שבת, 18/6/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  שבת, 18/6/1955

 

 

שבת,  18/6/1955

 

כל היום לא יצאתי מפתח הבית חוצה. חטפתני צינה והייתי על סף החום - במקצת מעבר לסף.

ב-12 הופיע לאוסון. בשיחה נכח יעקב. ערכתי התקפה חזיתית. מה הדיבורים האלה על כינוס מועב"ט? ומה השמועות הפראיות שאנו קולטים ממסדרונות המזכירות הכללית של או"ם על ריכוזי צבא ישראלי בגבול רצועת עזה, על תותחים וטנקים? מי מטה כאן אוזן לחוסר שחר מרושע ונופל בפח שטומנים לו חורשי רע? הן עודנו טורחים להגיע לפגישה בדרג גבוה ומה הבלבול הזה, המביא לידי כינוס מועב"ט בעיצומם של מאמצים אלה? זה 19 יום לא אירעה תקלה בגבול הרצועה – למה, איפוא, ליצור רושם כי העניינים עומדים שם על עברי פי פחת? למי דרושה הבאשה זו של ישראל? למצרים בוודאי, אך הזוהי מגמת ארה"ב? ואם יש ידיעות על ריכוז צבא ועל כוונת זדון של ישראל להתקיף את עזה בעצם השבוע של כינוס העצרת בסן-פרנציסקו, שבא לחוג את העשור לארגון השלום העולמי, מדוע לא הופיע שגריר ארה"ב אצל ר"מ ישראל לבקש פשר דבר?

השגריר היה במצוקה. טען כי לאוזנו לא הגיעו שמועות כאלו. הוא יעביר מייד את קובלנתי לוושינגטון. עם זה רמז כמה פעמים בהמשך השיחה כי ייתכן שהיה איזה ריכוז צבא. עניתי כי לא מיניה ולא מקצתיה. הלוואי והייתי בטוח.

השתמשתי בהזדמנות ומסרתי לו את הצעותינו החדשות אשר נתפרסמו בינתיים ב"קול ישראל", נמסרו לעיתונות, נכללו בראיון המיוחד שלי עם נציג "ני"ט" והועברו לידיעת ברנס. ההצעות והסברתן עשו רושם ודומני כי פעלו ביעילות לאיזון חשבוננו שנתחבל על ידי נאצר.

לארוחת הצהריים יוסף וטהורה לוי עם ילדיהם אהוד, פרח-קצין (הצעה חדשה: "צוער"!), ורות. יוסף וטהורה הם חניכים שלי ב"נוער העובד", ממייסדי קיבוץ נען. פגשנום לפני שנתיים בבואנוס-איירס, שם היו בשליחות. עתה חזרו והינם בין שרידי מפא"י באותה מצודה קנאית של סיעה ב'. יוסף מורה, אך אין לו כל סיכוי להורות בקיבוצו, על אף 28 השנים שעשה בו. מארבעת ילדיו רק הבן הבכור נאמן לו ברוחו. הקטנים כבר נפלו בשבי. ממילא הם חושבים על עזיבת הקיבוץ.

אחה"צ הופיע השופט אגרנט להודיעני כי איננו רואה אפשרות להיענות ביום הבחירות למקומות גדושי מצביעים על ידי פתיחת קלפי נוספת מבלי שתינתן לו סמכות מפורשת לכך על ידי תחיקה מיוחדת. נמצא שאין מנוס מתיקון חדש של חוק הבחירות, שכבר הוטלאו בו טלאים לאין ספור. שומה עלי לקחת דברים בעניין זה עם רוקח העומד כאילו על סף התפטרות.

שיחה עם דב יוסף על ראשות עיריית ירושלים. הפצרתי בו כי יאות להעמיד עצמו בראש רשימת המפלגה על מנת שיהיה ראש העיר אם אנו נקים את הקואליציה העירונית. עניין היסטורי הוא להנחיל למפלגה השפעה מכרעת בעירייה אשר תוציא את הבירה ממצר ההסתכסכות, תחלץ אותה מהעזובה המבישה, ותעלה אותה על דרך הבניין והפיתוח. אין למפלגה אישיות אחרת שתוכל למשוך קולות ולהבטיח עתיד מפואר לעיר. ברני ענה בשלילה מוחלטת. אין הוא מזלזל בתפקיד. חשוב הוא בעיניו כתפקידו של שר. אלא הוא בטוח כי לא הוא האיש המסוגל למלא תפקיד זה. אומנם יש לאל ידו למלא את המשימה הייצוגית, אבל לא יוכל לטפל בכבישים, במאור, בניקיון ובאלף שאר העניינים הפעוטים שמהם מורכב יום עבודתו של ראש עיר ראוי לשמו. עצתו היא להחליט על גרשון אגרון כראשון ברשימה וכמועמד לראשות העיר. הלהאמין? על כל פנים היה ברור כי סירובו נחרץ ואין טעם לשדל ולהתווכח. טילפנתי תוצאה שלילית זו לברעם, אשר הוא שהמריצני להשפיע על יוסף, אולם לא הייתי בטוח כי נתאכזב מרה מהבשורה הרעה שבפי, שכן סניף המפלגה רואה אותו ולא את אגרון כמועמד שני לראשות. אמרתי לברעם כי נצטרך לשבת על מדוכה זו, לבל יניח כי הדבר נשאר מסור לראות עיניה של ועדת המינויים הסניפית.

אותה בעיה מתעוררת לגבי ת"א ולגבי שתי הערים. הכרחית התערבות מרכזית של המפלגה לבל תוחמץ הזדמנות נדירה הניתנת לה הפעם להגיע לשלטון בשתיהן.

ישבתי שעה וחצי עם פנחס ספיר ערב צאתו לחו"ל. הוא אורים ותומים שלי בענייני מדיניותה הכלכלית של הממשלה והנה ערב צאתי למערכת הבחירות הריני מאבדו. קראתיו למען יערוך לי סמינר מרוכז ורשמתי מפיו עמוד אחר עמוד על מיפעלות האוצר והישגיו עם הוכחות נוקבות לאפסות טענתם של "הכלליים" כי מידם הם בא כל החיל הזה למדינה.

כיוון שפנחס יגיע לארה"ב גזרתי עליו כי יעשה הכל כדי להביא את פרשת המו"מ עם ג'ונסטון לידי הסכם. אני מלא חרדה פן נחמיץ כאן הזדמנות שאינה חוזרת. קיבלתי היום מברקים מאבן ומשילוח המשוועים להוראה חיובית סופית. הצרה היא כי אשכול נתקפד בימים אלה בעניין הכנרת, אומנם לא בלי סיבה. הייתה לנו מערכה עצומה נגד השימוש בכנרת כמקווה לעודפי הירמוך. השגנו שורה של ויתורים וערובות מרחיקים לכת מצד האמריקנים:

1) ערובה נגד כל תביעה טריטוריאלית;

2) ערובה נגד כל פגיעה בריבונות;

3) סידור שימנע כל גישה לחוף הכנרת מצד הפקח הבינלאומי;

4) דחיית ההחלטה על השימוש בכנרת כמאגר עד שנת 1960;

5) ערובה כי תובטח קודם כל אגירת 700 מיל' מע"ק בכנרת ממי הירדן לצורכי ישראל;

6) צמצום הנפח הדרוש לאגירת מי הירמוך מ-500 ל-300 מיל' מע"ק;

7) ערובה כי ההחלטה על שימוש או אי-שימוש בכנרת לאותה מטרה תתקבל ב-1960 אך ורק על יסוד שיקולים כלכליים והנדסיים;

8) הבטחה כי במידה שעל ידי השימוש בכנרת לאגירת מי הירמוך תתקפח אפשרותה של ישראל לאגור מים אחרים משלה - תסייע ארה"ב במימון המאגרים הנוספים;

9) הרכבת המוסד שיכריע בשאלה זו ממומחה אחד שאנו נבחור, מומחה אחד שימנו הערבים ומומחה שלישי אחד שייבחרו השניים כמכריע.

דומה שיותר מזה אי-אפשר להשיג - על כל פנים קשה מאוד לדרוש, אלא אם כן עמדתנו היא כי לעולם לא נסכים להזרמת מי הירמוך לכנרת ויעבור עלינו מה, כי אז כל החבילה מתפרדת והעניין חוזר לתוהו ובוהו. אלא מה קרה בינתיים? במהלכו של מו"מ ממושך ומפותל זה צפות אצלנו אפתעות חדשות לבקרים. ובכן בשבועות האחרונים ממש הוברר כאילו - אני אומר כאילו, יען הידיעות הן של בלאס, המתנגד הקנאי לעניין השימוש בכנרת לאותה מטרה - כי החלחול בבקעת בית נטופה גדול בהרבה מכפי ששוער קודם והבריכה שם לא תכיל אלא חלק מהמים שהיו מיועדים להיאגר בה; נמצא כי ניזקק לנֶפַח-איגום בכנרת העולה על 700 מיל' מע"ק, ואם נתחייב מראש להפריש נפח של 300 מיל' מע"ק לטובת ממלכת ירדן, אנה אנו באים? אבל התשובה על זה היא כי עד 1960 עשויים הרבה נתונים להשתנות, לא רק לרעה אלא גם לטובה; כי אותו מוסד שיפסוק יוכל להביא בחשבון גם את טענתנו על הכורח לאגור בכנרת כמות יותר גדולה של מי הירדן; וכי אם נתעקש והתוכנית כולה תתפורר ותתחסל - מה יושיענו חופש האגירה הבלתי מוגבל בכנרת אם ייבצר מאיתנו לבצע את העבודה, הן מפני הפרעות בינלאומיות והן מחוסר ממון? אצטרך להיכנס לקרב מכריע עם אשכול ולהביאו לידי אישור ההוראה החיובית.

בערב פגישה עם אנשי הפקידות המינהלית - להמשך השיחה שנתקיימה בביתי בערב חג השבועות. נתכנסו כמניין בכירים, שר האוצר והנש"ם. הובעה אכזבה רבה מהמלצות ועדת גורי אך נשמעו דעות נמרצות מאוד נגד שביתה ובסיומה של השיחה נתגבש הרושם כי ניחלץ ממשבר. בינתיים טילפן בקר מת"א כי ענייני הרופאים עודם יגעים.

 

העתקת קישור