מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 31.10.1939

בבוקר זעקה טלפונית מאיסטוריק: הופיין מטלגרף לו לא לעשות מאומה בעניין הרדיסקונטו - לא הוברר לו עדיין אם בכלל יש צורך לדרוש עזרה למטרה זו, כל העניין עדיין צריך עיון וכו'. והן בינתיים הוא שוחח כבר עם "בנק אוף אינגלנד" ועם "ברקליס בנק", שתגובתם חיובית, והתחייב על תזכיר - איך ישא עכשיו את פניו אל כל האנשים האלה?

אמרתי לו שאף אני יכול לשאול כזאת לאחר ששוחחתי בעניין זה עם הנציב ועם מיניסטר-המושבות, אבל אם יש לו הוראה לא להגיש תזכיר אין לו אלא לקבל עליו את הדין ויכול הוא רק לטלגרף לארץ כי הוא מטיל עליהם את האחריות.

קיבלתי מברק מאליהו [גולומב] שכוונתו להניענו להציג שאלות בפרלמנט בדבר עונשם של ה-43. הוא מוסיף כי בן-גוריון מתנגד להצגת שאלות, פן יצא שכרן בהפסדן. [---]

ישיבה בחדרו של חיים. הוא מסר דוח על שיחתו עם איירונסייד שכבר שמעתי אמש וכן סיפר על פגישתו עם הקפיטן הצרפתי רנה מייאר, ראש המשלחת הצבאית הצרפתית בלונדון, בשאלת ניצול האבן הביטומאנית בארץ-ישראל לצורכי מלחמה על-ידי מפעל בריטי-צרפתי. בעניין זה היו לחיים שיחות במיניסטריון-המלחמה הצרפתי כשעבר דרך פאריס בפעם האחרונה. מייאר שוחח בשאלה זו עם רוג'רס ממיניסטריון-האספקה. הוסכם שחיים ייפגש עם שניהם יחד בשובו משווייץ. התוכנית היא להפיק מהאבן הביטומאנית [---] חומר הקרוי טולואין, המשמש יסוד להרכבת החומר הידוע בראשי תיבות.T. N. T [---] מכון זיו עשה ניסיונות באבן זו וקבע את תהליכי הייצור. [---]

[---]

לבסוף התייעצנו בעניין פסק-הדין על ה-43. שאלתי אם כדאי לפעול בפרלמנט. הסיכום היה שלילי: פסק-הדין עודנו טעון אישור ובשלב זה עלולות שאלות להזיק יותר משתועלנה. נשאלתי לגבי סמכותו של בארקר.

אמרתי, כי להלכה הוא עצמאי והעניין כולו מסור לראות עיניו, אך למעשה אין ספק שלא יחליט בלי התייעצות עם הנציב, בגלל הצד הפוליטי של העניין. להשפיע על הנציב אפשר רק על-ידי מלקולם מקדונלד, איתו כבר דיברנו וידוע לי שהוא טילגרף לנציב את תמצית טענותיי. ספק אם זה יועיל משהו, אך על-כל-פנים יותר משהועיל לא יועיל. נשארה רק דרך ההשפעה הישירה על המצביא. הווה אומר, דרך מיניסטריון-המלחמה. לואיס הציע שנתייעץ עם מיינרצהאגן.

פרק זה של הישיבה נתקיים כבר שלא בנוכחותו של חיים, אשר נסע בינתיים למשרד-החוץ לשיחה עם ואנסיטארט. נסעתי לשם אחריו וארבתי לו בצאתו מחדר ואנסיטארט. מייד טילפן אל מיינרצהאגן במשרד-המלחמה וביקש ממנו ראיון בשבילי. מיינרצהאגן שאל: ארסניק או ציונות? חיים ענה: ציונות, קבע לי פגישה לאחר-הצהרים.

איסטוריק בא למשרד לתנות פה-אל-פה את צרותיו. הביא את מברקו של הופיין. מתברר שהופיין לא ידע את תוכנית הקרן לרדיסקונטו, רק לאחר מעשה נודע לו שעוררנו את השאלה בממשלה. כשלעצמו אין הוא משוכנע כל-עיקר שיש צורך בדבר. נתמנתה ועדה לבירור השאלה (הוא עצמו, נפתלי[1] ועוד מישהו), אך הוועדה טרם גמרה את עבודתה. בקיצור, העניין ממוזמז בתכלית. אחת משתים: או שהופיין סבור כי קפלן מרחיק לכת בדאגתו למצב הכספי הכללי ואין הוא, כמנהל הבנק, מוכן ללכת איתו כל הדרך (קפלן כגזבר הסוכנות חייב לדאוג לכל ואין גבול לאחריותו ולדאגתו בעוד שהופיין כמנהל הבנק מוכן לשאת בעול רק עד גבול מסוים, ומכאן ואילך אין הוא אחראי) או שחרה להופיין כי בעניין כה חשוב הוחלט בלעדיו ואין הוא רוצה שייעשה צעד מכריע עד שהוא עצמו יבוא ללונדון. אולם הופיין מודיע במברקו האחרון שהוא מדבר גם בשם קפלן ושאת מברקו יש לראות גם כתשובת קפלן למברקי. במצב זה אין לנו אלא להפסיק כל פעולה. מצדי יכולתי לציין כי לא רק שקיבלתי הוראה לעורר במשרד-המושבות את שאלת הערבות או העזרה הממשלתית לקרן הרדיסקונטו, אלא שימים אחדים לפני הראיון עם מקדונלד בשאלות כלכליות טילגרפתי לירושלים את הנושאים שבדעתי לטפל בהם, ובכלל זה עניין הרדיסקונסו.

ב-4 ביקרתי אצל מיינרצהאגן - זוהי פגישתי הראשונה איתו. השמש שהובילני לחדרו נכנס ויצא וביקשני להמתין. כעבור שעה קלה יצא זקן גבוה וכחוש, הושיט לי יד בלי לפרש בשמו או לשאול לשמי ואמר: "מוטב שנדבר כאן במסדרון כי החדר מלא אנשים". הערכתי דקות זו מצידו. מסרתי לו בקצרה את העניין ושאלתי בעצתו - אם ומה אפשר לעשות במשרד-המלחמה להמתקת פסק-הדין. הוא פסק-מייד: כאן אי-אפשר לעשות כלום. משרד-המלחמה יוכל לגשת לעניין רק מבחינה צבאית, ואילו מבחינה זו עליו לסמוך על המצביא המקומי. לגופו של העניין, לא נתקבלו במשרד-המלחמה שום ניירות בעניין זה - אילו נתקבלו, היה רואה אותם (הוא שייך למחלקת המזרח התיכון) - אולם לפי הידיעות שנתפרסמו מוכרחים אנשי משרד-המלחמה להתייחס לעניין ברצינות, כי הבחורים התאמנו לא בכדורי-אימון אלא בכדורים אמיתיים: משמע שנתכוונו לפעולה. אמרתי לו למה נתכוונו, אך הוא חזר שלאנשים כאן מוכרח הדבר להיראות כחמור. מסקנתו - אי-אפשר לעורר במשרד-המלחמה את הצד המדיני של השאלה; זאת יש לעשות במיניסטריון הממונה על ארץ-ישראל - הווה אומר במשרד-המושבות; או שיש לפנות למצביא או לנציב העליון בירושלים. אמרתי לו שכבר דיברנו עם מלקולם מקדונלד ולא נוסיף. מיינרצהאגן אמר ששמע כי פנינו אל הליפאכס והלה סירב להתערב. אמרתי שאיש מאיתנו לא פנה אל הליפאכס, שמא טעות בידו והכוונה לשיחה עם מלקולם. אמר: לא, ידוע לי שמישהו דיבר עם הליפאכס (תיק"ו). הוריתי לו - הוא ציוני ב-101%, אך יחד עם זאת איש-צבא ואיש משרד-המלחמה. יצאתי מלפניו וידי על ראשי. זהו הידיד השני בבית זה המפנה אותי למשרד-המושבות.

חזרתי למשרד ולאחר שסיפרתי את השיחה - איש אינו יודע שיחת מישהו מאיתנו עם הליפאכס - הברקתי בלשון-ערומים לתל-אביב כי ידידים במשרד-המלחמה סבורים שאין לעשות כאן כלום ורק השפעה מקומית עשויה לשאת פרי.

הערות