יום ד',  1/6/1955

 

במשרד רה"מ התייעצות עם איסר. לא ברור לו מי הניח את הפצצה אך אינו מוציא מהחשבון כי אורי אבנרי וחבריו ביימו כאן מחזה למען היות "קדושים". גם ייתכן כי ידו של [איש לח"י לשעבר, ישראל] שייב [אלדד] במעל, כדי לגרות יצרים נגד השלטון. נועצתי בו על ניסוח הודעתי.

במשרד החוץ קיבלתי לראיון את הציר הדומיניקני. קהילייה זו החליטה משום-מה לקשור עמנו קשרים דיפלומטיים ושיגרה אלינו את שגרירה ברומא, על מנת שיבקר בישראל מזמן לזמן. אדם יפה תואר ומכובד-הופעה, אינו דובר אלא ספרדית ואיטלקית.

חטפתי שיחה עם המנכ"ל, גדעון ויעקב על המסקנות הנובעות מהתקרית האחרונה ברצועת עזה לגבי פעולה כלפי המעצמות.

עברתי לכנסת - לחזית ההצעות לסדר היום. למדתי מפי שיטרית פרטי עניין הפצצה, אבל לא נזקקתי להם. מסרתי הודעה קצרה, בה גיניתי נמרצות את תועבת הטירור - "אחת היא מי ולשם מה הניח את הפצצה" - והודעתי כי הממשלה מוכנה לוויכוח. נעיצת סיכה זו הוציאה מייד את האוויר מחמש השלפוחיות המנופחות שהיו מוכנות להעפה בידי הסיעות. ישיבת ראש הזריזה והתקיפה של מינץ מ"פועלי האגודה" הבטיחה את סיכול מזימתן להשמיע דברי בלע אגב הצעות לסדר היום. היו"ר הודיע כי כיוון שהממשלה מוכנה לוויכוח, שוב אין טעם בשמיעת ההצעות ומייד עבר לסעיף הבא.

נושא אחר שהוכרחתי לענות בו היה עניין ברית ההגנה עם ארה"ב. כאן הוגשו שלוש הצעות לסה"י - על ידי אחה"ע, מפ"ם ומק"י. עניתי כי אכן אנו חותרים לברית כזו, בראש וראשונה למען ביטחוננו, אבל העניין עודנו רחוק ממימוש ואין על מה להתווכח. ההצעות הורדו מסדר היום.

באה אלי משלחת תנועת המושבים - בסה"כ שמואל דיין ועמי אסף - לתבוע עלבון ייצוגם בכנסת. תביעתם לפחות שוויון עם איחוד הקיבוצים.

ניגש אלי כסה וסיפר על פעילותו המדינית של הרמטכ"ל: נאם בפני צעירי המושבים ו"האיחוד" ותבע מהם הסתערות על הכנסת ועל עמדות מפתח אחרות - הכרחי להחליף את ההנהגה הזקנה והתבוסנית במפלגה, בהסתדרות ובממשלה.

עם שלמה הלל על הרכב הוועדה לענייני הרכוש העיראקי.

ליבנה בא בהצעה: ראוי כי לרגל ביקורו של או נו נפרסם שנינו הודעה משותפת על עניינים העומדים ברומו של עולם. הרעיון נראה לי בתחילה לוקה בהתרברבות ובחיקוי מלאכותי למעשיהם של גדולים, אך כעבור זמן החל להיקלט במוחי.

אחר הצהריים ובערב - שני מיבצעים דיפלומטיים לשם הגברת הלחץ על מצרים. הזמנתי את לאוסון ואת ניקולס לביתי, לבל יתפרסמו הראיונות, כדי להקל על פעולת המעצמות כלפי קהיר. לאוסון בא אחה"צ וניקולס בערב. חיתיתי גחלים על ראשי שניהם. למעשה איימתי בכיבוש הרצועה אם לא ישים נאצר קץ להתפרעויות. לאוסון אמר: "פירוש הדבר מלחמה? ומה יהא על הפליטים?" אמרתי כי אין כאן תכנון ואין לשער מה יקרה. ביקש לדעת אם אפשר להניח כי אנו נמנעים ממעשה תגמול. עניתי בחיוב. ניקולס הסכים כי אין להבין התנהגות נאצר וכי כיבוש רצועת עזה על ידינו יסתום את הגולל על משטרו. עם זה טען כי חיילינו אשמים בטכסיסי התגרות וכי במערכת התעמולה בחו"ל ידו של נאצר על העליונה בשל הסכמתו וסירובנו להצעת המשמרות המשותפות.

בין שגריר לשגריר בא נחום גולדמן ושוחחנו ארוכות. איני יודע אם טוב עשיתי אבל סיפרתי לו גלויות על המצב שנתהווה ביני לבין ב"ג מזה וביני לבין צמרת חברינו בממשלה מזה והסברתי מדוע לא אוכל להישאר בממשלה אף כשר חוץ אם ישוב ב"ג להיות רה"מ וינסה להשליט שיטתו במדיניות הביטחון, שהיא עיקרה של מדיניות החוץ.

מוריק בראלי מ"דבר" בא לתדרוך שבועי. בין השאר סיפר לי משהו מפליץ: כאילו אהוד, בשיחה עם אברהם עופר, דיבר על החלפת שני שרים ותיקים, אני וגולדה, בשניים צעירים - הוא ואבן.

סיפורו זה של מוריק - כסיפורו של כסה בכנסת - דיכאוני מאוד.

מאוחר בערב התכוננתי בעזרת יעקב והמהנדס וינר לישיבת הוועדה המדינית של המפלגה על המו"מ עם ג'ונסטון.

אחרי חצות טילפן פנחס ספיר ובפיו בשורה: באחד מקידוחי הנפט בדרום פרצו גזים שהתלקחו בשלהבת אדירה ששרפה את המיתקן. לא היו נזקים בנפש. מציאותם של גזים ושאר סימנים גיאולוגיים מעידים על קירבתו של נפט.