מתוך יומן העבודה - לונדון, 2.11.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 2.11.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                           לונדון, 2.11.1939

 

בבוקר נסעתי לדורצ'סטר לראות את חיים לפני נסיעתו. שוחחנו קצת במלון ואחר-כך ליוויתיו להסטון. אף הוא מרוצה מאוד משיחתו עם השניים אמש. כנראה הרביץ כהוגן, מקווה שהד הדברים יגיע באמצעות מונקטון לראש הממשלה. מתברר שגם אורד היה נוכח בארוחה עם הליפאכס ועם השניים (בפי לא אמרה לי זאת). חיים מציע שקזליט או אורד ידברו עכשיו עם מונקטון ויבקשוהו שייקח דברים בעניין ה-43 ראש הממשלה. ועוד, לאחר שהליפאכס "הוכן", יש לדבר עם בטלר בדבר פעולה (כבר החלטנו זאת). ויקטור טילפן לחיים הבוקר שכבר טילפן לבטלר והלה יעץ לו שוב לראות את מקדונלד. הטעם מובן - אי-אפשר שמיניסטר יטפל בעניין השייך לחברו אם העניין לא הובא תחילה לפני אותו חבר. אגב, קזליט דרש מאיתנו אתמול שנשלח את ראשי מפלגת-העבודה בראש הממשלה, אך אין הדבר כה קל: רק לפני זמן-מה הם הלכו אל ראש הממשלה בעניין חוק הקרקע ואי-אפשר שנדרוש מהם ללכת אל ראש הממשלה בעניינינו בכל שבוע או שבועיים.

חטפתי עם חיים שיחה על מצבנו הכללי. אמרתי לו כי ליבי אינו שלם עם מהלך עבודתנו. הוא עושה שליחויות חשובות בשביל ממשלת הוד מלכותו, הם מעריכים זאת... ומסבירים לו פנים, אך אינם מתחייבים במאומה. בינתיים הננו מטופלים בהוצאת "עיזים" ואיננו מגיעים לאיזו התקדמות. בעצם גם לא ברור אם אנו מצליחים בהוצאת "עיזים" - ביחס לחוק הקרקע אין לנו שום הבטחה. מצד אחד יש כוונה ברורה מצד מקדונלד לבצע את העניין. מצד שני היה כאילו רמז מהליפאכס שאין הוא רוצה בזה, אבל אין שום סימן לפעולה מצידו, והרושם של מנהיגי הלייבור שהעניין אינו לרצון לראש הממשלה, הוא רק רושם ותו לא. אבל מלבד ה"עיזים", עלינו לעורר מחדש את שאלתנו בכל היקפה וזאת איננו עושים.

חיים אמר, כי כל זה נכון ובשובו ינסה להשיג ראיון עם ראש הממשלה כדי לדבר איתו על כל העניין בהרחבה.

אמרתי לו, כי מבחינה זו לא הייתי מרוצה מהתנגדותו להצעת ברנדן-בראקן. כשבאתי ללונדון אמר לי כי סיסמתנו צריכה להיות "כל ארץ-ישראל המערבית" וכשבאה הזדמנות להציג כך את השאלה, הריהו נסוג אחור. חיים ביקשני שוב שאאמין לו כי החוש שלו היה נכון במקרה זה: ברנדן-בראקן הוא אדם חסר-משקל, ווינסטון [צ'רצ'יל] לא היה מתחשב בתזכירו. התוצאה עשויה הייתה להיות יריית-סרק ומפלה מוסרית.

ביררתי אצל חיים עניין שנתחדש בזמן היותי בהולנד, אשר שמעתי עליו רבות מבפי ומלואיס, אך לא יכולתי להבינו לאשורו. יהודי גרמני אחד, רוזין שמו (הנגינה מלרע, כמו רופין), אחד מגדולי המומחים במשק הדלק של גרמניה, היושב כפליט באנגליה (קיבל משרה גבוהה באחת החברות), הסכים לבקשת לואיס למסור לממשלה סקירה מקיפה על מצבו של משק הדלק הגרמני - נתונים על מלאי הנפט, על המקורות לאספקת נפט, רשימת המזקקות וידיעות על חרושת האוקטאין. עניין זה של אוקטאין יצר קשר בין רוזין לבין חיים, כי "מכון זיו" טיפל בבעיה זו והגיע לתוצאות חשובות, וחשובה לחיים חוות-דעתו של רוזין עליהן. חיים יתייעץ בעניין זה גם עם וילשטטר.

כשחזרתי מהסטון למשרד הייתה לנו התייעצות בדבר המשך הפעולה בעניינם של ה-43. נקבע שאטלפן לקזליט ואציע שידבר עם מונקטון בדבר פנייה לראש הממשלה; ניימיר הולך אל בטלר; הוא ינסה גם להתקשר עם סינקלר ולשלח אותו במי שאפשר; ברל לוקר ייפגש עם תום וויליאמס בדבר פעולה מצד מפלגת הלייבור. בקשטנסקי הציע שפעולת הלייבור תתבטא בפניית ליס סמית (המקשר מטעם האופוזיציה עם משרד-המלחמה) אל הור-בלישה. תיקוני להצעה זו היה לא לפנות אל הור-בלישה, שיחשוש לנקוף אצבע בעניין משום יהדותו, אלא למנהל הכללי של משרד-המלחמה.

כדי לעודד משהו את האנשים בארץ הברקתי לתל-אביב כי ביחס ל"ילד של דבורה" [משה בן דבורה דיין] הננו מנסים עדיין לעשות כל מה שאפשר.

הידיעה על פסק-הדין של ה-43 קיבלה פרסום מועט מאוד בעיתונות. היו עיתונים שלא פירסמו זאת לגמרי. ב"טיימס" לא מצאתי אתמול מאומה. אבל עכשיו התברר כי במהדורה המוקדמת של ה"טיימס", המתפרסמת בערי-השדה בצפון, היה קטע גדול על המשפט ותוצאותיו. מהמהדורה המאוחרת, הנפוצה בלונדון ובדרום, הושמט הקטע הזה. ברודצקי המציא לנו מלידס את הקטע, ונודעו לי ממנו פרטים חשובים. ראשית, הבחורים היו שייכים למחנה-אימונים שהוקם על-יד יבנאל. (מדוע לא הודיעו לי זאת מהארץ - פליאה דעת ממני. בכלל, לא הומצא לי עד היום תיאור עובדתי של המעשה.) שנית, הבחור שנדון למאסר-עולם קיבל עונש זה לא בעד נשיאת פצצות כפי ששיערתי אלא משום שכיוון את רובהו כלפי אנשי חיל-הספר. סופר ה"טיימס" מסכם בפסוק אחד את טענות ההגנה ובשני פסוקים את טענות התביעה. לפי זה טען התובע הכללי, כי אין לשאלת הכוונה כל שייכות להאשמה וכי המחוקק לא נתכוון ששאלת הכוונה תובא בחשבון (ההיפך הגמור ממה שאמר לי וייוול וממה שנאמר בחוזר שלו לבתי-הדין הצבאיים בשעת הקמתם - חוזר שהוא עצמו קראו לפני).

בצהרים סעדתי עם צבי ורדי, המנהל את הרשמת המתנדבים. הוא עמד לשוב לארץ, לעבוד במכון לענייני הנוער הציוני בארצות הדוברות אנגלית, אך עיכבוהו בגלל פרוץ המלחמה. רשומים אצלו למעלה מ-400. על הפרק - הרשמת חלוצי ההכשרה הגרמנית ואנשי מחנה ריצ'בורו. השאלה המטרידה את ורדי ושבה הוא דורש את עזרתי היא שאלת החינוך העברי והציוני של הנוער היהודי בבריטניה, אשר יש לדעתו עכשיו הזדמנות היסטורית לבססו ולהרחיבו. ילדי הערים מפוזרים על-פני הארץ. כל תלמודי-התורה, שיעורי אחר-הצהרים ויום א' שליד בתי-הכנסת ושאר מוסדות מעין אלה - סגורים. שיעורים פרטיים לעברית נפסקו. בבת-אחת נכחד כל שריד לחינוך עברי, אפילו לחינוך דתי, של ילדי ישראל בארץ זו. מלבד בתי-הספר המעטים בערי-השדה שבהם נהוגים קצת לימודים עבריים, אין המוני הילדים היהודים שהוצאו מלונדון ומהערים הגדולות לומדים אפילו צורת אות עברית. אחת מתופעות-הלוואי של נדידת הילדים היא, אפוא, התבוללות סיטונית של הדור הצעיר היהודי. אולם מצב זה עצמו פותח סיכויים כבירים לפעולה חיובית. אילו קמה הרוח בציונות הבריטית לקחת כיום הזה את החינוך היהודי-לאומי בידיה, יכלה לרשת את השדה הזה באין מתחרה ומפריע. רשת מרכזי הוראת עברית, לימוד דברי ימי ישראל וקצת הלכות דת, עם מורים קבועים ונודדים הייתה מכנסת את כל הנוער היהודי תחת כנפי הציונות. אם תימשך המלחמה שנים אחדות, הרי על-ידי פעולה שיטתית שתימשך בהתמדה אפשר להבטיח את קביעת פרצופה הרוחני של היהדות הבריטית לעתיד. מוסדות-החינוך הכלליים יפגשו פעולה כזו באהדה ובברכה, הם מתחבטים בבעיה זו - כיצד ובמה להעסיק את הילדים, שהוצאו ממשפחותיהם, בשעות הפנויות מלימודים. כל מי שיקבל על עצמו להעסיק חלק מהם בשעות אלו יקבל את כל העזרה האפשרית. ורדי הביא תוכנית כזו בקווים כלליים לפני מנהלי הפדרציה הציונית באנגליה (לפי חשבונו דרוש תקציב של 10,000 לי"ש לשנה), אך שם היחס קריר. הם בחרו איזו ועדה שאינה מתכנסת. הוא מתחנן שאתן דחיפה לעניין.

[---]

בשובי למשרד שוב ישיבה. ניימיר לא הצליח להתראות עם סינקלר: הוא יוצא היום את לונדון ויחזור רק ביום ג'. אני לא הצלחתי להתקשר טלפונית עם קזליט. הוא מחוץ ללונדון ואפשר יהיה להשיגו טלפונית רק בערב. לעומת זה הצליח לוקר בשליחותו. כשסיפר לוויליאמס את העניין אמר הלה שיש לעניין מייד את אטלי. אמר ועשה - הביא את אטלי ודרש מלוקר שיספר לו את כל המעשה מתחילתו. אטלי התרשם ואמר שידבר בעניין זה עם הור-בלישה. בפי הציעה שיחובר תזכיר על עניין ה-43, וניימיר ימסור אותו מחר לבטלר. נייר מחייב פעולה, על-כל-פנים את הנייר יקראו - בטלר בוודאי יעבירו להליפאכס ואפשר גם הלאה.

הכתבתי את התזכיר ובפי ולואיס ליטשוהו. ציינתי: שמציאות נשק בלתי-לגאלי בידי היהודים הייתה תמיד סוד גלוי; שקציני משטרה וצבא הסתמכו על עובדה זו בשיחותיהם עם יהודים בשאלות הגנה; שעובדת השימוש בנשק זה להתגוננות בכמה הזדמנויות הייתה ידועה לשלטונות, ושהנשק הזה היה מיועד ואף שימש להגנה. הדגשתי שבין ה-43 יש בחורים ששירתו בנוטרות ובפלוגות הלילה, ושהמחוז שבו נתפסו היה נקי ממעשי-נקם כלפי ערבים למרות ריבוי ההתנפלויות על יהודים בתוכו. הסתמכתי על הודעתו של וייוול בשיחה עם נציג הסוכנות בדבר חובת ההתחשבות בכוונתו של נושא הנשק הבלתי-לגאלי, העומדת בניגוד גמור לעמדת התובע הכללי לפי ה"טיימס". השתמשתי בעובדה שהזכיר אורד בשיחתנו אמש - שימוש ברימוני-יד על-ידי מפקד טירת-צבי, אשר הציל את המשק מטבח[1] - והזכרתי את עניין הדיפת ההתנפלות על חורשי "מעוז"[2] כראיה לצורך שיש למגינינו בתרגילי-שדה. הסתמכתי על שני מקרים אלה כי שניהם חלו בסביבת בית-שאן - בתורת רקע לאימון-הלילה בתרגילי-שדה מצד ה-43, כשהם חמושים ברובים ורמוני-יד. בפי ולואיס היו מרוצים מאוד מהתזכיר (לא תמיד כך הדבר!) ואמרו: לכן הכרחי תמיד ארץ-ישראלי בלונדון.

[---]

בערב התקשרתי טלפונית עם קזליט. בתשובה להצעתי לנסות להגיע באמצעות מונקטון לראש הממשלה, הודיעני כי הוא יבוא מחר העירה לראות את מקדונלד. הבוקר טילפן לבטלר שאמר לו כי הוא מוכרח לראות את מיניסטר-המושבות. זוהי הפעם הרביעית שאנו מנסים לפרוץ דרך להשפעה צדדית על עניין ה-43 ונזרקים חזרה אל מלקולם. זה כוחה של מכונה ממשלתית! ויקטור ביקש שלא אלך מהמשרד בהפסקת הצהרים עד שיטלפן לי תוצאות שיחתו.

מזכירו של מקדונלד צילצל היום להודיע כי מלקולם רוצה לראותי. שאלתי מה הנושא. המזכיר נרתע קצת - הם תמיד מציגים שאלה זו כשאנו מבקשים ראיון, אך אינם רגילים שנשאל אותם כשהם קוראים לנו. אמר: הלא רציתם להמשיך בשיחות. אמרתי: לא, אמרנו מה שהיה לנו להגיד, עכשיו המיניסטר רוצה לראותנו, רצוי לדעת מראש את הנושא, שמא יחייב התייעצות או הכנה. אמר שיברר ואחר-כך הודיע כי הנושא הוא עלייה. (חששתי שמא רצונו לדבר על חוק הקרקע ולעורר שוב את שאלת "שביתת-הנשק" - הוא ידחה את החוק ואנו נחדל לקנות.) ביקשתי לקבוע את הראיון ליום ג' כדי שברודצקי יוכל להשתתף.

[---]

 

הערות

[1]  ההתקפה על טירת-צבי - ראה כרך ג', עמ' 60-59.

[2]  ביום 10 באוקטובר 1938 נהדפה התקפת כנופיה ערבית על חורשים מקיבוץ מעוז. נוטרים וכיתת חיל-הספר רדפו אחר המתקיפים הנסוגים והצליחו לפגוע בהם. בין הנפגעים היה גם מנהיג הכנופיה עבד אל-רחאל שפעל באזור בית-שאן (ראה:  "ס פ ר  ת ו ל ד ו ת  ה ה ג נ ה", כרך ב', חלק שני, עמ' 869-870).

 

העתקת קישור