יום א',  6/11/1955

 

 [לשבת 5.11, לא נמצאו תרשומת או ר"פ]

 

אפתעת הבוקר - טלפון מכתריאל שלמון. חשבתי כי בעניין רשימת הנשק, אך לא מיניה! אשכול הציע לו תפקיד מנכ"ל האוצר. לא האמנתי למשמע אוזני.

ראשית, האומנם הולמת אותו איצטלה זו? מנספחות צבאית - קפיצה ישירה למנכלו"ת הראשונה במדינה?

ושנית, האומנם עלי לשמוע את הדבר לראשונה מהמוצע לתפקיד? ומה בדבר שר האוצר המכובד - כלום לא הייתה חובתו לשאול בדעתי בטרם הציע משרה כזו לאיש השייך למעשה לשירות החוץ, גם אם הוא קצין בצה"ל? לא הייתה לי ברירה אלא לברך את כתריאל, אשר מיהר לבשרני כי קיבל את ההצעה.

טילפנתי לטדי והבעתי לו את תרעומתי וספקותי. חזקה כי יתקשר עם אשכול.

באתי לישיבת הממשלה ובפעם הראשונה לאחר תקופת כשנתיים התערבתי בין השרים הממתינים בחדר המזכירות - נוהג שנגמלתי ממנו, אבל אין ברירה, חובה להתרגל אליו מחדש. כן הייתה לי הרגשה מיוחדת במינה כשחזרתי לכיסאי הקודם, משמאל ליושב ראש. ב"ג נראה בריא בהחלט ומאוזן בנפשו. ניהל את הישיבה כזקן ורגיל. מסרתי על חליפת המכתבים עם מולוטוב, שעשתה רושם רב על הסיעותיים, וכן הודעתי על נסיעתי [לארה"ב]. [משה] שפירא עורר ספק אם אומנם מותר לשה"ח להיעדר מהארץ דווקא בשבועות הראשונים לעיצוב מגמת הממשלה החדשה, אך ב"ג הודיע כי יותר מכל יכביד היעדרי עליו ואף על פי כן הוא משוכנע כי עלי לנסוע, שכן רכישת נשק היא כורח בוער ויש לגייס אמצעים גדולים בכל הדחיפות. פנחס ספיר המשיך אחריו והודיע כי הנסיעה הכרחית הן לשם גיוס כספים והן לשם הופעתי האישית, לאחר ההתלהבות שעוררה ברחבי יהדות ארה"ב הופעתי בז'נבה.

באמצע הישיבה נתקבלה ידיעה על פיצוץ שני בתים במושב שבקרבת ג'לג'וליה [שדה חמד] - תקרית שלא ידענו כמותה באותה סביבה, ובכלל בגבול ירדן, זה חודשים.

הסברתי לארן את אי-ההבנה שנפלה בעניין אותה ועדה והיה לי רושם כי נחה דעתו.

לארוחת צהריים אצל הנשיא. האורחים היו ב"ג ופולה, אנו שנינו, דינור ורעייתו, גולדה, יוסי כרמל ונחמיה. בן-צבי היה תמים וחמוד כתמיד ורחל נופת צופים להבחיל. ב"ג נראה פשוט מפליץ בפקרסו צמר הירוק כהה על פני מכנסי בד חאקי. צפורה זממה לטפוח על פניו שערוריית הופעתו אך עצרתי בעדה.

מייד בשובי הביתה יצאתי לת"א עם גדעון. בדרך התייעצנו על הצגת העניינים בוועדת חוץ וביטחון. הישיבה נתקיימה בלשכת שר הביטחון והייתה רבת משתתפים, לרבות שפרינצק ו[בנימין] מינץ. הרציתי שעתיים על פריס וז'נבה ואחר כך עניתי כשעה על שאלות, שהיו מרובות ולעניין. דומני כי המיבצע כולו, שעשה רושם עוד קודם לפי הרדיו והעיתונות, עלה בחשיבותו בהיוודע פרטי המערכות שעמדתי בהן. העוקץ היה שוב שיחתי עם מולוטוב.

מקטנות ההווי בתוכנית היום - גורל מעיל הגשם שלי, אשר הבוקר, עם הסגריר שניתלה בשמי ירושלים, נזקקתי לו והנה איננו ועד מהרה התברר כי נשתכח בלוד בשובי מז'נבה. היה ברור לי כי הלך לאיבוד וכבר התחלתי לאכול בשר צפורה להנאתי האכזרית. והנה בצאתי מהישיבה לנסוע לדירתנו נתקלתי בחושך בצפורה. "מה מעשיך פה?" היא ורוחמה נסעו ללוד ומצאו את המעיל במשרד TWA. אכן מסירות נפש של נשים! משהחזירו לי את המעיל - בת"א ירד הערב גשם - חזרו לירושלים.

אכלתי ארוחת ערב עם חיים. הוא בא אתמול לירושלים כדי להעלות בחרמו את [סמואל] רובין, הנשיא החדש של קרן נורמן, שסעד אצלנו בצהריים. מייד לאחר מכן חזר במכונית אמו לת"א. אמש פיקד על מיסדר של "התנועה המאוחדת", לכבוד חג העשור, 2,000 נער ונערה נושאי לפיד - מיבצע שנחל כנראה הצלחה למופת. היום החזיר את המכונית לירושלים ושב לת"א יחד איתי. סיפר לי על המיפקד וכן על התכנון שעוסקת בו צמרת "התנועה המאוחדת" להכפלת מספר חבריה - בכלל זה פתיחת קינים חדשים בבאר-שבע, בלוד וברמלה. תנופתו וכוח ביצועו של נער זה מעוררים כבוד ומבטיחים לעתיד.

כל הערב ישבתי בדירה על ניירות והיומן. כל היום וכל הערב הייתי מתוח ומעוצבן לקראת הנסיעה. הנאום במוצ"ש בשיקגו מוצץ כבר כערפד את לשד מוחי.

שכבתי לישון באחת כשהגשם טורד בחוץ ומעוצם העייפות קישיתי זמן רב להירדם.