהגרמנים, אין אנו
מתעלמים מחובת הפיצויים מצדנו לערבים.
אני מעורר אגב אורחא שאלת ביניים: האם מותר לאזרחים
ישראליים להיזקק לקונסוליות גרמניות בחוץ לארץ? בנוגע למשטרה אני מציע שלעת עתה
יפנו אותם לשלטונות הכיבוש.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: עלי להוסיף מילים אחדות בעניין
זה בשם אדם שאיננו פה, ושזוהי אשמתי שאיננו פה. אני מתכוון ליועץ הכלכלי שלנו, למר
הורוביץ שבא מחוץ לארץ.
עיקרי הדברים נאמרו כבר על-ידי מר שרת. עכשיו רואה אני
חובה למסור את דבריו של מר הורוביץ. ובצורה שהוא מציע אותם אני תומך. הוא בא עכשיו
מלונדון והוא חושב שיש אפשרויות גדולות להשיג פיצויים מגרמניה, אבל לא במשא-ומתן
עם גרמניה, אלא בלחץ על אנגליה, אמריקה וצרפת, ולשם שלום גם עם רוסיה, כי מדינות
המערב מעוניינות כרגע בהכשרת גרמניה, כלומר במתן הכשר לגרמניה. רוסיה, כשהיא
מעוניינת לתת הכשר, היא נותנת ומצפצפת על העולם, אולם משום דרכי שלום צריך לפנות
גם לרוסיה. ופנייה שלנו עלולה להשפיע. וזה ישפיע גם על גרמניה.[6]
מר שרת כבר הזכיר, שהתזכיר ששלחנו עשה כבר את פעולתו
בגרמניה. שאלתי את מר הורוביץ: כמה אתה חושב שנוכל להשיג כפיצויים מגרמניה. השיב:
מיליארד דולר במשך עשר שנים; אומנם לא בכסף, אלא בסחורה. זהו לא יותר מאשר שלושה
אחוז מהיצוא הגרמני. הוא אומר שממשלות המערב תהיינה מעוניינות בזה וגם גרמניה תהיה
מעוניינת בזה. מר הורוביץ מציע לשלוח משלחות מיוחדות בעניין זה לוושינגטון, לפריס,
ללונדון ולמוסקבה. הוא מתנדב לנסוע (השר ד. רמז: למוסקבה גם אני מתנדב לנסוע) - הסחורות
שאפשר להשיג בגרמניה הן הסחורות שנחוצות בארץ: ברזל, עץ, כימיקלים, מכונות, רכבות,
כל מה שנחוץ לנו. זה נראה מאוד מאוד. המדובר הוא על פיצויים בשם העם היהודי.
התביעות האישיות של יחידים הן עניין לחוד. אולם נוסף לתביעות האישיות שישנן
ליחידים שגזלו את רכושם, יש להעלות את שאלת הפיצוי לעם היהודי. והתביעה מובנת
לעולם והיא מעשית, בייחוד אם המדובר הוא על הוצאת סחורות משם, והתוצרת דופקת שם.
אם היינו משיגים את המיליארד הזה במשך עשר שנים בצורה זו, היינו פותרים את מחצית
הבעיה של היבוא שלנו. איני רואה שום יסוד לפקפק בהצעה זו. אני מוסר את הדבר בשם
אומרו ואני מצטרף לאומר הזה.
השר פ. רוזן: הדבר אינו ברור לגמרי. אם
אני שומע עכשיו שיש סיכויים לקבלת פיצויים על הנזקים שנגרמו לעם היהודי בתור עם
יהודי, והסיכויים הם לסכום כזה וכזה, הרי זה דבר חדש לגמרי. אין זה חדש שאנחנו
תובעים את זה, אלא החדש הוא שיש סיכויים לכך. אף פעם לא חלמנו שיש סיכויים לקבלת
סכום כזה של פיצויים. בזה יש מפנה חשוב מאוד. בהזדמנות זו אני שואל את שר החוץ:
העלינו פעם את השאלה הזאת בפריס - איזה סכום קיבלנו אז?
השר מ. שרת: לא אוכל לומר את המספר המדויק, אבל
בפריס נקבע, כי פיקדונות גרמניים בארצות נייטרליות וזהב לא טבוע (non monetary gold) שנתפס
בגרמניה יופרשו להוצאות קורבנות הנאצים, מזה 90% לצורכי
היהודים.
השר פ. רוזן: הנכונות מצד המעצמות לעזור
לנו במימוש התביעה הלאומית לקבלת פיצויים מגרמניה הייתה בזמנה מצומצמת מאוד. אני
שומע כי בעניין זה חל בינתיים מפנה חדש. אולם לפי מה שאני יודע על המצב בגרמניה,
הרי אם יסכימו הגרמנים לשלם פיצויים לעם היהודי, ירצו במתן פיצויים כאלה לכסות גם
שיעור מהתביעות האינדיבידואליות וירצו לתת איזה סכום גלובלי. אני יודע שמבחינה
משפטית אלה הם שני דברים, אבל מבחינה פוליטית אפשר להעלות על הדעת שיאמרו כך.
בוודאי מעוניינים אנו כולנו להעלות את התביעה הגדולה של העם היהודי לפיצויים. אבל
רציתי לשאול את שר החוץ: מה בדבר מתן עזרה מצדנו למימוש התביעות האינדיבידואליות?
על זה היה דיון וזה עומד על סדר-היום.
בזמנו הייתה כאן הצבעה של 5 נגד [7].5 על-פי הצבעה זו
נדחתה הצעה שד"ר איתן הציע, שניגש לדיון רציני בעניין הטרנספר. עכשיו אומרים
שישנו מפנה בעניין התביעה הגדולה, אולם בינתיים הוגשו גם תביעות אינדיבידואליות,
שביחס אליהן אין כל ויכוח. בחלק מגרמניה - תחילה באזור האמריקני, אחר-כך גם באזור
הצרפתי ואפילו בברלין עצמה - נתפרסמו חוקים המהווים בסיס חוקי לתביעות כאלו.
מצטברים סכומים שונים בבנקים הגרמניים לחשבונות חסומים, וצריך לעשות איזה צעד כדי
להחיש את סידור העניין הזה ולהעביר את הסכומים האלה בצורת העברה.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: באותה ישיבה של הממשלה
נתקבלו שתי החלטות ברוב. הצעה אחת נפלה כי הדעות היו שקולות. נתקבלו ההחלטות
הבאות:
א) שנציגי ישראל יפנו למעצמות בדבר
תביעת העם היהודי לפיצויים מגרמניה.
ב) נתקבלה החלטה בדבר התביעות האישיות.
אולם לא נתקבלה החלטה על שיגור משלחת רשמית אל השלטונות
הגרמניים.
אני מציע שלעת עתה נסתפק בהחלטה של פנייה אל ארבע
המעצמות ביחס לפיצויים, גם ביחס לפיצויים אישיים, אבל בעיקר בדבר פיצוי העם
היהודי. בעניין זה צריכה להיות תחילה התייעצות עם הסוכנות היהודית, הקונגרס היהודי
העולמי ומוסדות ציבוריים יהודיים אחרים.
השר פ. רוזן: איני מקבל מדבריו של מר שרת
הערה אחת, והיא שאין לנו כאן עניין לגישושים כדי לדעת מראש מה תהיה תגובת המעצמות.
השר מ. שרת: לא אמרתי זאת. אמרתי רק שאם בשורה
האחרונה לא נקבל שום דבר כתוצאה מפנייה זו, לא אתחרט על הצעד שעשינו ולא אראה בו
מפלה, כי אנחנו חייבים לעשות את הצעד הזה.
השר פ. רוזן: הבינותי שביחס לסעיף הראשון,
בדבר הענקה מאמריקה, דעתו של מר שרת היא שלפני כל פנייה עלינו לדעת מה תהיה תשובת
אמריקה, מה שאין כן ביחס לסעיף השני - ביחס לתביעת פיצויים מהעם הגרמני - ושכאן
אין זה חשוב כל כך איך תתייחסנה המעצמות לדרישה הגדולה שלנו; עלינו להחליט על
הפנייה. אני מטיל ספק בעמדה זו, כי מפלה בעניין זה עלולה לחזק את ידי גרמניה גם
לגבי התביעות האינדיבידואליות של יהודים. לדעתי צריך להיזהר גם בעניין זה ולברר
מקודם מה תהיה תגובת המעצמות.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: נדמה לי שנוכל לסכם בעניין
הגדול. צריכה להיות התייעצות עם הסוכנות היהודית, עם הקונגרס היהודי [העולמי], עם
ה״ג'וינט״ ואחרים. לאחר התייעצות זו נערוך את הפנייה שלנו לארבע המעצמות בדבר
תביעת העם היהודי לפיצויים מגרמניה על שישה מיליון הקורבנות מלבד התביעות האישיות
(השר ד. רמז: המשך הפנייה) - ביחס לפניות של שלטונות משטרה, נדמה לי שזהו עניין
טכני ועניין של עזרה הדדית בין משטרות, שהוא קיים לפעמים גם בין אויבים בימי
מלחמה. אשר לוויזות ועל עניין אחר, במידה שאפשר עוד לפנות לשלטונות המערב, צריך
לפנות אליהם.
מחליטים:
ששר החוץ יקיים התייעצות עם הנהלת
הסוכנות היהודית וגופים ציבוריים אחרים בדבר פנייה נוספת לממשלות המרכזיות של
מעצמות הכיבוש בדבר הבטחת פיצויים מאת גרמניה לעם ישראל ולהחזרת רכוש של יהודים.
השר פ. רוזן: גם אני רוצה להיות בתוך העניינים
האלה.
השר מ. שרת: גם האוצר צריך להיות בתוך העניינים
האלה.
השר ב.ש. שיטרית: אם אבדו לנו שישה מיליון
יהודים. האם אנחנו מעריכים כל אחד באלף דולר? ברור שתהיה ביקורת קטלנית נגדנו
בעניין זה. קודם כל, צריך למצוא דרך להשקיט את הרוחות מבחינה זו בארץ בכלל ובעיתונות
בפרט.
השר ד. יוסף: אף אחד לא יתנגד לזה, שהעם
היהודי יתבע פיצויים מהעם הגרמני.
השר מ. שרת: הביקורת היחידה שנשמעה בעניין זה
נגדנו הייתה רק שהזנחנו את עניין תביעת הפיצויים מגרמניה.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: נכון הוא שביקורת תהיה על כל
מה שנעשה. אנשים מוכרחים לבקר את הממשלה בין אם תעשה דבר טוב ובין אם תעשה דבר רע.
אבל עדיין לא הגיעה שעת פעולה, ויש הכרח להתייעץ עם מוסדות יהודיים בעניין זה.
קודם כל יש להקים תיאום יהודי בעניין זה.
הערות
