מתוך יומן העבודה - לונדון, 23.10.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 23.10.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 23.10.1939

 

בישיבת הבוקר מסר חיים על שיחה שהייתה לו עם שני אישים חשובים ממשרד-המלחמה - הממונה על ענייני התעשייה והכימאי הראשי. בשיחה נכח גם קולונל מיינרצהאגן[1], ידיד ותיק ומובהק, שהתנדב עכשיו לעבוד במשרד-המלחמה. הם ביקשו לראות את חיים לאחר שקראו את הדוח שלו. אמרו שהדוח משמש להם תנא דמסייע. הם סבורים שצדק וילשטטר בהנחתו שגרמניה הכינה כמויות עצומות של חומרים [למלחמה כימית]. אזהרת וילשטטר הייתה שאם יתחיל היטלר להשתמש בחומרים אלה בהיקף רחב מוכרחות בריטניה וצרפת להשיב לו כגמולו מייד ובאותה התנופה, אחרת רעה נגד פניהן. אין עצה נגד מלחמה באמצעים אלה אלא בתגובה רבתי. השאלה היא אם מוכנות כבר מדינות המערב לתגובה נמרצת ורחבה כזו, ומייד. אין כאן שום סתרי-תורה - תרכובת החומרים ידועה היטב - השאלה היא רק אם הוכנו כמויות מספיקות מבעוד מועד. יהיה זה אסון אם ייגשו להכנתם לאחר שהאויב יאחז בתכסיס זה - במשך השבוע יעשה שמות ויהרוס את כוחם המוסרי של האוכלוסים. שום מסכות לא תועלנה. יש להם ראיות תעשייתיות שנעשתה בגרמניה הכנה כזו. הם דרשו הקצבה להכנת החומרים זה מכבר. ההקצבה לא ניתנה להם אלא בזמן אחרון. איבדו שנה. עכשיו תעבור שנה עד שיכינו את הכמות שאושרה ואף זו אינה אלא רבע ממה שדרוש לפי אומדנתם. הם שמחים מאוד לדוח של חיים - אולי זה ידחף. הם מעוניינים מאוד באוצר ידיעותיו ובקיאותו המיוחדת של וילשטטר. רצונם לחבר עכשיו שאלון על יסוד הדוח, כדי לקבל תשובות מפורטות על שאלות המעניינות אותם במיוחד. היהא חיים מוכן להעביר את השאלון לתעודתו ולהשיג את התשובות? חיים הודיע שיהא מוכן לנסוע שוב, אם יהא צורך בכך.

חיים הוזמן היום להליפאכס - הכול לאחר קריאת הדוח. בשבת ראה חיים את אמרי. ברצונו להשיג ראיונות גם עם צ'רצ'יל ועם אידן.

התייעצנו לקראת השיחה עם הליפאכס. לואיס דרש לטעון כי אם רוצים הם בעזרתו של חיים, בעזרתנו בכלל, לא ייתכן שיתנהגו איתנו באופן כה מחפיר כפי שהם מתנהגים: גיוס יהודים - לפלוגות-עבודה, קואופרציה תעשייתית - עם ויילי כהן, ולנו - מגישים את חוק הקרקע.

בשאלת פלוגות-העבודה נח חיים מזעפו על רדינג לאחר שנודע לו כי רדינג טוען שהוא מסר על תוכנית זו בישיבת "המועצה למען יהודי גרמניה", בנוכחותם של ברודצקי ובקשטנסקי, אשר לא הקשו על התוכנית. שתיקתם שימשה לו כהודיה. אין הוא מודה שעשה משהו "מאחורי גבנו". זעפו של חיים הופנה עכשיו לצד אחר.

ב-12 קיימתי שיחה עם סיימון מרכס במשרדו (סוף-סוף!). אמרתי לו שאיני בא לדבר על עזרת המשפחה - אני בטוח שלמרות המצב הקשה יתנו את חלקם. באתי לטכס עצה על פעולה גדולה בבריטניה: מגבית לקרן היסוד, ובינתיים מיפרעה גדולה עד לחשבון. אני אוכל את עצמי כל הימים בהעלותי על דעתי באיזה מצב עזבתי את הארץ, איזה נטל נשאר רובץ על שכמו של קפלן, ואיך לא עלה בידי עד עתה להניע שום פעולה.

סיימון אמר: על מיפרעה אין מה לדבר - לא יקום הדבר ולא יהיה. מגבית - כן, אפשר. נאמר במרס. ייתכן שאפשר יהיה לאסוף 40-30 אלף. תנאי מוקדם לכך - חיסול עניין הפליטים. הוא שקוע עכשיו בבעיה זו ובטוח שהדבר ייגמר, כך או אחרת, במשך שבועיים-שלושה. אחרי החיסול אפשר יהיה להשתחרר מההתחייבות כלפי המועצה [למען יהודי גרמניה].

הקשיתי: מדוע במרס? כלום אי-אפשר לקבוע את המגבית לינואר - אם גזירה היא שתהיה אחרי הכריסטמס?

אמר: כן, גם זה אפשר.

הוספתי: ומדוע רק 40-30 אלף? האומנם אי-אפשר לקבוע למטרה סכום גדול מזה, נאמר לפחות 100,000?

אמר: הכול תלוי במרץ שישקיעו במגבית ובתנופה שיתנו לה.

סיימון תינה ארוכות ובנקיבת מספרים את קשיי המצב הכלכלי בבריטניה ואת הבעיות שבהן מתחבטת ה"משפחה". חומרי-הגלם והייצור נתייקרו, אך הממשלה אינה מניחה להעלות בהתאם לזה את מחיר הסחורות הנמכרות בחנויות. התוצאה היא שכמחצית הסחורות לא כדאי למכור. הפדיון הולך אפוא, ומצטמצם, אך ההוצאות אינן מצטמצמות, על-כל-פנים לא באותה מידה, כי הוצאות דירה וכו' קבועות ועומדות וגם פקידים אי-אפשר לפטר בהתאם לצמצום המכירות. מהרווח שנשאר לוקחת הממשלה את חלק הארי. הוא עצמו שייך לסוג האנשים המשלמים מכל פונט של רווח 16% שילינג לקופת הממשלה. זהו השלב בו הוא נמצא בסולם ההכנסות (העומדים על השלב העליון משלמים 17% שילינג מכל פונט). הוא עשה לי חשבון מפורט להוכיח כי גם אם יש אנשים שהגדילו את היקף עסקיהם לרגל המלחמה אין הם נשכרים. כי אדם שהרוויח בימי-שלום, נאמר, 10,000 לי"ש ועכשיו הוא מרוויח 20,000 לי"ש, נשאר לו עכשיו, לאחר ניכוי המיסים, רווח נקי קטן משהיה לו קודם. ייתכן שהוא פסימי יותר מדי ודן שלא כדין על מצבם של אחרים לפי מצבו. ייתכן שמצבם של אנשים בינוניים פחות רע ממצבם של הגדולים.

על-כל-פנים יצאתי ממנו בהשגת הסכמתו למגבית בינואר ובסכום הרבה יותר גדול משקבע בראשונה.

[---]

חזרתי למשרד ונתכנסנו לשמוע מחיים דוח על שיחתו עם הליפאכס. מיניסטר-החוץ פתח בשבחים ומחמאות לדוח של חיים על נסיעתו. הוא היה מוקסם. חיים אמר לו שיש לזה המשך - אנשי משרד-המלחמה רוצים בידיעות נוספות וייתכן שיצטרך לנסוע שוב לשווייץ. אין הוא נותן עזרתו זו מתוך התכוונות לאיזו טובת-הנאה, אך כדי שיוכל לעזור צריך שלא יפריעו לו. למעשה ישנן הפרעות על כל צעד ושעל. דווקא עכשיו מאיימים עלינו בחוק הקרקע. מה יאמרו על כך היהודים? הנה נשאה ונתנה הסוכנות עם הממשלה זה שנים בדבר אפשרויות תעשייתיות בארץ-ישראל לשירות הצרכים הצבאיים. והסוף הוא שבבוא השעה לעשות משהו - מתקשרת הממשלה עם איזו חברה פרטית והסוכנות נשארת בחוץ. וכשדנים על גיוס גדודים מארץ-ישראל הרי גדודים אלה צריכים להיות דווקא מעורבים. רוח "הספר הלבן" שלטת בכל ולמלקולם מקדונלד אין עכשיו, בשעה חמורה זו, דאגה אחרת מאשר פן יבולע חלילה ל"ספר הלבן" שלו.

הליפאכס שאל: שמא אתה מפריז בהערכתך השלילית לגבי מלקולם? חיים ענה: הלוואי והיה כדבריך.

הליפאכס אמר שלא ייתכן כי שיקולים מדיניים מדומים יכסו על הצרכים הממשיים במצב הנוכחי.

חיים אמר: הנה אני יוצא עכשיו לאמריקה, למעננו כמו למענכם, חברי נשארים כאן, ליבי נוקפני שאני עוזבם עם כל מה שנשקף לנו - היה להם לאב.

הליפאכס אמר: קודם לא ידעתיך. עכשיו אני יודע מי אתה. היה-נא בטוח שאעמוד על המשמר.

בהמשך השיחה אמר חיים: אנו רוצים בגדודים בארץ-ישראל, אך שווה בנפשך שאם יקומו יום אחד בחורים יהודים מארץ-ישראל - שהם בשביל יהודי כל העולם מה שחיל-המשמר הוא בשבילכם - ויאמרו: הננו הולכים להילחם בחזית המערב - איזה רושם יעשה הדבר!

הליפאכס: זה יהיה באמת דבר גדול. עליך לראות את הור-בלישה.

חיים אמר שהוא עומד לראותו מחר, והביע תמיהתו על דברי הור-בלישה ברדיו, שכינה את עיראק בשם "בעלת-בריתנו הנאמנה". הליפאכס הודה כי ביטוי זה היה מופרז. [---]

שאלתי את חיים אם הציל מפי הליפאכס דבר ברור על עמדתו בשאלת חוק הקרקע. תשובתו הייתה שברור לו כי הליפאכס חושב שלא עכשיו הזמן לדברים כאלה. הוא אמר משהו מעין זה.

בסוף השיחה בירך הליפאכס את חיים בהצלחה לנסיעתו לאמריקה. זו הייתה, אפוא, שיחת-פרידה לפני הנסיעה, אולם הנסיעה תידחה שוב אם בינתיים יצטרך חיים לבקר פעם נוספת בשווייץ.

[---]

בא בחור יהודי ממוצא גרמני העובד ב-ב.בי.סי. לדבריו הרוח השוררת שם כיום היא להנהיג שידורים בכל שפה שבעולם שאפשר למצוא קריינים בה. בדעתו להציע שידור עברי והוא בא לבקש הדרכתנו ועזרתנו. הוא חושב להציע, למשל, שאחד מסעיפי התוכנית העברית תהיה תעמולה בעד שלום עם הערבים. אמרתי לו שיוציא תיפלות זו מראשו. לא היהודים זקוקים לתעמולת-שלום אלא הערבים. כיוון שאנו עוסקים בתעמולה  מ מ ש ל ת י ת,  הרי כל עוד אין היא מנהלת תעמולה כזו בין הערבים אין לדבר על תעמולה כלפי היהודים. תוכנית עברית צריכה להיות מורכבת משני יסודות: חומר ממשלתי כללי שיימסר בעברית כשם שהוא נמסר בכל הלשונות וחומר מיוחד בעל תוכן לאומי-תרבותי עברי - לא לאומי-מדיני, אשר שידור ממשלתי לא יוכל לכלול אותו. ביקש שנכין בשבילו נוסח של תזכיר לפי קווים אלה. לוריא קיבל על עצמו. הוא יציין כי הסוכנות היהודית תהיה בוודאי מוכנה, אם יפנו אליה, לסייע בבחירת קריינים ובסימון חומר מתאים לשידורים. נראה מה יצא מזה.

זה כמה ימים מנהל ליאו הרמן משא-ומתן על נסיעה להולנד, למתן דחיפה וכיוון ל"מגבית-בזק", שברצונם לערוך שם לעזרת ארץ-ישראל בשעת-חירום. התברר כי במוצאי שבוע זה מתקיימת בהולנד הוועידה השנתית [של קרן היסוד]. היום נקבע לחלוטין ששנינו נוסעים לאמסטרדם לשבת.

נורמן לוריא, אחיו של ארתור, העוסק עכשיו במקצוע הראינוע בדרום-אפריקה, הזמין לארוחת-ערב בבית את ליאו הרמן ואת הסקוטי ברייס, איש-חמודות, שצילם סרטים צבעוניים בארץ יחד עם אחיו של וינגייט, וליבו דבק במשקים שלנו - הוא מדבר על כל מה שראה ממש ברטט של קדושה. מטרת השיחה לברר אפשרות של שירות קבוע לצילומי ראינוע - רישום ראינועי של המתרחש בארץ לשם הפצה בעולם, במטרה מדינית כלפי חוץ וחינוכית-תעמולתית כלפי פנים. ברייס אמר כי אילו דאגנו לצלם ולהפיץ בעולם את תמונות ההפגנה הייישובית ביום הפקודה נגד הספר הלבן, היינו פועלים יותר מאשר על-ידי אלפי רזולוציות ונאומי-מחאה. באמת משונה הדבר שתנועה עולמית כתנועתנו, שהבנת מפעלה הן בחוץ והן בפנים תלויה במידה כזו במראה-עיניים, לא השכילה עד עכשיו להשתמש בקביעות במכשיר הממשי ביותר למטרות אלו. ברייס בטוח שהעסק יוכל לשאת עצמו, אם נדע לצלם תמונות הבאות בחשבון כחומר ל"יומן" שיציגוהו במקומות שונים בעולם. הוא מוכן לבוא לארץ כדי ללמד אנשים שיוכלו אחר-כך להמשיך בעבודה. מצלמי הראינוע העובדים בארץ הוא משבח את אגדתי[2]. אבל הוא מצא באפיקים בחור שיש לו חוש מיוחד למקצוע זה.

 

הערות

[1]  קולונל ריצ'ארד מיינרצהאגן (Meinerzhagen Richard .Col) - (1878 - 1967) - איש-צבא בריטי מידידיה הנאמנים של הציונות. היה קצין-מודיעין ראשי במפקדתו של גנרל אלנבי (1916). בשנות ה-20 שירת שנים אחדות בארץ-ישראל כקצין מטה. פירסם יומנים וזיכרונות על שירותו בארץ-ישראל. התפרסם באומץ לבו הרב.

[2]  ברוך אגדתי (קאושנסקי) - יליד בסרביה (1895). מראשוני האמנים בארץ-ישראל, תחילה כרקדן ולאחר-מכן כצייר. התפרסם כיוזם וכמארגן של נשפי-פורים ותהלוכות העדלאידע של תל-אביב הקטנה. בצריפו שעל גבול תל-אביב ויפו הקים את אולפן צילום הסרטים הראשון בארץ.

 

העתקת קישור