מתוך יומן העבודה - לונדון, 24.10.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 24.10.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 24.10.1939

 

היום יום כבד: ראיון עם מלקולם מקדונלד לפני הצהרים ועם איירונסייד אחר-הצהרים. חיים עומד להיפגש היום עם הור-בלישה ועם השליח המיוחד מדרום-אפריקה - רייץ[1].

סנסציה במשרד: סר רוברט ויילי כהן הודיע טלפונית שיבוא לראות את חיים. ודאי הגיע לאוזניו שחיים לא חסך לשונו בהבעת דעתו על חין ערכו של אחיו ועל התוכנית כולה.

אתמול צילצל י. ל. כהן להזהירנו שפילבי מתהלך ומתפאר כי וייצמן הבטיח לו סכומים עצומים אם יסדר שלום יהודי-ערבי. היום טילפן בנוויץ' ומסר אותו דבר [---].

אל מלקולם מקדונלד הוזמנו ל-12. הלכתי עם ברודצקי [---]. כשבאנו למשרד-המושבות התנצל המזכיר הפרטי שהמיניסטר עדיין עסוק עם המבקר הקודם לנו שאיחר לבוא. נכנסנו לשיחה ב-12.20 והיא נמשכה עד 1.40. מלבד מלקולם מקדונלד השתתפו דאוני ובנט. (מכאן ואילך תרגום הדוח על הראיון שנכתב במקורו אנגלית [המערכת]).

פתחתי ואמרתי כי מבחינתה של הסוכנות היהודית פגישת היום היא הראיון האחרון בסדרה הנוכחית ובדעתנו להקדישה לנושא העלייה.

ראשית, שאלת [הרישיונות] הנותרים ממכסת-העלייה האחרונה

ושנית שאלת העלייה בחצי השנה הנוכחית.

באשר לנקודה הראשונה אמרתי כי שמחנו לשמוע את החלטת ממשלת הוד מלכותו להכניס לארץ-ישראל יהודים הנמצאים כרגע בגרמניה ואשר קיבלו רישיונות-עלייה טרם פרוץ המלחמה. אני מאמין שהעברתם עתה תתקדם ללא תקלות. ממשלת ארץ-ישראל שיגרה ארבעה קצינים בדרך-האוויר לטרייסט כדי לפקח על מסירת דרכוני-הכניסה לארץ-ישראל. הסוכנות היהודית משתפת פעולה בעניין זה באמצעות נציגיה. אוניית-העולים הראשונה עזבה את טרייסט לפני כמה ימים והבאה אחריה עתידה לעזוב ב-1 בנובמבר. אלא ש-2900 העולים שיוכלו להגיע בדרך זו לארץ-ישראל עדיין אינם ממצים את כל מספר רישיונות-הכניסה שנשלחו לגרמניה במסגרת המיכסה האחרונה.

לפי הידיעות שבידי הסוכנות היהודית יש עדיין בברלין ובווינה מאות אחדות של היתרי-עלייה שלא חולקו. טבעי הדבר, שאנו דואגים לכך שייעשה בהם שימוש מלא לפני שיהיה מאוחר מדי. [---] שאלתנו הראשונה היא אם יש אפשרות להשיג "פיזית" את הרישיונות האלה. נמסר לנו כי הם מוחזקים תחת מנעול ובריח בין שאר הניירות של השגרירות הבריטית שהופקדו בשגרירות האמריקאית והיינו רוצים לדעת אם אפשר לבקש מהאמריקאים למצוא את הניירות. אפשר יהיה אז לברר אם הרישיונות הוצאו לשימושם של אנשים מסוימים, אם כך הוא הדבר נבקש מהממשלה שתתיר לאותם אנשים להיכנס לארץ - [---] אם הם יכולים עדיין לעזוב את גרמניה. אנו מבינים, המשכתי ואמרתי, כי הממשלה החליטה להתיר כניסה רק לאותם אנשים אשר הרישיונות נמסרו להם לפני המלחמה ולאסור בואם של אנשים שנבחרו לעלייה מאז המלחמה וזאת מחשש שממשלת גרמניה עלולה לשלוח מרגלים נאצים במסווה של עולים יהודים. חשש זה אשר ייתכן שהוא מוצדק אינו תופס לגבי עולים שנקבעו לעלייה לפני המלחמה. אם יתברר שהרישיונות לא יועדו לאנשים מסוימים או אם תסרב הממשלה לבקשת הסוכנות להתיר כניסתם של עולים מגרמניה בכלל, הרי שנעמוד על כך שינהגו דין יוצא מן הכלל לגבי נערים ונערות הבאים במסגרת תוכניות עליית הנוער. אין חשש שמרגלים נאצים יופיעו במסווה של נערים ונערות בני 16-15, ואנו רוצים מאוד שצעירים אלה יעלו לארץ [---].

השאלה השנייה היא מה יהיה אם לא יצליחו להשיג את הרישיונות, שהרי משרד-החוץ עלול להתנגד להצעה שהאמריקאים יפתחו את קופות-הביטחון.

העמדה שנקט בה מר מילס בארץ [---] היא, שהוא מוכן בהחלט להוציא מחדש רישיונות אם יימסר לו באופן רשמי שהרישיונות המקוריים הושמדו או שאינם ניתנים לשימוש מסיבה כלשהי אחרת; וזאת היות ואינו יכול לקחת על עצמו את הסיכון ששני אנשים יגיעו לארץ [---] ברישיון אחד. אך גם אם לא יהיו הרישיונות המקוריים בהישג-ידינו אפשר יהיה לקבוע במידה רבה של דיוק את מספר היתרי-העלייה שנעשה בהם שימוש, ובהתאם לכך להוציא היתרים חדשים. והיה ויסתבר שמספר האנשים שיגיעו באופן זה לארץ יהיה גדול ממספרי היתרי-העלייה שהוצאו בראשונה, יופחת העודף ממכסת-הפליטים הכללית.

הזכרתי בהקשר זה את פולניה שגם בה, אין ספק, שמספר לא מבוטל של היתרי-עלייה הלכו לאיבוד מפאת המלחמה.

מקדונלד אמר שברצונו לעסוק בנקודה הראשונה שעל סדר-היום לפני שנעבור לשנייה. הוא הביע את שמחתו על כך שהצליחו להסדיר את עלייתם של אנשים אלה מגרמניה, אך ציין כי ההחלטה במקורה הייתה אחרת: היהודים שהצליחו לעזוב את גרמניה ולהגיע לאיטליה יתקבלו בארץ [---] אך לא יותר. מקדונלד אמר שהוא נטל חלק פעיל בהתייעצויות לקראת קבלת החלטה זו והוסיף שהוא עצמו תמך בה לגמרי. אך כאשר באו נציגי הסוכנות היהודית וביקשו ביטולה של החלטה זו והסבו את תשומת-ליבו לשיקולים מסוימים הוא הודה בגלוי שעשה טעות. אחת הסיבות לטעותו היא שהוא לא ידע שיהודים עוזבים למעשה את גרמניה כל הזמן ולא ציפה לכך שממשלת גרמניה תהיה מוכנה לתת לכולם לצאת, כך שקשה היה למתוח קו.

סיבה שנייה, ושיקול זה הוא שהרשימו ביותר, כל האנשים האלה היו משוכנעים בהחלט שהם עולים לארץ [---] ולכן חיסלו את כל עסקיהם ונותרו, כפי שאומרים "תלויים באוויר". אך שיקולים אלה, בוודאי לא השיקול השני, אינם נוגעים לאנשים אשר עדיין לא קיבלו את היתרי-העלייה, בעוד שהסיבות החמורות המונעות מאיתנו מלהכניס לארץ [---] אנשים מארצות האויב תופסות לגביהם במלוא החומרה. האנשים הצעירים שעבורם מבקשת הסוכנות במיוחד מצויים בוודאי בבתי הוריהם ולא עומדת בפניהם הסכנה של עקירה אם לא יותר להם לבוא לארץ [---]. איני חושב, אמר מקדונלד, שנוכל לעשות יוצא-מן-הכלל לטובת עליית הנוער ובמיוחד מאחר שמדובר במספרים ניכרים (343).

אמרתי שמצבם של מועמדי העלייה במסגרת "עליית-הנוער" אינו כה פשוט. ארגון מסועף ביותר עוסק בענף זה של העלייה והמועמדים נבחרים זמן רב לפני העלייה. כאשר נודעו ממדי המיכסה האחרונה נאמר לאותם מאות נערות ונערים להתכונן לעזיבה. הם והוריהם עשו כל הסידורים הדרושים וכיום אפשר לומר גם עליהם שהם "תלויים באוויר". נוסף על כך, אף שאני מבין בהחלט שיש סיבות הקשורות במצב המלחמה, המונעות את הכנסתם של אנשים מארצות האויב, טענתי היא שדווקא בגלל המלחמה חיובי הדבר שתותר הכניסה לצעירים אלה. איני יודע מה צופן העתיד ליהודי גרמניה במלחמה זו או בסיומה, אך אין ספק שהצדק איתנו בחששנו מפני הרע ביותר, אם כתוצאה ממפלתה של גרמניה בשדה-הקרב ואם כתוצאה ממלחמת-אזרחים בגרמניה עצמה. יהדות פולניה כבר שילמה מחיר יקר מאוד על השתתפותה במאבק כנגד גרמניה, אותו גורל עלול להיות מנת-חלקם אפילו של יהודי גרמניה. לגבינו כל יהודי המובא לארץ [---] בזמן הוא ניצול יהודי נוסף, אם ניתן לעשות זאת בלי לגרום לסיכונים מנקודת-הראות של המלחמה, כמו בעניין הצעירים, אנו דורשים שהדבר ייעשה.

ד"ר ברודצקי הוסיף כי על-פי מיטב ידיעתו מועמדי עליית הנוער מבלים בדרך-כלל מספר חודשים במרכזי-אימונים לפני עלותם לארץ [---] ולכן הם מנותקים מבתיהם ומשפחותיהם זמן רב לפני עוזבם את גרמניה. סבלם רב עתה כשמתברר להם שנגזר עליהם להמשיך ולהישאר בגרמניה לזמן בלתי-מוגבל. נקודה נוספת שהדגיש ד"ר ברודצקי היא שהואיל ונראה כי המלחמה תהיה ממושכת, יגיעו הנערים שבהם מדובר לבגרות עוד לפני סיומה, ואז יגויסו ליחידות-עבודה או לשירות מלחמתי אחר ובצורה זו יהיו בעלי ערך לאויב.

המיניסטר אמר שהוא מודה בתוקפם של טיעונים אלה, אך עדיין חושב הוא שהקושי אשר עליו דובר הוא חסר-פיתרון. עניין קשה ביותר הוא לקבל אנשים מארצות אויב בעת מלחמה ויש למתוח קו במקום כלשהו. הגבול שקבענו, המשיך מקדונלד, הוא האנשים שהחזיקו ברישיונות-עלייה כאשר פרצה המלחמה. אינני עונה בשלילה מוחלטת ברגע זה, אך איני רואה כל תקווה. אינני עונה בשלילה מוחלטת משום שברצוני לשקול שוב אם קיימת אפשרות לנהוג באופן יוצא מן הכלל במספר מקרים מסוימים בעלי קושי מיוחד, אך לאשר כניסתה של קטגוריה שלמה הדבר לא בא בחשבון. אחרי ככלות הכול עדיין קיימת האפשרות ששלטונות גרמניה ישטו בנו אפילו ביחס לעליית צעירים - יש אפשרות לזייף תאריכי-לידה וכיו"ב. נוסף לכך יש סיבות כלליות כנגד קבלתם, הקשורות במצב המלחמה.

אמרתי כי היות ובדעתנו לשלוח מכתב לאחר ראיון זה שבו יבואו לביטוי הנקודות שהועלו בראיון, נכלול גם את שאלת "עליית הנוער" במכתב. נשמח מאוד אם תסכים לשקול מחדש את העניין טרם תמסור את תשובתך הסופית, אמרתי למלקולם מקדונלד.

מלקולם מקדונלד פנה לדאוני ושאל על המצב בקשר לאפשרות הוצאתם מחדש של רישיונות. דאוני השיב שהנציב העליון בעצמו המליץ שיוצאו היתרי-עלייה חדשים בתנאי שיוברר אל-נכון שלא השתמשו בישנים.

[---]

מקדונלד הביע לבסוף את הסכמתו להצעה שרישיונות-העלייה, אשר לגביהם אין ספק שלא קיים העתק נוסף "הנודד מסביב לעולם", יוצאו מחדש (רמיזה זו פירושה שאין צורך לחכות עד שיימצא הרישיון המקורי וייקרע - כל שעליהם לעשות הוא להבטיח שהתעודה המקורית הקיימת הוצאה מכלל שימוש). רישיונות אלה יוכלו אז להימסר לעולים מתאימים מחוץ לגרמניה. יחד עם זאת הבהיר המיניסטר שהמספר הממשי של היתרי-עלייה שיחודשו יצטרך להיקבע בירושלים [---].

עברתי לדון בנקודה השנייה שעל סדר-היום. אמרתי שהבעיה נוגעת לדחיית כל העלייה היהודית בתקופת חצי השנה השוטפת, בעיה שעדיין לא הייתה לנו ההזדמנות ללבנה עם הממשלה, למרות שכבר דנו בה בפרלמנט ונבחנה בעיתונות. ידועה לך בדיוק רב עמדת הסוכנות היהודית בעניין זה, אמרתי למלקולם מקדונלד. דחינו את הספר הלבן, סירבנו להסכים לכל הגבלה שרירותית של העלייה היהודית ולעולם לא נקבל את הרעיון בדבר עלייה כוללת של כ-75,000 שלאחריה לא תהיה עלייה יהודית בכלל, אך ברור לי חוסר התועלת שבכניסה מחדש לוויכוח בעניין זה. מה שאנו בטוחים בו כרגע הוא שדחיית העלייה הנוכחית מוטעית אפילו מבחינת הספר הלבן, אלא אם כן אנו שוגים באופן יסודי בהבנת המסמך. ברור לנו, הוספתי, כי דחיית העלייה גם לגבי המיכסה המיוחדת לפליטים אינם בהתאם לספר הלבן ומעצבי הספר הלבן לא התכוונו, בזמנו, שהתקנה תופעל גם ביחס לפליטים. הספר הלבן קבע מיכסות שנתיות לעלייה יהודית רגילה בגובה של 10,000 כל אחת. כמו-כן קבע, שאם יוסיפו יהודים לעלות לארץ [---] ללא היתר יופחת מספר העולים שהממשלה תצליח לגלות ואשר אי-אפשר יהיה לשלוח חזרה ממכסת העלייה השנתית. נוסף לכל אלה - כלומר המיכסות השנתיות וההפחתות מהן - נקבעה כמות מיוחדת של 25,000 רישיונות-עלייה לפליטים יהודים. היה ברור לנו למעלה מכל ספק שלא הייתה כל כוונה להחיל את ההפחתות מהמיכסות הרשמיות על חשבון העלייה שלא בהיתר גם על מיכסה מיוחדת זו. אנו מבקשים שעניין זה ייבחן מחדש ושיובהר לנציב העליון שאין הוא אסור מלמסור רישיונות-עלייה לפליטים במידה והסוכנות היהודית תוכיח כי הובטח קיומם בארץ. אין אנו באים עתה בדרישה למיכסה מוגדרת, אך רק מבקשים שיוכר בעיקרון. ברגע שיוכר בכך נפנה לממשלת ארץ-ישראל. עתה אין שום טעם בפנייה בשעה שידיהם כבולות באיסורי הדחייה הכללית. ההחלטה בעניין העקרוני נתונה בידי המיניסטר. הבעיה היא בעלת דחיפות מיוחדת על רקע מה שקרה בפולניה. יהודי פולניה אינם נחשבים כפליטים על-פי ההגדרה שאומצה למעשה על-ידי ממשלת ארץ-ישראל.

מקדונלד התערב ואמר שההגדרה שבה מדובר נתקבלה על-ידי ועידת אֶוויאן[2].

אמרתי למקדונלד שמכל-מקום אני מניח כי יוכר בכך שהיהודים שנסו מפני הפלישה הגרמנית לפולניה מתאימים לגמרי לתיאור זה. לצערנו הרב אין מצבנו כיום מאפשר לנו לסייע להמוני יהודי פולין שקיומם נהרס לגמרי ובתיהם נהרסו, אך עלינו להתמודד כיום עם בעיית הפליטים היהודים מפולניה הנמצאים ברומניה, הונגריה וייתכן גם בארצות אחרות. אין אנו יודעים, למשל, מה קרה ליהודים שברחו מווילנה. על-פי ידיעות שבידינו הממשלה הליטאית נקטה בעמדה שיש לטפל ביהודים אלה כאילו היו זרים. ברומניה בלבד מצויים אלפי פליטים ובכללם חברים וידידים, פעילים ציונים מסורים שהיו מועמדים טובים לעלייה לארץ-ישראל. אנו מעוניינים מאוד להביאם לארץ במהירות האפשרית, ולצורך זה אנו מבקשים 1000 רישיונות נוספים. מצבם של פליטים אלה ברומניה נואש. הממשלה הרומנית נחושה בהחלטתה להיפטר מהם, הקהילה היהודית ברומניה לא יכולה לכלכלם ללא גבול. מבוזבז כסף רב מאוד לצורכי החזקתם שהיה יכול לשמש למטרות יצרניות בארץ-ישראל. כמו-כן נבקש אולי מאות של רישיונות נוספים לצורך העלאת חלק מהפליטים הגרמנים באנגליה או במערב-אירופה לארץ-ישראל.

מקדונלד אמר כי המבנה שבניתי על יסודות חלק מהספר הלבן מוצדק לחלוטין, אם כי, ודאי ללא כוונה, טעיתי בהבאת סדר התקנות כפי שהופיעו במסמך למעשה. הסדר הוא כדלקמן: ראשית התקנה בדבר המיכסות השנתיות, לאחר-מכן ההתייחסות למיכסה המיוחדת לפליטים ולבסוף עניין ההפחתות מפאת העלייה הבלתי-לגאלית. אותה טעות נעשתה על-ידי פרופ' ניימיר במכתבו ל"טיימס". אך אני מודה בהחלט שדבר זה אינו שולל את ערך טיעונך, אמר מקדונלד, זכותכם המלאה על בסיס ניסוח הספר הלבן, לפרש קטע זה כאומר שההפחתות לא תחולנה על הפליטים, היות וההפחתות מתייחסות למיכסות השנתיות, ומונח זה לא ננקט בקשר עם עליית הפליטים. עם זאת, ברצונו להבטיח לנציגי הסוכנות היהודית - כי, כוונתו המקורית - והרי אפשר לראותני כמחברו של הספר הלבן, הוסיף - הייתה שההפחתות תחולנה על כולם. למרות שלא הייתה כל התייחסות למיכסות שנתיות כאשר דובר על מכסת 25,000 הרישיונות לפליטים, הרי שהנחתי מראש שהיתרי-עלייה אלה יימסרו בשיעורים, ושההקצבות תצורפנה למיכסות החצי-שנתיות של העלייה הרגילה כפי שהיה הדבר למעשה.

מקדונלד אמר שאינו יכול לקבל את ההצעה שהתקנה תשונה עתה. העלייה הבלתי-לגאלית הגיעה כבר ל-9000, פירושו של דבר שהמיכסה הנוכחית כבר נוצלה למעשה.

ברודצקי אמר שככל שהוא זוכר את הצהרות דוברי הממשלה מייד לאחר ועידת סנט-ג'יימס הכוונה הייתה למסור 10,000 רישיונות אלו בשנה הראשונה ו-10,000 נוספים בשנה השנייה, כך שכל המיכסה תנוצל בשנתיים לערך. בוודאי לא התכוננו לפזר את 25,000 הרישיונות לאורך חמש שנים.

הוספתי כי בוועידת סנט-ג'יימס הציג המיניסטר בעצמו את מסירת 25,000 היתרי-העלייה כתרומה לפיתרון בעיית הפליטים. הוצאת רישיונות אלה לא נקשרה לתקופת-זמן כלשהי. התנאי היחיד היה שהנציב העליון יהיה משוכנע כי ידאגו לקיומם של העולים, ומשעה שהנציב העליון בא על סיפוקו בעניין זה לא היה דבר שימנע ממנו להוציא את כל מכסת הרישיונות מייד, בשנה הראשונה.

מלקולם מקדונלד אמר שבעיקרו של דבר אני צודק בדברי וכי גם אם נקבע שהיתרי-העלייה לפליטים יוצאו במיכסות חצי-שנתיות, הרי לא נקבע שמסירתם חייבת להתפזר על כל חמש השנים. אפשר היה לסיים הוצאתם בתקופה הרבה יותר קצרה בכפוף לתנאי שציינתי בדברי - מאוד רצינו לסייע לפליטים היהודים בדרך כלשהי, אמר המיניסטר. האם לא נמסר לסוכנות היהודית בירושלים, כאשר פורסמה מכסת העלייה לחצי השנה האחרונה שממשלת ארץ-ישראל לא תימנע ממסירת מיכסה נוספת לפליטים במשך הצי השנה אם אכן תועלה דרישה צודקת?

הערתי כי אני זוכר את הדבר טוב מאוד משום שלמעשה הוכרזה הצהרה זו כתשובה לשאלתי המפורשת בעניין זה.

מקדונלד המשיך ואמר כי על בסיס הנחה זו יצאה הסוכנות היהודית בבקשה לכמה אלפי היתרי-עלייה נוספים. הבקשה נשקלה באהדה - לאו דווקא בהנחה שיש להיענות לכל גודל הבקשה אך בוודאי לחלק ממנה - אולם כאשר גברה זרימת העולים הבלתי-לגאליים, הכוונה להעניק מיכסה נוספת לעליית פליטים הוזנחה.

מקדונלד הוסיף כי הוא משער שאינו יכול לפנות בקריאה אל הסוכנות היהודית שתסייע לעצור עלייה בלתי-לגאלית זו שאותה הוא, המיניסטר, רואה כבלתי-רצויה לחלוטין מנקודת-המבט של טובת ארץ-ישראל. אני יודע, אמר מקדונלד, שגם אם אכן היה הדבר תלוי בסוכנות היהודית, הם לא היו יכולים לנקוף יד בעניין זה משום שהדבר יפורש כשיתוף-פעולה בהגשמת הספר הלבן, אשר זכותם המלאה היא להתנגד לו. איש אינו רוצה יותר ממנו לשוב ככל האפשר מהר יותר לעלייה לגאלית. אנו עשויים לחזור לכך באפריל ואפשר שלא, איננו יודע, אמר מקדונלד. משלוחים של עולים בלתי-לגאליים הגיעו לאחרונה ולפי האינפורמציה שבידינו משלוחים נוספים עושים כרגע את דרכם לארץ-ישראל.

ברודצקי אמר כי למרות זאת יש ירידה בתנועת העלייה הבלתי-לגאלית המצדיקה הענקת מיכסת-פליטים חדשה. איני אומר זאת מנקודת-המבט של הסוכנות היהודית הדוחה את הספר הלבן, הוסיף ברודצקי, אלא מנקודת-ראותה של הממשלה המתבססת על מסמך זה.

מקדונלד התייחס שנית לעובדה ש-9000 כבר נכנסו וציין כי מספר זה מגיע למעשה לאותה מיכסה שהייתה נקבעת באופן נורמאלי.

[---]

המיניסטר הסביר כי דאגתו היא למנוע היווצרות מצב שיוביל לכך שמספר העולים יעלה על 75,000. אם נאמר שאת מכסת 25,000 היתרי-הכניסה לפליטים יש למסור בכל מקרה ורק המיכסות השנתיות של 10,000 ישמשו לכיסוי העלייה הבלתי-לגאלית הרי שאנו עתידים לעמוד מול האפשרות שהעלייה הכוללת תהיה גדולה יותר מכפי שתוכנן.

אמרתי, שאכן ייתכן מאוד שנגיע אל גבול 75,000 לפני סיומה של תקופת חמש השנים. פירושו של דבר יהיה משבר שניאלץ להתמודד איתו. אך אינני רואה כיצד יכולים 1000 או 1500 עולים נוספים לשנות משהו ביחס למשבר מסוג זה.

דאוני התערב כדי להפנות את תשומת-ליבנו לעובדה שכרגע יש 21,000 מובטלים בקרב היהודים בארץ-ישראל. אינני מבין, אמר, כיצד תוכל הסוכנות היהודית המבקשת את עזרתה הכספית של הממשלה על סמך אבטלה זו, לדרוש באותה עת גם עולים נוספים. אם יש קרנות חדשות לצורכי קליטתם מוטב שישתמשו בהן להבטחת קיומם של המובטלים אשר כבר נמצאים בארץ.

עניתי שציפיתי לטיעון זה. הגיוני בהחלט שכל אדם המכיר את המצב בארץ-ישראל כמו מר דאוני יעלה את בעיית האבטלה בקשר לעלייה החדשה. אך המצב הוא כזה שאנו יכולים לזכות במקורות שיוקדשו במיוחד להבטחת קיומם של הפליטים ולא נקבלם לצורכי הקלת מצב חוסר התעסוקה. יתר על-כן, ארץ-ישראל, יחד עם שורה של ארצות אחרות, סובלת כרגע מהשפעת התוצאות הראשונות של מצב המלחמה על החיים הכלכליים. ליהודי פולין הנמצאים עכשיו ברומניה - ועבורם אני מבקש - ייטב ללא מידה בארץ-ישראל גם אם יהיו מובטלים מאשר מצבם היום ברומניה. לפחות יהיו בקרב עמם, באווירה ידידותית עם תקווה לעזרה בקרוב. אין אנו יכולים להפנות את גבינו לאנשים אלה רק משום שיש אבטלה בארץ-ישראל. בעניינים מסוג זה חייבים לנקוט בנקודת-מבט רחבה יותר.

מקדונלד אמר שזה הוגן בהחלט מצד הממשלה לקחת בחשבון גם את ההתפתחויות העתידות ולא רק המצב הקיים, אך יש גם צד נוסף לתמונה זו. הממשלה, אמר המיניסטר, מנסה לצפות קדימה ולחזות מה עשוי להיות המצב בארץ-ישראל בעוד שלוש, ארבע או חמש שנים ובהקשר לכך אין הם יכולים להתעלם מבחינת תוצאותיה של עלייה לא סלקטיבית ובלתי-מוגבלת על כושר הקליטה הכלכלית של הארץ.

דאוני הוסיף ואמר בפנותו אלינו: "זיכרו-נא כי הספר הלבן לא קבע ש-75,000 יהודים ייכנסו לארץ-ישראל בחמש השנים הבאות, כל מה שהמסמך אמר הוא שלא יותר ממספר זה יתקבל והשאלה אם יגיעו למכסימום המיכסה תלויה בכושר הקליטה הכלכלית".

אמרתי, כי לא אני העליתי את שאלת הקליטה הכלכלית של העולים בשעה זו. הבהרתי כבר בראשית השיחה, הוספתי, כי ידוע לנו שהנציב העליון הוא איש שבסמכותו לקבוע אם מצויים האמצעים לקיומם של עולים אלה. כל רצוני הוא שיוכר בעניין העקרוני.

דאוני אמר: "אך אין ספק שהיו לך שיחות בעניין זה עם ממשלת ארץ-ישראל".

אמרתי, כי הסברתי כבר שוויכוחים בעניין זה עם ממשלת ארץ-ישראל יכולים להיות אקדמיים בלבד. ההחלטה בעניין העקרוני היא בידי המיניסטר. הזכרתי שהמזכיר הכללי החדש של ממשלת ארץ-ישראל הגדיר את מעמדו כ"עגלה הנגררת" ולא כ"אוטובוס".

מקדונלד צחק ואמר: "אם כן אני הוא האוטובוס".

דאוני תיקן: "לא אוטובוס אלא חשמלית".

שאלתי את המיניסטר אם לא יוכל להוציא עתה מכסת רישיונות לפליטים כמקדמה על חשבון המיכסה הבאה.

מקדונלד השיב בשלילה וגילה, כי בשעה שהחליט על הפסקה זמנית של העלייה הייתה כוונתו המקורית לשמור לעצמו את האפשרות להעניק מקדמה לעלייה מאוחר יותר במהלך מחצית השנה על חשבון מחצית השנה הבאה במקרה שיתעורר מצב-חירום. אך לאחר ששקל בעניין הגיע למסקנה שהדבר בלתי-אפשרי משום שהממשלה רוצה שלא לעורר ספקות בלב הערבים ביחס למידת החלטיותה להמשיך בהגשמת מדיניות הספר הלבן.

ברודצקי טען כי הואיל ואנו קרבים לסיומה של מחצית השנה, אין קושי רב בהענקת מיכסה חדשה קצת לפני תחילת המחצית השנייה.

מקדונלד אמר שאינו מבין מדוע כה חיוני לקבל מיכסה מראש, שהרי העולים בין כה וכה יגיעו רק לקראת סיומה של התקופה. האם הדבר משנה כל-כך אם הם ייכנסו לארץ-ישראל בסיומה של מחצית השנה הנוכחית או בתחילתה של הבאה אחריה?

הסברתי שאם תינתן המיכסה בנובמבר, הרי שהעולים יתחילו להגיע בדצמבר ורובם יגיעו בינואר, פברואר ומרס, בעוד שאם תאושר המיכסה רק באפריל, הרי שהעולים יגיעו רק ממאי או מיוני, ובכך יש הבדל גדול. סבל רב ובלתי-הכרחי [ייגרם לעולים], ומקורות רבים יידרשו בתקופות-הביניים.

[---]

מקדונלד ביקש מאיתנו לשים עצמנו במקומם של חברי הממשלה. הוא מצידו, הוסיף, שם עצמו במקום הסוכנות ואינו דורש מאיתנו לעזור לו בהפסקת העלייה הבלתי-לגאלית, משום שהוא מבין כי אינו יכול לדרוש מאיתנו שיתוף-פעולה בהגשמת הספר הלבן. אך הבה תבחן הסוכנות היהודית את מצבה של ממשלת הוד מלכותו הנחושה בהחלטתה לבצע מדיניות זו והעושה כל שביכולתה כדי למנוע מצב שיוביל את הערבים להאמין כי הממשלה מתנדנדת בהחלטתה.

שאלתי: כלום לא התרשמו הערבים דים לנוכח העובדה שלראשונה מאז תחילת משטר המנדט העלייה היהודית נדחתה לחלוטין? גם אם יאושרו עתה 1500 היתרי-עלייה עדיין ניצחונם של הערבים הוא מכריע, ובכך הם בהחלט יכולים להיות מרוצים. גורם חדש התעורר כתוצאה מהמלחמה - התמוטטות פולניה יצרה משבר-פליטים חדש. ממשלת הוד מלכותו המחזיקה בידיה קרוב ל-20,000 רישיונות-עלייה לפליטים יכולה להרשות לעצמה להתחשב בבעיה זו.

המיניסטר אמר לבסוף, לאחר ויכוח נוסף בעניין זה, שאין הוא רואה כל סיבה שתניעו לשנות את גישתו, אך בכל-זאת הוא מעדיף לא למסור את החלטתו המסכמת ברגע זה. הוא הציע שנדון בבעיה שוב.

השבנו למיניסטר שנעמוד לרשותו לצורך המשכת הדיון.

חזרתי למשרד ב-2 ומצאתי פתק ממיס מיי שעלי לראות את חיים ב-2.45 בקלוב אחד - הכוונה שאראנו לפני לכתי למשרד-המלחמה לראיון עם ראש-המטה. אכלתי בחטיפה ומיהרתי אל אותו קלוב. מצאתי את חיים עם ג'יימס מלקולם[3], הארמני המפורסם. חיים יצא איתי והלכנו לטייל ברגל בפארק סנט-ג'יימס. הוא רצה לספר לי על שיחתו עם ויילי כהן. הלה בא להודיע שהוא מצטער מאוד שגרם לחיים עוגמת-נפש. הוא לא נתכוון בשום פנים לעשות משהו מאחורי גבה של הסוכנות. להיפך, הוא מעוניין מאוד בעזרתה. היה בדעתו להתקשר עם חיים בין כה וכה ולמסור לו על העניין, אלא דא עקא, שהדברים עדיין תלויים ועומדים ולא הגיעו לידי התגבשות כלשהי. לדבריו, יצאה היוזמה מאיירונסייד. הוא קרא לו, לרוברט ויילי כהן, והציע לו לקבל עליו עריכת תוכנית לארגון חרושת לצורכי צבא בארץ-ישראל (מנין ידע איירונסייד על קיומה של "פלשתין קורפוריישון"? בנקודה זו יורשה לי לפקפק באמיתות דבריו של סר רוברט). לעת-עתה מדובר על תעשיית כלי-נשק קטנים ועל בית-חרושת לבגדים. ראש-המטה אמר שרצוי לצבא להתקשר עם גוף לא פוליטי לשם סידור העניין (הכוונה ברורה!) והסביר שעדיין הדבר משמש נושא לדיון בין-מחלקתי, כי קמו עוררין משני צדדים: משרד-המושבות מתנגד מנימוקים מדיניים ומשרד-האספקה מנימוקים מעשיים. ביחס להתנגדות המדינית אמר שהצרה היא שאלופו שלו - הכוונה למיניסטר-המלחמה [הור-בלישה] - הוא יהודי ויחשוש לעמוד בפניה. טענת מיניסטר-האספקה היא, שמשרדו יעשה כל זאת בעצמו ואין צורך בעזרה מבחוץ. עניתי להם - אמר איירונסייד- שאני מסכים בהחלט שאתם תעשו את המלאכה, במה דברים אמורים - אם הכוונה היא להכין למלחמה הבאה; אבל עכשיו רצוני להיות מוכן למלחמה הזאת והיהודים יעשו את העניין יותר מהר.

ויילי כהן הודיע לחיים כי מתכוון הוא להעסיק במפעלים אלה גם פועלים ערבים והוא הודיע זאת לממשלה. חיים הקשה: היכן תמצא פועלים מקצועיים מקרב הערבים? סר רוברט השיב: אדרבא, אם לא יימצאו - מה טוב! יצאנו ידי חובתנו בעמדה עקרונית בלבד.

ראיתי שחיים מוכן להתפשר עם השארת העניין בידי "פלשתין קורפוריישון". הוא רק אמר לוויילי כהן: דע לך שבלעדינו לא תוכל לסדר כלום. ויילי כהן טען שלא עלה כלל על דעתו לעשות זאת מתוך התעלמות מאיתנו.

אמרתי לחיים שאת ההתנגדות לפועלים ערבים צריך לבסס על כך שאינם נאמנים דים לגבי תעשייה מלחמתית. צריך להזהיר את הממשלה ולשאול - המוכנים הם לקבל עליהם אחריות להעסקת ערבים בעבודה כזו? אשר לעצם העניין, עליו לומר להור-בלישה שבלי עזרת הסוכנות לא יצא כלום מכל העניין - לא יגויסו כל האפשרויות הטכניות והמדעיות. אם אי-אפשר עכשיו להיפטר מ"פלשתין קורפוריישון" בלי להזיק לעניין, לאחר שכבר נכנסה או הוכנסה לתוכו, יש על-כל-פנים לדאוג שיחייבו את החברה לבוא אלינו ולהסתדר איתנו. אשר לשליח המיוחד, צריך להסביר להור-בלישה שאם ברצונם לשלוח  מ ו מ ח ה  תעשייתי-צבאי להדרכה, אדרבא! אבל אם רצונם רק לברר מה אפשר לעשות - אין צורך בשום שליח. תספיק הוראה לגנרל בארקר לברר זאת בעזרת מומחי הסוכנות.

נפרדנו בווייטהול - אני למשרד-המלחמה וחיים לפרלמנט, לפגישה עם הור-בלישה. כשנכנסתי הפעם לחדר השלישים פגשוני כאיש חשוב מאוד. הן לא דבר קל הוא! - נקבע לי ראיון עם ראש המטה האימפריאלי בכבודו ובעצמו! ביקשוני לחכות. ישבתי ליד שולחן והנה לפני חומר-קריאה מעניין מאוד: סדר-יומה של ישיבה שתתקיים מחר בחדרו של מיניסטר-המלחמה - סדר-יום מפורט למדי: כמה סעיפים מפורשים בעניינים הנוגעים  לסידורים בחזית המערב. לעזאזל שתלכו, חשבתי, להלקות אתכם צריך! בינתיים מדבר מישהו בטלפון עם אחד השלישים: "מה? - הוא תמה ומתרעם - ישיבה שבועית עם נציגי הדומיניונים להסביר להם את המצב בחזית? זה הכרחי? ביום א'? לא. בשום אופן לא! יהי בשבת, אם אין ברירה, אך לא ביום א'". הניח את השפופרת, שאף רוח בכבדות, ופנה לחברו: "ישיבה שבועית עם נציגי הדומיניונים להבהיר להם את המצב האסטרטגי! לפחות סידרתי זאת לשבת - הן אנו מוכרחים להיות חופשים יום אחד בשבוע".

איירונסייד קיבלני בקודש-הקודשים שלו כמכר נושן, בלי כל אקדמות: מאין באת? מה תספר? (מכאן ואילך תרגום הדוח על הראיון שנכתב במקורו אנגלית. [המערכת]).

אמרתי שבאתי מארץ-ישראל והודיתי לו מאוד על שהסכים לקבלני על אף עיסוקיו הרבים והדחופים. כשנפגשנו לאחרונה היה זה תשעה ימים לפני הכרזת המלחמה. באותו יום חזרתי לארץ-ישראל ובדרכי התעכבתי בקהיר ופגשתי את גנרל וייוול. כשהגעתי לירושלים פגשתי את גנרל בארקר. לשני הגנרלים אמרתי, פחות או יותר, את אשר כבר אמרתי לגנרל פאונל ולך, כלומר שהיהודים מאוד רוצים לסייע במלחמה על-ידי הקמת יחידות צבאיות אשר תשרתנה בראש וראשונה בארץ-ישראל, אך גם במקומות אחרים, אם יתעורר הצורך. שני הגנרלים גם יחד ענו אותה תשובה. הם אמרו שראשית, איטליה אינה מראה לעת-עתה כל נטיות להצטרף למלחמה, ותקוותם היא שבים התיכון ימשיך לשרור השקט, במקרה זה ייתכן ולא יהיה כלל צורך בסיוע בקנה-מידה נרחב מצד יהודי ארץ-ישראל. שנית, הם הצביעו על ההשפעות השליליות על הערבים אשר גיוס נרחב של יהודים עלול לגרום (כאן ניצנץ זיק רב-משמעות בעיניו של גנרל איירונסייד), עלולים להיווצר סיבוכים בלתי-רצויים לחלוטין מנקודת-ראות צבאית. אמרתי לגנרל איירונסייד שלא אלאה אותו בפירוט טענות-הנגד שלי, עמדתי ידועה. כל מה שקרה מאז הוא שנשאלנו אם נוכל לספק אנשים לשירותים טכניים וכעוזרים לצבא ב-.E.R וב-.C S. A. [4]R וכו'. הגיוס נועד לשתי מטרות:

א. נתבקשו אנשים כדי לתגבר כמה פלוגות-שדה הפועלות עכשיו בארץ-ישראל - פירושו של דבר גיוס ישיר של יהודים לצבא הבריטי.

ב. להקמת יחידות ארץ-ישראליות מיוחדות.

ענינו כמובן שאנו שמחים מאוד לספק אנשים לשתי ההצעות. בינתיים הפעלנו את הגיוס הלאומי שלנו שנסתיים בהצלחה בולטת - התוצאות היו למעלה מכל ציפיותינו. הנחנו שנגיע למספר של 95,000 בערך בעוד שלמעשה נרשמו 135,000, בכללם 90,000 גברים. רוב הגברים הצהירו על נכונותם לשרת שירות צבאי. המשא-ומתן עם עוזריו של גנרל בארקר ביחס ליחידות הטכניות נמשך כל הזמן, הייתה הבנה הדדית שהיחידות הארץ-ישראליות שעליהן אנו דנים תהיינה יחידות  י ה ו ד י ו ת.  אין צורך שתיקראנה כך, אך למעשה תהיינה יחידות יהודיות - כלומר יחידות המורכבות אך ורק מיהודים. הבנו שהממשלה תרצה לגייס גם ערבים למטרות כל-שהן, אך הנחנו שדבר זה ייעשה בנפרד. אולם להפתעתנו הגדולה הודיענו יום אחד גנרל בארקר שהיחידות צריכות להיות מעורבות (שוב נצנוץ בעינו של הגנרל). הדבר בא לנו כהלם. ברצוני להוסיף שגם כמה מפקודיו של גנרל בארקר הופתעו. כפי הנראה, הופעלה השפעה פוליטית כלשהי. היה עלינו להודיע לגנרל בארקר שלצערנו הגדול אנו כנציגי הסוכנות היהודית איננו יכולים לשתף פעולה בהקמת יחידות מעורבות מסוג זה. ארץ-ישראל עומדת לרשותם והם יכולים לנסות ולגייס את היהודים הדרושים להם. אך אשר לאחריותנו - שיתוף-פעולה בבחירת האנשים - אין אנו יכולים להיות אחראים לכך.

הסיבה העיקרית שהניעה אותי להטרידך בבקשת ראיון זה היא להסביר לך את סיבות סירובנו. באופן טבעי אנו רוצים מאוד למנוע היווצרות הרושם שנמצאנו משתמטים בשעה שנדרשנו למרות הצהרותינו על נכונותנו לעזור. הסיבה העיקרית והראשונה היא עקרונית. בעיני עצמנו אנו עם, וציפינו שיתייחסו אלינו כאל עם. יש בוודאי אחדים שעדיין מפקפקים אם היהודים אכן מהווים עם. אך ליהודים, ובמיוחד ליהודי ארץ-ישראל, אין לעניין זה כל חשיבות. לגבינו, קיומנו כעם הוא עובדה (הגנרל הניד ראשו בתוקף לאות-הסכמה). באנו בהצעת העזרה שלנו כעם אחד למשנהו, ואם מקבלים את ההצעה יש לקבלה ברוח שהועלתה. פירושו של דבר, שאם יגויסו יהודים ליחידות מקומיות לשירות במלחמה זו, על יחידות אלו להיות יהודיות. הסיבה השנייה היא מעשית, אך גם היא חשובה. לא נוכל לקבל על עצמנו את האחריות הכרוכה בשיתוף-פעולה עם הצבא כל עוד נידרש לשלוח את בחורינו לשרת עם ערבים. אין אנו בוטחים בערבים, ותמהים אנו אם הממשלה אומנם בוטחת בהם (נצנוץ רב-משמעות בעיניו של הגנרל), אך זה עניינה. אם רצונם של השלטונות הוא ביחידות צבאיות ערביות, אין זה עניין שנוכל להתערב בו. אך לגבינו להמציא אנשים ליחידות מעורבות פירושו סיוע ליצירת יחידות שבעצם הרכבן יש משום הזמנה לחבלה והאשמות הדדיות. על רקע היחסים הקיימים אין מנוס מאווירת מרירות ושנאה ביחידות אלה. על כל שגיאה יאשים היהודי את הערבי. ולהיפך. יצירת רוח יחידה והשגת מינימום של יעילות בפעולות היחידות אינו בא כלל בחשבון בתנאים כאלה. לכן היה עלינו לומר - לא. לא יכולנו בשום אופן להבין מהו ההכרח לערבב אותנו. האם הערבוב הוא חוק ולא יעבור בעניין זה? אפילו באנגליה יש יחידות ולשיות, אנגליות וסקוטיות. הגנרל התערב וציין כי הפיקוד הצבאי אכן  י כ ו ל  למזג יחידות אלה אף כאן בבריטניה. אמרתי: ודאי; אך המבנה הבסיסי הוא של יחידות נפרדות, והגנרל הסכים עמי.

הוספתי, שאין כמובן מקום להשוואת היחסים בין יהודים לערבים עם היחסים שבין הגזעים והקהילות השונות אפילו בהודו, שלא לדבר על היחסים שבין ולשים, סקוטים ואנגלים. אלה האחרונים מהווים, למעשה, עם אחד. אך בין ערבים ליהודים תהום עמוקה רובצת. בנסיבות הקיימות, אמרתי, כל מה שנעשה הוא גיוס ליחידות בריטיות, ביחס לכך לא העמדנו כל תנאי. הגנרל ציין כי הוא מבין את גישתנו. הוא אמר שטוב הדבר שאנו ממציאים אנשים לצורך תגבור היחידות הבריטיות. יש בזה, מכל-מקום, התחלה כלשהי. הגנרל רצה לדעת באיזו מידה התקדם למעשה עניין זה. אמרתי שבהתאם לאינפורמציה האחרונה שבידי הצבא דרש כ-800 איש למטרה זו, מכלל זה הם גייסו למעשה רק כ-150. הגנרל אמר שוב שטוב הדבר שנעשה צעד ראשון.

אמרתי, שאפילו ביחס לגיוס זה התעוררה נקודת-מחלוקת אשר איני רואה כל הצדקה לעצמי להטריד בגללה את ראש המטה הכללי, אך "אולי תוכל לציין אל מי לגשת לשם הבהרת העניין, או אם תאמר שאין לעשות דבר בכיוון זה אעזוב את הבעיה", אמרתי לגנרל. מדובר בתשלום של האנשים שגויסו עתה. הסברתי את הוויכוח שהיה לנו על דרגות-השכר הבריטיות ועל הדרגה הנהוגה במלטה, והדגשתי כי דאגתנו בעיקר לתוספות המשפחתיות אשר הן הרבה מתחת לדרישות רמת-החיים של היהודים בארץ-ישראל. ציינתי שכלל אוכלוסיית מלטה היא כרבע מיליון איש, בעוד שבארץ-ישראל יש כחצי מיליון יהודים. אבסורד הוא בעינינו שינהגו בענייננו על-פי דוגמת מלטה. שלטונות-הצבא הציגו את התקנה שכל המגויסים באזור הים התיכון יזכו במשכורות על-פי הסולם הנהוג במלטה כנוהג מקודש ובלתי-משתנה. הם אמרו לנו שכדי לשנות נוהג זה על משרד-המלחמה לפנות לפרלמנט והתהליך יארך חודשים רבים ולפיכך יידחה הגיוס לזמן בלתי-מוגדר. היות ואנו מעוניינים להימנע ככל האפשר מלהתערב בתוכניות הפיקוד הצבאי הסכמנו להמציא את האנשים אפילו על בסיס זה - כלומר, תנאי התשלום של מלטה - אך שמרנו "עצמנו את הזכות לשוב ולברר את השאלה. הייתה לנו הרגשה ברורה שבעניין זה לא נוהגים בנו בהגינות. אין צורך לומר שאיש לא חשב להתעשר מגיוס זה, אך האנשים חשו שהם זכאים להבטיח למשפחותיהם תשלומים שיאפשרו מינימום של קיום הוגן. אישה בארץ-ישראל אינה יכולה לנהל ביתה במשכורת של לירה וארבעה-עשר שילינג לחודש - השכר הנהוג במלטה. נתונים רשמיים מוכיחים כי סל-המזון של משפחה יהודית בארץ-ישראל עולה כמעט כמו סל-המזון של משפחה באנגליה.

הגנרל אמר שעשינו נכון כשלא העמדנו את דרישת התאמת דרגות השכר כתנאי מוקדם לגיוס. אם היינו מפסיקים בהמצאת האנשים העניין היה מסתיים בזה, איש לא היה דואג לכם אם אתם בעצמכם הייתם נסוגים, אמר הגנרל. אך יחד עם זאת מחובתכם ללחוץ להשגת הסדר נאות. מדוע אין חבריך בירושלים נפגשים עם גנרל בארקר בעניין זה? שאל.

אמרתי שאני עצמי ניסיתי לדון בנושא זה עם המפקד הכללי בירושלים, אך הוא התגלה כקשה-עורף. המפקד לא רצה כלל לשמוע על שינוי כלשהו בדרגת השכר. גנרל איירונסייד אמר כי הדבר לא ייתכן ושגנרל בארקר מוכן בוודאי להקשיב לטענותינו. אמרתי כי לצערי הרב גיליתי כי גנרל בארקר נוקשה למדי בנקודה זו ואטום לכל טיעון. אלמלא כאלה היו פני הדברים לא הייתי מעז להטריד אותך בעניין זה, אמרתי לגנרל. ראש המטה הכללי אמר כי היות וכך המצב מוטב שנורה לחברינו בארץ-ישראל לפנות אל גנרל בארקר בכתב ולשגר העתק המכתב לסגן-השר במשרד-המלחמה.

כמו-כן הם יכולים לכתוב ולשלוח לי העתק כאן כדי שאוכל לעקוב אחר התפתחויות, או מוטב לפנות אל הנציב העליון (הוא אמר "מקמיכל") בעניין זה, כדי שהוא יעלה את העניין בלונדון. הגנרל הביע את ביטחונו שהעניין יסודר. דבר אינו מקודש בעניין זה, אך טבעי הוא שהאחראי לנושא יתחיל בקביעת דרגה נמוכה; אולם אין זה מונע מלהעלות את השכר במשך הזמן. טעות היא להתחיל בשכר גבוה מתחילה מפני שאין דרך להפחית במשכורות. לממשלת בריטניה הוצאות נרחבות והיא משלמת משכורות גבוהות ומוציאה סכומים ענקיים. הצרפתים הם הקמצנים בעניין זה. לבריטים יש ניסיון רב בהתאמות ובשינויי-שכר מהמלחמה האחרונה, כשגויסו אנשים מג'מייקה, טרינידאד ומקומות רבים אחרים ושילמו להם לפי דירוגים שונים. אחרי ככלות הכול עתה זו רק ההתחלה. אם אנשיכם יתגלו כבעלי איכות גבוהה - ואומנם כך אני מקווה הוסיף הגנרל - הרי שהקצינים שלהם בעצמם ידרשו יחס טוב יותר. הגנרל אמר שהוא בטוח כי נשיג את מבוקשנו במהרה.

הודיתי לו על עצתו ועידודו.

אשר ליחידות היהודיות, הגנרל אמר שהוא בטוח שזה ייעשה - "עסק זה של ציוד היהודים בנשק" - אך עדיין לא הגיע הזמן לכך. המלחמה התחילה זה עתה וקשה לדעת איך תתפתח. רוסיה היא עדיין גורם שלא ניתן להערכה. הגנרל אמר שברצונו לדעת מהי  ה א י נ פ ו ר מ צ י ה  ש ל נ ו  על המצב. מה אנו יודעים, למשל, על המצב הפנימי בגרמניה ועל כוונות הממשלה הגרמנית. "כיהודי וכאדם שהסתובב הרבה בעולם, מה אתה חושב על כך?" שאל.

עניתי שכל מה שחשבתי או ידעתי אומת כמעט במלואו על-ידי הידיעות שהביא ד"ר וייצמן ממסעו בצרפת ובשווייץ. אני מניח שידוע לך כי ד"ר וייצמן היה שם (הגנרל הינהן בראשו). הוא הביא דוח מאיר-עיניים ממסע זה. הגנרל גילה עניין רב. אחד הדברים החשובים שנאמרו לד"ר וייצמן בשווייץ, למעשה על-ידי כל אדם המצוי בעמדה שבה ניתן לדעת, הוא שאין להפחית בשום אופן בהערכת כוחה של גרמניה ושגבול יכולת-העמידה שלהם עדיין רחוק מאוד. הגנרל ביקש לדעת על מה הם ביססו קביעה זו.

אמרתי, שמלבד העובדה שהגרמנים הם עם נכנע ושפל-רוח הניתן בקלות רבה לארגון ומשטור, הרי גרמניה אחוזה ברשת מסועפת של מרכזי-ריגול פנימיים, והעם חי בפחד מתמיד מפני המדינה. יתר-על-כן, לגרמנים אין כל בסיס להשוואת עוצמתה הצבאית של גרמניה עם כוחן של מעצמות אחרות. במשך שנים ראו הגרמנים את מפעלי הנשק והתחמושת עובדים במלוא הקיטור יומם ולילה ויוצרים כמויות עצומות של חומרי-לחימה. הצטברות עצומה זו [של נשק] התקדמה מול עיניהם והשפיעה עליהם כבירות. אין להם כל מושג על הנעשה בעולם החיצון, ואינם יודעים איזו דרך עשתה אנגליה בשנתיים האחרונות כפיצוי לזמן הרב שהפסידה. נראה שיש להם אמונה שלמה באי-היכולת לנצח את גרמניה בשדה-הקרב, אמונה זו מקילה עליהם בוודאי לשאת בקשיים. עניין חשוב נוסף שד"ר וייצמן חקר על-אודות גרמניה היה בתחום הכימי. הוא שוחח עם כימאי גרמני בעל שיעור-קומה, יהודי שעזב את גרמניה לפני מספר חודשים ועדיין בקי בכל שאלות התעשייה הכימית הגרמנית. חברו של ד"ר וייצמן היה משוכנע שבאמתחת הפיקוד הצבאי הגרמני אין כל חידושים כימיים שבהם יוכל להפתיע את בעלות-הברית. בשנים האחרונות היה דל מאוד מצבור הכישרונות בשדה הכימיה אצל הגרמנים משום שהאנשים הטובים ביותר בשטח זה סולקו מעבודתם בגלל אי-מהימנותם הפוליטית. החומרים שברשותם אינם שונים במידה רבה מאלה שהשתמשו בהם במלחמה האחרונה. אך הצרה היא שמאלה יש להם כמויות עצומות. חברו של ד"ר וייצמן הדגיש נמרצות את אופיים ההרסני של אמצעי-לחימה אלה, אשר אין ספק שגרמניה עלולה להשתמש בהם אם תידחף לקיצוניות. השאלה היא האם בעלות-הברית מסוגלות להגיב באותם אמצעים ובקנה-מידה גדול; שכן רק פעולת-נגד נרחבת עשויה להיות חשובה יעילה ללחימה מסוג זה ולשמש כאמצעי מונע. אסור שבעלות-הברית תחכנה עד שגרמניה תתחיל למעשה באופנסיבה הכימית שלה ורק אז יתחילו בייצור החומרים הדרושים. התהליך יימשך זמן רב ובינתיים תגרום גרמניה נזק רב ותפגע קשות במוראל האוכלוסייה. האיש שעמו שוחח ד"ר וייצמן אינו סבור כי לאמצעי-לחימה כימיים תפקיד מכריע במלחמה זו, אך הוא מיחס להם חשיבות רבה.

הגנרל נראה כמתעניין מאוד, שאלתיו אם הוא מעוניין לקבל העתק מהדוח של ד"ר וייצמן, אם כך הדבר אבקש שישלחו לו. הגנרל אמר שהוא מעוניין מאוד לראות זאת. שאלתיו אם גם ייאות לראות את ד"ר וייצמן אישית. אני בטוח שאם הגנרל יקבע פגישה, וייצמן ישמח מאוד להתקשר עמו. הגנרל אמר שנית שהוא מאוד מעוניין, הוא עדיין לא נפגש עם ד"ר וייצמן וישמח מאוד לעשות זאת.

בשלב זה ציין הגנרל כי הוא מניח שהשיחה נסתיימה, אך ביקשתי את רשותו לומר מספר מלים נוסף. אמרתי, שכשם שבעניין המלחמה הכימית הייתה שאלת התכונה וזמן הכנת אמצעי-הלחימה שאלה מכרעת כך המצב לגבי היחידות היהודיות. נניח שיום אחד יפנה אלינו ראש המטה האימפריאלי ויאמר "דרושה דיביזיה כרגע! האם תוכלו לספק לי אותה?" הוא עשוי להיות זקוק לה באופן דחוף, אך אנו לא נהיה מוכנים. תתעורר שאלת הפיקוד בדיביזיה ובידינו לא יימצאו הקצינים הדרושים. האם אוכל להציע לגנרל שיתחילו באימון קאדר של קצינים יהודים לדיביזיה יהודית? האימון יכול להיעשות באנגליה. מספר בחורים טובים מאוד ייבחרו בצנעה בארץ-ישראל ויישלחו לבריטניה. אחדים אפשר לגייס פה באנגליה. הגנרל אמר שהרעיון מוכר לו - העליתיו בפניו בפעם הראשונה - אך עדיין לא הגיע הזמן. האנגלים הם מסוג האנשים המתחילים באיחור, אך משעה שהם מתחילים הם עושים זאת כראוי. הם אינם כצרפתים המסוגלים להתחיל בכל מיני עניינים ולהשאירם תלויים באוויר וללא דאגה רבה. כשיגיע הזמן לצייד את היהודים בנשק זה ייעשה ובצורה הנכונה.

הודיתי לגנרל על שקצב לי מזמנו ואיחלתי לו מזל-טוב. סוכם שמזכירו של ד"ר וייצמן יתקשר עם שלישו ותיקבע פגישה.

[---]

ב-6 סרתי אל חיים לשמוע על שיחתו עם הור-בלישה. הוא נפגש איתו יחד עם הנרי מלצ'ט. אמר לו: "אני יודע עד כמה אתה עסוק ובכל-זאת צריך היית לראות אותי לפני-כן. אני מבין מה בליבך. אתה חושש שבבואי לדרוש גדוד יהודי הריני מתכוון לעשות מזה קרדום לחפור בו. ודאי שזוהי כוונתי. וכלום אתה אינך מבקש לך קרדומות? אם הקרדום טוב - מדוע לא אחפור בו? הריני מוכן לחפור ולחפור כל ימי חיי". מלצ'ט התפעל אחר כך מפסקה זו - אמר שמעולם לא היה מעז לדבר ככה. חיים אמר כנראה להור-בלישה שהוא סבור כי הליפאכס מתייחס לעניין הגדודים בחיוב. הור בלישה ענה לו כי אם יבוא העניין לפני קבינט-המלחמה והליפאכס יתמוך בו - יביע אף הוא את דעתו לחיוב.

ביחס לעניין התעשייתי אמר הור-בלישה כי אין הוא ידוע לו כלל. כל העסק הזה נתון בגדר סמכותו של מיניסטריון-האספקה. משרד-המלחמה אינו אלא צרכן ובייצור אינו מתערב.

[---]

 

הערות

[1]  דניס רייץ (Reitz Deneys) - (1944-1882) - מדינאי דרום-אפריקאי, ממנהיגי מלחמת הבורים (1902-1899). מ-1939 היה סגנו של ראש הממשלה גנרל סמאטס ושר לענייני ילידים. 1944-1943 נציג ארצו בלונדון.

[2]  ראה כרך ג', עמ' 369, הערה 4 מ-30.6.1938.

[3]  ג'יימס מלקולם ( Malcolm.A James) - מנהיג ארמני. סייע למנהיגות הציונית בימי מלחמת-העולם הראשונה.

[4]  R.E - Engineers Royal - חיל-הנדסה; Corps Service Army Royal - R.A.S.C - יחידת-שירותים.

 

העתקת קישור