מתוך יומן העבודה - לונדון, 10.10.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 10.10.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                             לונדון, 10.10.1939

                

נתקבל העתק מכתבו של בן-גוריון לגנרל בארקר מיום 4.10. ומתברר כי שאלת הפלוגות המעורבות ירדה בכלל מעל הפרק - המפקדה דורשת עכשיו רק אנשים בשביל הפלוגות הבריטיות. הברקתי לארץ להודיע כי בעצת אורד ביקשתי שיחה עם ראש המטה העליון ורצוני לדעת מהו המצב בעניין הפלוגות המעורבות. גם שאלתי מתי אוכל לקבל את תזכירנו בשאלת התעשיות הצבאיות אשר הטלתי את חיבורו על דוליק, ליבינשטיין[1] וגלילי [דור הורוביץ, אליעזר לבנה, אלעזר גלילי] - שכן התזכיר הצבאי לצ'רצ'יל צריך להכיל חלק על התעשייה ואין לי חומר בעניין זה.

[---]

ארוחת-צהרים עם בפי. סיפרה ארוכות על התמורות החברתיות המתחוללות בבריטניה עקב המלחמה. נדידת הילדים מהכרכים לכפרים חוללה מהפכה בחיי העם. לונדון היא כיום עיר בלי ילדים - אין לראותם ברחובות, באוטובוסים, ברכבת התחתית. שלושה ימים הובילו הרכבות את שיירות ילדי לונדון לכל קצות דרום אנגליה ומרכזה - שום תנועת-נוסעים אחרת לא הייתה באותם הימים. השיירות הצטרפו לא לפי המשפחות או השכונות אלא לפי בתי-הספר-כל בית-ספר, על מוריו ותלמידיו, הינה חטיבה מיוחדת. בצאתם לא ידעו הילדים והוריהם לאן הם מובלים. מנגנון מיוחד מטעם מיניסטריון-הבריאות ניצח על התעבורה. לעת ערב, בהגיע השיירה למחוז-חפצה, היו כל הילדים מקבלים גלויות עם בולים ומצטווים לכתוב להוריהם את מענם החדש. הילדים "המפונים" סודרו במעונות משותפים או במשפחות שבסביבה, בודדים או בקבוצות. מייד נתגלו קשיים עצומים והפתעות מדכאות. הרוב הגדול של ילדי לונדון נמצאו נגועים בכינים. הוא הדין לגבי ערי-הפועלים הגדולות בצפון - גלזגו, אדינבורו וכו'. בעלות-הבית הנקיות והאיסטניסיות בקוטג'ים שבמחוזות הכפר נרעשו למראה הזוהמה והעזובה שבה גודלו ילדי שכונות-העוני בערים, ילדים רבים נמצאו בלתי-מחונכים להקפיד על השימוש בבתי-כיסא - היו עושים צורכיהם בכל פינת חדר, על מחצלות ושטיחים. מעשה בילד שבראותו את המיטה המוצעת והיא מבהיקה בלובן סדיניה אמר: תודה לכם, לא אכנס למיטה כזו, אני יודע שרק את המתים משכיבים במיטה עם סדינים לבנים כאלה! הילדים מרדו במאכלים שהוגשו להם. הם מאסו בביצים,כשמנת, באיטריות עם חמאה וגבינה, בירקות. הם דרשו fish and chips (דגים ותפוחי-אדמה מטוגנים), נקניקיות, מאכלי שימורים. לדאבון ליבן ולרוגזן של בעלות-הבית החרוצות לא היה גבול. בייחוד היו להם צרות צרורות עם הנשים ה"מפונות". הממשלה אירגנה יציאת נשים הרות ואימהות לתינוקות ופעוטות - עד בני 5; מגיל זה ואילך יצאו הילדים עם בתי-הספר. נשים אלו הקימו שערוריות בגלל היעדר מאכלים שהסכינו להם, דרשו בירה במחוזות שבהם מתנזרים משתייה, תבעו בתי-ראינוע בפינות הנידחות ליותר. לבסוף התחילו הנשים חוזרות העירה - גם הבעלים דרשו זאת. אנגליה התרבותית, המשתבחת בדרגת חייה הרמה, נזדעזעה לנוכח תהום העוני, הבערות וההזנחה שנפערה מתחת למעטה הדק של חיי ציביליזציה. היה ויכוח חריף בפרלמנט, צירים ממחוזות שונים קמו וסיפרו על בטנת חיי הכרך שנתגלתה לעיני השמש. בינתיים הולכים הילדים ומסתגלים לחיים חדשים, לתנועה חופשית, למראות חקלאיים (ילדה אחת תמהה בראותה עץ-תפוחים - מעולם לא עלה על דעתה שיש איזה קשר שהוא בין תפוח לבין עץ!), לאוויר צח, לשמים בהירים, למאכלות מבריאים. פניהם הולכים וטובים, הם מוסיפים משקל, האומנם יוחזרו אחר-כך למשכנות הדלות הקודרים, הצפופים?

התערבות המדינה בחיי המשק גברה מאוד. לא נותרה כמעט פינה חופשית - הכול נתון להסדרה ולפיקוח. את כל הארץ הקיפה תאניה על פגיעתו האכזרית של משטר החירום במהלך-החיים התקין, על הטמטום וחוסר כישרון המעשה שמגלה הפקידות, על הניפוח המבהיל של המנגנון הפקידותי המוצץ כערפד את לשד האומה. ההלצה השגורה היא:

This is a war to end warsaw & to make the world safe for bureaucracy

המסחר וענפי-חרושת רבים מוכים קשה, תיאטראות, בתי-ראינוע ומקומות-שעשועים ניגפו ממכת החושך ולעומת ההמונים שנבלעו בצבא, בשירותי ההגנה הפנימית ובמנגנון הפקידותי, נפלטו המונים מהמשק בגלל שעת-החירום ומצבם של הקשישים והבחורות קשה בייחוד.

השכבות הבינוניות והאמידות נאנקות תחת עול-המיסים הכבד. העשירים הגדולים משלמים לקופת המדינה 17% שילינג מכל פונט שהם מרוויחים.

התוצאה - סגירת אחוזות, מכירת מכוניות, פיטורים בהמון של משרתים, שומרים, גננים הנדונים למחסור בתקופת המעבר עד שיסתגלו וייקלטו מחדש.

[---]

ארוחת-ערב עם גב' וייצמן ובנה מיכאל שנתגייס לחיל-התעופה כקצין-טיס. עליו לעבור אימון של חודשיים-שלושה ואחר-כך יישלח לחזית, לקו השני. ייתכן שיהיה בין הנשלחים לקנדה להתאמן במחנות החדשים המוקמים שם. הבן הבכור הציע את עצמו לאינטליג'נס, אך טרם נקרא. הוא יודע שפות והאם שיבחה מאוד את כישרונו: הוא יודע - מלבד אנגלית - צרפתית, רוסית, גרמנית, ספרדית...

ב"טיימס" ובעיתונים אחרים הופיעה היום ידיעה זו: הרדיו הגרמני פירסם שהממשלה הבריטית מתכוונת לגייס צבא יהודי על-מנת שיילחם נגד ערבים. משרד-המושבות מודיע כי ידיעה זו היא חסרת כל שחר. אם תמצא ממשלת הוד מלכותו לנחוץ לגייס כוחות צבא בארץ-ישראל להגנת הארץ בפני התקפה חיצונית יכללו כוחות אלה אנשים משתי העדות, הן ערבים והן יהודים.

 

הערות

[1]  אליעזר ליבינשטיין (לבנה) - ראה כרך ב', עמ' 491, הערה 1 מ-8.10.1937.

 

העתקת קישור