מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 27.11.1939

 

הגיע טלפון מפאריס: גולדמן יבוא היום. בפאריס הותר למשרדנו לטלפן וכאן אין מתירים. כשחיים צריך לטלפן לפאריס בענייניו הכימיים הוא מוכרח לכתת רגליו למשרד-החוץ.

הייתה לי שיחה קצרה עם וייצמן, יחד עם לוקר, על עניינים דחופים. השיחה עם מקלאוד מחייבת מכתב לאיירונסייד ובו הצעה לדיביזיה. מהארץ דורשים מאיתנו פעולה בשטח האספקה לצבא. חיים מציע שלאחר שנשלח את המכתב ניפגש עם מקלאוד ונשוחח בשאלה האחרונה.

[---]

הופיין בא למשרד על-פי הזמנתי לקבל את הידיעות שהגיעוני בשבילו בענייני הבנקים ונמל תל-אביב.

בעניין הנמל הביא סוף-סוף ברל [לוקר] את מכתבו של ואן-וריזלנד. אך מתברר שעוד לפני התקבל המכתב הלכו הופיין ונתן אל משרד-המושבות לברר עם דאוני את מצב ענייני הנמל - לא תוכנית החיסול, שלא ידעו עליה, כמובן, אלא גורל הדרישות של הנהלת הנמל מהממשלה בדבר החזרת דמי השירותים לנמל. דאוני הודיע שכל העניין הוחזר לארץ-ישראל בסוף אוקטובר. ה"כדור" עכשיו בירושלים, יש לבוא בדברים עם ממשלת ארץ- ישראל. נתן שאל - מה הייתה חוות-הדעת של המיניסטר שנמסרה לירושלים. דאוני נמנע מלענות, בנימוק שהעניין עודנו בגדר התייעצות פנימית ועל-כן אין לגלות דבר. נתן ביקש אפשרות של שיחה עם מקדונלד בטרם יקבל הלה החלטה אחרונה לאחר שהעניין יוחזר ללונדון עם חוות-דעת הנציב. דאוני נמנע מלהבטיח ורק הביע ביטחון שלפני  ב י צ ו ע  ההחלטה ייתן הנציב למנהלי הנמל אפשרות לבירור.

הופיין רואה חזות שחורה מאוד לנמל תל-אביב. בתנאים הקיימים אין מפעל זה יכול להחזיק מעמד. הממשלה חונקת אותו. אין צורך במזימות נוספות - המזימה הקיימת כבר פעלה את פעולתה: הנמל נחנק.

היה לי רושם כאילו הופיין מוכן לראות את החזרה לנמל יפו כדבר אשר ייתכן שאין מפלט ממנו.

הוא עורר את שאלת המקום שיתפוס הנמל בפעולת קרן היסוד באמריקה. אמרתי לו שחיים יקבל בעניין זה הוראות רק מקפלן ויש לדאוג שקפלן יכניס את הנמל בתוכנית שימציא לחיים. הופיין בטוח שאליעזר יעשה זאת.

אשר לעניין הבנקים הרי אין הופיין מתפעל כל-כך מהסכנה של סגירה הנשקפת לנמושות - ובלבד שתמורת סגירתם של אלה תיתן הממשלה עזרה לנותרים. [---]

[---]

בשובי למשרד מצאתי הזמנה לבוא אל מלקולם מקדונלד מחר בצהרים, לדון איתו בעניין שבו כתבתי לדאוני.

שלחתי מברק מפורט לקפלן: "וייצמן דחה נסיעתו בהסכמת אמריקה והריהו יוצא את לונדון ב-19 בדצמבר - יגיע לניו-יורק בערך ב-26 בו. חיים מבקש להריץ לו בדואר-אוויר חומר מפורט על המצב הכלכלי ותוכניות למגבית". כן שילבתי ידיעות צבאיות בלבוש כספי: "תוצאות התהייה אצל איירונסייד הן נגד פירסום הצעת הדיביזיה. תחת זה הציע שנשלח לו בעניין זה מכתב פרטי ואנו עומדים לכתוב בהתאם למוסכם עם בן-גוריון (דיביזיה מארץ-ישראל ומארצות אחרות לשירות בארץ-ישראל ובמקומות אחרים). אורד מתנגד בכל תוקף לקבלת הצעתו של ברונסקיל (גדודי-עבודה)". [---]

הלכתי לקונסוליה הצרפתית, שוב אותו הדחק ואותה האנדרלמוסיה. בידי מכתב-המלצה מפקיד-הפספורטים הבריטי המסתמך על המלצת משרד-המושבות. הפקיד המטפל בי (עד שהגעתי אליו!) בודק ומפשפש בניירות ומודיע לבסוף כי אישיותי טעונה עדיין חקירה צבאית. שאלתי: איזו חקירה נחוצה לכם לאחר שיש בידכם המלצת מיניסטר-כתר בריטי? אמר: זוהי רק המלצת פקיד-הפספורטים. הראיתי לו שחור על לבן כי הממליץ עלי הוא מיניסטר-המושבות בכבודו ובעצמו. אמר: אף-על-פי-כן, כך החוק, גזירה היא. אמרתי: עלי לנסוע ביום ו' או לכל המאוחר בשבת. אמר: נשתדל, אך איני יכול להבטיח. החקירה יכולה להימשך גם שבוע. אמרתי: אני מוכרח לנסוע במוצאי שבוע זה ואם לא אשמע ממך אראה מה אוכל לעשות.

ארוחת-ערב אצל חיים בדורצ'סטר יחד עם ק. ות., אנשי-ה"קשר" של חיים ממחלקת-ה"תבונה" [האינטליג'נס] של משרד-החוץ. גם לואיס היה בין האורחים. ק. הוא אלופו של ת., אך אינו ראש המחלקה אלא מנהל לשכת הידיעות. ק. הוא אזרח ות. איש-צבא. שניהם פיקחים ובחורים כהלכה, אך גאונים אינם. ק. קרא הרבה, נסע הרבה, ראה הרבה. עבד כמה שנים בעיראק, ביקר בארץ-ישראל. מכיר מקרוב אנשי-שם למכביר, ובין שהוא מכיר ובין שאינו מכיר - יש לו דעה חותכת על כל אחד מאנשי-המעלה: פלוני יש בו ממש, אלמוני לא יצלח לכלום. הוא בז למלקולם מקדונלד. כשחיים סיפר את מי הוא עומד לראות לפני צאתו לאמריקה והזכיר בתוך שורת השמות את אידן, אמר: "אחד מאלה שהזכרת אין לו כל ערך", והיה ברור למי כוונתו. ק. "מעוניין נוראות" בשאלה היהודית, אבל מוכן להטיף לנו מוסר ולהנחותנו בדרך הנכונה: "עלינו להעלות את העניין לרמה של  פ י ת ר ו ן  ג ד ו ל,  ועלינו לאחד סביבנו וסביב הפיתרון הזה את כל היהודים" - כוונתו, כמובן, לבכירים ולמתבוללים. חיים שאלו אם הוא מציע לנו להפיץ מחדש את פזורי ישראל בגויים. ק. השיב שכוונתו היא להתיישבות רחבה של היהודים במזרח התיכון כולו. לא הייתי משוכנע שזו הייתה כוונתו מלכתחילה ושלא אילתר את "המזרח התיכון כולו" בראותו את תגובתו של חיים לרמז של "פיתרון גדול" בנוסח הידוע. אך גם כשניאות להתרכז במזרח התיכון לא היה ברור כמה הוא מקציב בזה לארץ-ישראל.

ק. שאל וחזר ושאל על הנגב, אמרתי שעניין זה הוא בעייתי מאוד. חיים אמר: יותן לנו שטח של מיליון דונם ונראה מה נוכל לעשות. כל מקום שהממשלה חפרה - מעשה שטן! - מצאה רק מים מלחים. כל מקום שאנו חפרנו בארץ מצאנו מים חיים. יותן לנו לקדוח בנגב.

השיחה פשטה על-פני שדה יחסינו עם הממשלה. חיים אמר דברים נוקבים ומבריקים בפרשה זו, אך לא מיצה את הדין. הוא דן בעניין מבחינת היחסים בין היהודים והאנגלים גרידא והסיח דעתו כליל מהתפקיד המכריע שמילא הגורם הערבי בהסתבכות הפקעת הזאת: "בתחילה, כשניגשו לעבודה אחרי המלחמה העולמית היו הללו [האנגלים] בזים לנו – חלאת-אדם זו הנגרפת אל חופי ארץ-ישראל מפולין ומרוסיה, מה כוחה בבניין? לימים, כשהתחלנו הולכים מחיל אל חיל וראו את העלילה הכבירה של הבניין היהודי נתמלאו חרדה - מה יעשו יהודים אלה מהארץ ואנו [האנגלים] מה יהא עלינו? יחס שתחילתו בוז וסופו פחד אינו מסייע לברית-אמונים".

ק. נתרשם מאוד מההסבר, אך עיניו לא טחו מראות את נקודת-התורפה [בדבריו של וייצמן. הוא אמר משהו על המצוקה שבה נתון משרד-החוץ והוסיף: עליך לתת אמונה בלב האנשים כי יש פיתרון לשאלה היהודית-ערבית, אחרת תכבד עליך המלאכה. תן "גזר" זה לפיהם! (חמור המתעקש לבלתי זוז וכל החימור והדפיקה אינם מועילים, מראים לו חתיכת גזר והוא נמשך אחריה והולך.) עמוד על נקודה זו בשיחתך עם הליפאכס.

חשיבותו של חיים בעיני ק. היא למעלה מכל שיעור. כשתיאר לו חיים את עלילת הבניין כגאות כוחות העם הנרדמים וכהעפלה חלוצית של המונים - אמר: אבל אתה מעלים לגמרי את חלקו של אדם מסוים אחד בכל אלה. חיים חזר והסביר שכל כוחו של המפעל הוא בהיותו מפעל הרבים, אך ראיתי כי ק. נשאר בהתרשמותו שאין זו אלא מידת עניוות מצד חיים ושבעצם מילא הוא תפקיד אישי מכריע בביצוע המפעל.

להלן, כשסיפר חיים על פרשת נפתולינו עם מלקולם מקדונלד ועל הסכנות הנשקפות לנו, אמר ק.: ובכן איך אתה נוסע במצב כזה לאמריקה? אסור לך לנסוע - מקומך כאן. מהמשך דבריו היה ברור שמבחינה מדינית אינו מיחס כל חשיבות חיובית לנסיעתו של חיים לאמריקה; אדרבא, הוא רואה חשש של נזק. (בדרך-כלל, הופעתם של אישים באמריקה החשודים על כוונות של תעמולה בעד בריטניה ובעד כניסת אמריקה למלחמה, מעוררת שם התנגדות פנימית ונמצאת מזיקה לאותו עניין גופו. כזה היה גורל נסיעתו של דאף-קופר.)

ניימיר הפליט: הנסיעה הכרחית מהצד הכספי. ק. ענה: זה עניין אחר, ובכל-זאת, כשסירה עומדת לעבור על-פני סלעי-אשדות אין המחזיק בהגה קופץ אל החוף לקטוף פרחים - אף אם פרחים אלה שמם דולרים!

חיים סיפר על תוכנית שיחתו עם רוזבלט: הצגת שאלת הפליטים היהודים כאחת השאלות הבוערות בתוצאות המלחמה, הצגת ארץ-ישראל כפיתרון, תביעת עזרה כספית מאמריקה לעלייה גדולה שתאפשר לבוא בהצעות חדשות לערבים.

ק. היה מוקסם.

בשאלת הגדודים הייתה עצתו של ק. לא ללחוץ יותר מדי. הצעתם את עזרתכם - המתינו עכשיו והתאזרו בסבלנות. תנו לגלגל המלחמה להסתובב - סופו להגיע אליכם.

המסקנה משיחה זו - ישנה-נושנה: אפשר להסביר את ענייננו לבני העם הזה; אפשר גם לעורר אצלם התפעלות והערצה לעניין: קשה מאוד ואולי אי-אפשר לגמרי לעוררם למאמצים של גבורה למען העניין. אנשים כווג'בוד ווינגייט הם יוצאים מן הכלל המלמדים על הכלל.

בשעת פרידה סיפרתי לעוזרו של ק. על הצרות שיש לי עם הוויזה לצרפת. הציע שאמציא לו מחר את הפספורט והוא יסדר את הדבר.

ישבנו איתם עד אחרי חצות.