מתוך יומן העבודה לונדון, 1.11.1939
סר רוברט ויילי כהן טילפן בבוקר לחיים: מלקולם מקדונלד מפריע לתוכנית התעשיות הצבאיות בארץ-ישראל; היוכל חיים לעזור?
[---]
צבי ורדי[1], מנהל הרשמת המתנדבים, בא לעורר שאלת הציונים שבמחנה ריצ'בורו. מספרם חמש מאות. עניין הכניסה לפלוגות-עבודה הוא למורת-רוחם. הם רוצים לחתום על כתב-ההתנדבות שלנו. השאלה היא אם לשלוח גיליונות-חתימה למחנה או שיש לבוא תחילה בדברים עם לורד רדינג, שנתמנה כאילו למפקד המחנה. הוחלט שברודצקי ואני ניפגש עם רדינג ונודיע לו שבדעתנו לתת אפשרות למעוניינים לחתום על גיליונותינו, אולם אין כוונתנו בזה לעכב את גיוס פלוגות-העבודה.
אחר-הצהרים הפגישה השבועית אצל קזליט בדורצ'סטר. נוכח גם אורד [וינגייט]. במרכז הדיון עניין ה-43. ניימיר קלע לנקודה: זוהי התנקשות ב"הגנה", מעשה פרובוקציה מצד משטר הספר הלבן, כדי להבאישנו ולפסול את עזרתנו בעיני הציבור האנגלי. קזליט נתלקח: צריך לדרוש ויכוח בבית-הנבחרים ולהקים שערורייה אשר עוד לא הייתה כמוה. זוהי הזדמנות מצוינת להתקפה על כל מדיניותו של מלקולם מקדונלד, להוקיעה ולהראות עד היכן מגיעות תוצאותיה. הובע ספק אם יותר להתווכח בשאלה כל עוד לא אושר פסק-הדין. מישהו אמר: אולי עוד יומתק העונש. אורד התפרץ: מוטב שלא ימתיקו! העיקר להוקיע את נבזותם - לתקוע מסמר בארון-הקבורה של מלקולם! הוא התרגש מאוד כשאמרתי לו כי בין הנדונים צבי ברנר[2] מאפיקים. "צבי הוא בחור שאין כמותו!" אמר. הוא מכיר היטב גם את משה דיין, שהשתתף באחת מפעולותיו כמפקד כיתה.
ניימיר חזר לרעיון הבריגדה שלו: אילו הכרזנו על בריגדה יהודית מארץ-ישראל לחזית המערב היינו מחניקים כל התנקשות ב"הגנה". תחת לחץ דעת-הקהל לא הייתה הממשלה מעיזה לנגוע בנו. אורד מקבל את דעתו, אבל דורש שנציע לא בריגדה כי אם דיביזיה. בריגדה זהו פלג-גוף, דיביזיה היא גוף שלם. אמרתי לו: תוציא עכשיו 15,000 ממיטב בחורינו מארץ-ישראל? אמר: ודאי שלא אוציא, עכשיו העיקר להציע - עד שיגיעו הדברים לפעולה ייהפך המזרח התיכון לחזית קרב והדביזיה תילחם שם.
קזליט סועד הערב עם הליפאכס וישתדל לעורר בשיחה איתו את עניין ה-43.
קרוב לחצות טלפון מבפי. ויקטור מסר לה על הארוחה ומה שהיה אחריה. הייתה לו שיחה נמרצת עם הליפאכס בעניין ה-43. דיבר רתת. הוא קבע שפסק-דין זה הוא בגידה באנשים שנלחמו שכם אחד עם הצבא הבריטי ומוכנים לחרף נפשם עכשיו בחזית הבריטית. פסק-דין זה הוא כלימה לו ולמרגישים כמוהו - הוא ווינגייט מוכנים לפשוט את מדיהם ולהסתלק מהקצינות אם פסק-דין כזה לא יימחה. הליפאכס היה מדוכא מאוד. הוא אמר לקזליט: לך אל מקדונלד. קזליט ענה שאין כל תועלת לדבר עם מלקולם, באשר זוהי מדיניותו. הליפאכס אמר: תגיד לידידיך שילכו אל ראש הממשלה (ויקטור לא ענה: לך אתה אל ראש הממשלה).
באותה ארוחה השתתפו שני אנשים חשובים: סר וולטר מונקטון[3] (מגדולי עורכי-הדין, היה יועצו המשפטי של הדוכס מווינדזור, כעת משמש צנזור ראשי, מקורב לראש הממשלה) וסר וילפרד גרין[4], שופט גבוה. הם הקשיבו לשיחת קזליט עם מיניסטר-החוץ. אחרי הארוחה, צילצל קזליט לחיים והזמינו לחדרו, לאחר שהלורד והליידי הליפאכס פרשו. הציגו לפני שני ה"סרים" ושילחו בהם. חיים דיבר כשלושת רבעי שעה. ויקטור אמר לבפי שמעולם לא ראה את חיים כה חזק ומזהיר. שני האנשים התרשמו מאוד, וכיודעי-דין אמרו כי פסק-הדין נראה להם כמעשה-עוול בולט.
הערות
[1] צבי ורדי (1945-1905) - יליד גליציה. עלה ארצה ב-1925, מראשוני קיבוץ מרחביה ומפעילי "השומר הצעיר". היה בשליחות באירופה מטעם תנועתו וההסתדרות.
[2] צבי ברנר - יליד פולין (1915), עלה לארץ ב-1934. חבר קיבוץ אפיקים. נוטר ב-1936. שירת בפלוגות-הלילה המיוחדות 1939-1938. ישב בכלא עכו יחד עם שאר המ"ג 1941-1939. חייל בבריגדה העברית 1945-1942. שליח ה"הגנה" לארצות-הברית למשימות רכש וגיוס 1949-1948. פעיל באיחוד הקבוצות והקיבוצים.
[3] וולטר טרנר מונקטון (Monckton Turner Walter) - (1965-1891) - מדינאי ואיש-עסקים בריטי. משך שנים רבות יושב-ראש חברת-הנפט העיראקיח (I.P.C.). יועצו המשפטי של הנסיך מוויילס (אדוארד ה-8) 1936-1932. המנהל הכללי של המשרד לעיתונות וצנזורה 1940-1939. חבר הפרלמנט מטעם השמרנים 1957-1945. שר-העבודה 1955-1951 ושר-ההגנה דצמבר 1955 - אוקטובר 1956. מ-1957 לורד.
[4] וילפריד ארתור גרין (Greene Arthur Wilfrid) - (1952-1883) - שופט ואיש-ציבור בריטי. שופט בית-המשפט העליון בבריטניה (Rolls the of Master) 1949-1937. מ-1941 לורד.
