מתוך יומן העבודה - לונדון, 14.10.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 14.10.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 14.10.1939

 

קיבלתי מכתב מלא תרעומות מברודצקי. כשאני או בן-גוריון באים ללונדון הננו מתנהגים כאילו אין בלונדון חבר-הנהלה האחראי לעניינים. הוא שמח בכל פעם לבואנו ולעזרתנו, אך לא ייתכן שנתנהג כאילו איננו קיים. הוא לא היה חולם להתנהג בירושלים כמו שאנו מתנהגים בלונדון. הנה הלכתי למלקולם מקדונלד ושכחתי להזמינו. ניימיר נוטל לו מונופולין על הקשרים עם משרד-החוץ, אני - עם משרד-המושבות, והוא אנה הוא בא? מעניין שהייתה לברודצקי שיחה עם לוקר, שבה טען כדברים האלה ועוד כהנה. לוקר הוכיח לו כי הקולר תלוי בארעיות עבודתו בלונדון, ואין לו תקנה אלא בישיבת-קבע כאן. אם הדבר איננו אפשרי - עליו לקבל על עצמו את הדין. ברודצקי הסכים כאילו שכך הדבר.

לוריא הזמין לארוחת-צהרים בבית את רבינוביצ'יוס (!), יהודי קובנאי העובד בשירות הדיפלומטי של מדינת ליטא ומשמש מזכיר ראשון בשגרירות הליטאית כאן. לשעבר היה כמה שנים בשגרירות הליטאית במוסקבה וכמה שנים בוושינגטון. אישתו אמריקאית (שארתה של אשת לוריא) ושפת ביתו היא אנגלית [---].

רציתי לברר מה דעתו על הסיכויים לקשירת קשרים עם רוסיה. חוות-דעתו הייתה פסימית בתכלית. טעות חמורה בידי אלה הסבורים כי רק טרוצקי הוא המהפכן הבין-לאומי ואילו סטלין הוא נציונליסט רוסי. סטלין הוא בולשביק ודוקטרינר לגבי נוסחאות מרכסיסטיות בנוסח סובייטי. העמדה לגבי תנועות לאומיות חופשיות נשארה נוקשה - כל תנועה שאינה מרכסיסטית לפי הנוסח המקובל אצלם הריהי פסולה מראש. כבר מטעם זה אין לקוות לשינוי יחס כלפי הציונות. טעם זה לפגם לגבי הציונות היה מספיק אילו הייתה זו תנועה מצומצמת בתחומי ססס"ר. על אחת כמה, כשזוהי תנועה עולמית וכל חיותה היא בקשרים עם החוץ. קשר עם החוץ הוא פשע בפני עצמו. זהו יסוד מוסד של המשטר, שקשרים עם החוץ מתרכזים אך ורק בידי השלטון ואילו האוכלוסים אסורים בכל מגע עם העולם החיצון. ג. פ. או[1]. שומרת על כך בשבע עיניים. זוהי אבן-פינה של כל בניין ההשתלטות על המוני התושבים ואין להעלות על הדעת שהשלטון יסכים לערער את היסוד הזה כדי לעשות נחת-רוח לציונים.

הכדאי, שאלתי, לפנות למאיסקי[2] או לשגריר אחר בחוץ-לארץ? יש, השיב, להיזהר מאוד ולשקול היטב חשש הפסד כנגד תקוות שכר. אם נבוא למשל אל מאיסקי לדבר על גורל העסקנים הציונים בשטח הנכבש, הוא עצמו לא יוכל לפסוק כלום וכל מה שיעשה יהיה משלוח דוח לממשלתו. דוח זה יעבור לג. פ. או. ויש לחשוש שהתוצאה הראשונה תהיה רדיפת אותם העסקנים, מאסרם או הגליתם או חיסולם בדרך אחרת כדי להחניקם לחלוטין, לבל יישמע קולם, כדי לעקור מן השורש את הצרה הזאת המשמשת תואנה לכוחות-חוץ להתערב בענייניה הפנימיים של ססס"ר ולבקש אפשרות להציץ לתוכה פנימה. זהו משטר אכזרי שאינו יודע חצאי מידות, הוא מסוגל לכל. לגבי מאיסקי מוטב לבקש איזה אנגלי הדורש טובה לנו ומקורב אליו שינסה לברר איתו את העניין כלאחר-יד, כאילו מתוך שיחה ארעית, יראה תגובתו ועל-פיה נדון. פוטיומקין[3] נטה פעם חיבה לציונות והראה נכונות להיות לנו מליץ-יושר. אבל בהיותו שגריר בפאריס, התיידד מאוד גם עם הצרפתים והללו חשבוהו לידיד נאמן וכשהלכה המשלחת המשותפת, האנגלית-צרפתית, למוסקבה היו בטוחים שימצאו בו משען; לשם כך הכניסו למשלחת אנשים ממכריו הטובים. אך כשנפגשו איתו העמיד פנים כאילו אינו מכירם כלל והשתמט מכל פגישה פרטית איתם. אין זאת אומרת שפוטיומקין הוא צבוע או הפכפך - אלא שהוא עבד נרצע למשטר וחושש לגורלו.

[---]

הערב יצאה שיירת הארץ-ישראלים לארץ. כל הערב עסקתי בבחירת בחורה שתיקח חומר לארץ. אחת הודיעה שהיא עומדת לטוס מרומא ואילך - בחרתי, כמובן, בה, אך לבסוף נתברר כי היא תטוס רק בסוף החודש. השנייה שהתנדבה נפסלה משום שהיא נוסעת דרך מצרים. סוף-סוף מצאתי אחת המתעכבת אומנם בדרך אולם מגיעה באונייה לחיפה ומסרתי בידיה, בדחילו, את פרוטוקול שיחתי עם מקדונלד והעתק הדוח שלי.

 

הערות

[1]  ג. פ. אוּ. ("המינהל הפוליטי הממלכתי") - המשטרה החשאית הסובייטית, כפי שכונתה בשנות ה-30. נוסדה מייד לאחר המהפכה הבולשביקית על-ידי פליכס דז'רז'ינסקי (אז נודעה בשם צ'קה). במרוצת השנים כונתה בשמות אחרים. לדעת מומחים, ממלאת תפקיד ראשון במעלה בקביעת טיב ההנהגה ואופי המשטר.

[2]  איוואן מיכאילוביץ' מאיסקי - דיפלומט והיסטוריון סובייטי. החל שירותו במשרד-החוץ הסובייטי ב-1922. היה שגריר ארצו בבריטניה 1943-1932. לאחר פרישתו מהשירות הדיפלומטי התעסק במחקר היסטורי. חבר האקדמיה הסובייטית למדעים מ-1946. פירסם מזיכרונותיו כשגריר בלונדון ומחקרים על מלחמת-האזרחים בספרד ומלחמת-העולם השנייה.

[3]  ולאדימיר פטרוביץ' פוטיומקין (1946-1878) - שגריר ברית-המועצות בצרפת 1937-1934. ראה כרך ב', עמ' 466, הערה 10 מ-5.3.1937.

 

העתקת קישור