מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 20.10.1939

בבוקר התייעצות בעניין ה-43. מסרתי חוות-דעתו של קולין קוט. לאחר התחבטות לא מעטה הוסכם שאין ברירה - עלינו לפנות אל מקדונלד. היה מי שהציע לדבר עם בטלר, אך אחר העיר בצדק כי כל מה שיעשה בטלר יהיה להעביר את העניין למלקולם, מוטב אפוא שנפנה אליו ישר.

צילצלתי למזכירו הפרטי ואמרתי שאומנם נקבע לי ראיון בענייני עלייה לשבוע הבא, אך צץ עניין דחוף המכריחני לבקש ראיון מיוחד היום. אמר: אי-אפשר, היום מלא. ומחר? שאלתי. גם מחר אי-אפשר, המיניסטר לא יהיה כאן. הוא מציע שאדבר עם לוק או איתו והם ימצאו הזדמנות להעביר את עצומותי למקדונלד. נסעתי, אפוא, אל לוק. מסרתי לו את העניין ואמרתי שאנו חוששים לעכירת רוחם של היהודים בארץ ובעולם ובייחוד לקלקול היחסים עם הצבא שעלול להפריע לשיתוף-הפעולה הדרוש כרגע לבריטים עצמם. ישלחו, אפוא, רמז לשכך את העניין. לוק רשם את כל הפרטים, התנצל שאין בידו להגיב כלום, הבטיח למסור למיניסטר בלי דיחוי. בשובי למשרד מצאתי כבר ידיעה מהמזכיר הפרטי: מקדונלד רוצה לראותני אחר-הצהרים בעניין שדיברתי עליו עם לוק. אדרבא!

באתי ב-3. גם לוק נכח ורשם בחריצות מיוחדת את השיחה. התברר שמלקולם היה סבור כי הפעם נלכדתי בפח. מה כוונתי, שאל. כלום רצוני הוא שיהיו נוהגים איפה ואיפה בין היהודים וערבים? הוא בטוח שכדבר הזה לא יעלה על דעתי. אלא מה - שמא כוונתי היא שיקלו הן לגבי יהודים והן לגבי ערבים? כי אז עלי לומר זאת. הוא כשלעצמו סבור כי את המלחמה בטירור יש להמשיך עד חורמה, אך אם אני סבור אחרת - אדרבא, אגידה-נא זאת במפורש. אמרתי: לא זה ולא זה. תביעתי היא לא הפליה בין יהודים וערבים ולא החלשת המלחמה בטירור, בין אם הוא ערבי או יהודי, אלא הבחנה בין הנושאים נשק במזימת רצח וחבלה ובין המתאמנים בנשק להתגוננות או לעזרת הצבא הבריטי במלחמה. פירטתי את הנימוקים להתחשבות בכוונתו של המחזיק נשק שלא ברשות והסתמכתי על חוזרו של וייוול בעניין זה. תיארתי לו את טיבה של סביבת בית-שאן היהודית ואת טיבם של האנשים העומדים לדין. הוא לא ציפה, כנראה, שאהדוף את התקפתו ואעבור להתקפה נגדית. בתחילת השיחה קרא ל-43 בשם "כנופיה". הפסקתיו והתרסתי נגד השימוש בכינוי זה. השיחה נגמרה בטון אחר משהחלה. חשב שיקפחני בניצוח - ברור שאך לשם כך קראני - ולבסוף נאלץ להבטיח שיבריק לנציב. אומנם כל הבטחתו הייתה שיעביר טלגרפית את נימוקי ויוסיף כי תשובתו הייתה שיש להביא בחשבון את גורם ההתכוונות, אולם בזה לא צריך להיות שום משוא-פנים ליהודים. כי חזקה שגם לגבי ערבים נוהגים התחשבות כזו.

נסיעת חיים ליבשת מהדהדת. היום הוזמן אל הגנרל מרטין, ראש האינטליג'נס הצבאי, לא מידידינו, שרצה לשמוע את הסיפור. לואיס וארתור עורכים את הדוח שבכתב, למשלוח לאנשי-שם.

בפי מסרה בסודי-סודות כי שאלת גדודינו נדונה בישיבת קבינט-המלחמה. בישיבה היה נוכח מקדונלד. וינסטון הגן בתוקף ומלקולם קיטרג בעקשנות רבה. החלטה לא נתקבלה והשאלה תלויה ועומדת.

[---]