דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                     ירושלים, 26.9.1939

 

בן-גוריון ואני נפגשנו הבוקר עם הנציב העליון. השיחה נמשכה כשעה. בן-גוריון פתח ואמר שדברי הנציב בנאומו האחרון[1] עוררו בנו דאגה רבה, והיינו רוצים לדעת על כוונות הממשלה. כשהופיע הספר הלבן היינו מוכנים להודיע על אי-שיתוף-פעולה עם הממשלה, ועל אי-הצדק שנעשה לנו בפוליטיקה החדשה, וכן על אמונתנו הגמורה שהפוליטיקה החדשה של הממשלה לא תוכל להתגשם. עם פרוץ המלחמה התעוררה שאלה הרבה יותר חמורה, והיינו נכונים להעמיד בצל את עניין הספר הלבן, כי אנו רואים את מלחמת בריטניה כמלחמתנו אנו. הודענו גם על נכונותנו לבוא לעזרת הממשלה הבריטית במידה שזו תהא דרושה ורצויה. כל זה נעשה מצידנו מתוך הנחה שגם הממשלה תעמיד בצל את הספר הלבן לעומת השאלות החמורות יותר העומדות עתה על הפרק. דברי הנציב העליון בנאומו האחרון מעוררים ספקות ביחס להנחה זו. אנו מבינים שמדיניות הספר הלבן קיימת. רבים מהיישוב היהודי שאלו אותנו לאחר שקראנו אותם להתגייס ולבוא לעזרת הממשלה, מה גורל הספר הלבן. הודענו להם שהספר הלבן קיים, אבל אנו חושבים שהגשמתו לא תעמוד עתה על הפרק. הגבלות העלייה קיימות, אמרנו, אבל יש עוד שתי שאלות - קרקע וקונסטיטוציה, שהממשלה טרם התחילה לטפל בהן, והיינו רוצים לדעת מה הן כוונות הממשלה לגבי אלה.

הנציב העליון העיר, שהשאלות העומדות על הפרק הן מדיניות הספר הלבן בנוגע לעלייה, קרקע וקונסטיטוציה. המדיניות בנוגע לעלייה נמשכת, ולא צריך כלל להעלות על הדעת שבגלל המלחמה תעלים הממשלה עין מהעלייה הבלתי-לגאלית, הזורמת לארץ בהמונים. הממשלה אחזה ותאחז בכל האמצעים למניעת העלייה הזאת. עד עתה לא הצליחה הממשלה בפעולתה, אולם אין זה אומר שהיא לא תמשיך לפעול. הוא מאמין שגם הנהלת הסוכנות אינה מאושרת מחדירת אנשים לארץ בלי כל בחירה אישית, אבל גם לא עלה על דעתו שאנו נציע לו את עזרתנו למניעת העלייה הזאת. הוא מבין את הנימוקים לכך, כגון לחץ דעת-הקהל וכדומה.

הנציב אמר עוד שהוא יתאמץ לענות על שאלותינו כמידת יכולתו, אבל לדעתו אין לבסס את דאגתנו על הדבר שאמר ברדיו. הוא הוציא את הנאום שלו וחזר על הדברים שעוררו בנו דאגה. כוונת דבריו הייתה שיש להניח עתה לכל עסקי הפוליטיקה ולהתרכז במפעל כלכלי למען הארץ, ואין הוא רואה כל סמיכות פרשיות בין דבריו ובין דאגתנו.

בשאלות הקרקע הוא מנהל משא-ומתן עם משרד-המושבות, ולא יוכל לכן להגיד שום דבר ממשי. הממשלה פה מטפלת בפרטי חוק הקרקע, כגון קביעת אזורים וכדומה. אין הוא יכול לומר שהממשלה אינה מתכוונת להגשימן.

ואשר לשאלת הקונסטיטוציה, הרי בספר הלבן יש תנאי מפורש שהממשלה תיגש להגשמתה רק לאחר שהחוק והסדר בארץ יושבו על כנם. כיום עוד לא הוקמו החוק והסדר, בגלל הכנופיות הערביות וגם בגלל הרביזיוניסטים. מובן שגם המלחמה היא נימוק, אבל למעשה אין צורך בנימוק נוסף זה כל עוד אין חוק וסדר בארץ. לאחר שהבטחנו לא לפרסם את תוכן השיחה הוסיף ואמר, כי הוא כלל אינו להוט אחרי התקדמות מהירה של העניינים הקונסטיטוציוניים, ואין הוא חושב שהארץ מוכנה דיה לשינויים כאלה. ברצונו לרכז את השלטון ככל האפשר, ואין בעיניו כל היגיון למנות דווקא עתה מנהלי מחלקות מבין הערבים והיהודים. הערבים יתחילו מייד לריב על משרות ממשלתיות, היהודים יסרבו לקבל בכלל, זה עלול לגרום לממשלה מבוכה, שאינה רצויה כלל. [---]

בהמשך השיחה העיר הנציב שהוא מדבר בגילוי-לב גמור, וכיוון שהוא רואה גילוי-לב גם מצידנו היה רוצה להעיר דבר-מה לנאומיו של בן-גוריון, שהוא, הנציב, קרא אותם. הוא מודה שהייתה מידה רבה של גילוי-לב בדבריו של בן-גוריון כשאמר שאנשי הממשלה הם טיפשים ומנוולים, ולא היה רוצה שום עסק עימהם. על זה העיר בן-גוריון שאין הוא חוזר בו מהדברים שאמר, אבל הוא דיבר בנאומיו רק נגד המדיניות של הממשלה לגבי ארץ-ישראל. הנציב העיר שבעצם פנה בן-גוריון לעם הבריטי ואמר כי היה רוצה שהממשלה הזאת תיפול. אין הוא יכול לקבל דברים כאלה וגם אין הוא חושב אותם לקורקטיים. על כך העיר בן-גוריון שבאנגליה מותר לבקר את הממשלה. הנציב העליון הוציא את נאומו של בן-גוריון "הקו שלנו"[2] והתחיל לחפש בנאום זה את הדברים שייחס לבן-גוריון, אבל לא מצא אותם, ומוכרח היה להודות שכל דבריו של בן-גוריון נוגעים רק לספר הלבן.

חזרנו ואמרנו כי בעת שהצענו את עזרתנו לממשלה הבריטית לא הצגנו כל תנאים, אבל מכיוון שדבריו עוררו דאגה היינו רוצים לדעת את כוונות הממשלה. הנציב שאל אם פירוש הדבר "נון-קואופריישן" ובן-גוריון השיב שנמשיך בהתנגדותנו בכל מה שנוגע לספר הלבן.

הנציב אמר שהוא חשב כי בתנאים הנוכחיים תוקפא התנגדותנו, אבל העירונו לו שכל עוד תעשה הממשלה צעדים להגשמת הספר הלבן נמשיך אנו להתנגד לכך. הנציב העיר שהבין את עמדתנו. ייתכן, אמר, שהממשלה תקבע כי אין המלחמה מונעת את הגשמת הפוליטיקה החדשה. לדעתו אין כל סיבה להניח שהפוליטיקה החדשה לא תוצא לפועל.

עברנו לדבר על עניינים כלכליים. העירותי שעל הממשלה להתערב יותר בחיים הכלכליים בארץ. פעולת הממשלה בשבועות האחרונים הייתה יותר רגולטורית ורסטרוקטיבית, והיינו רוצים שהיא תהיה יותר קונסטרוקטיבית. על זה העיר הנציב שפירוש הדבר הוא - כסף. למעשה דורשים זאת גם הערבים, אבל אני אומר זאת במלים יותר יפות. העירותי שאין זו רק שאלה כספית. הנה בימים האחרונים נזקקו הבנקים לעזרה. הממשלה סירבה להושיט להם עזרה זו, ואנו מאושרים שבנק אנגלו-פלשתינה עמד לימין הבנקים בעת קשה זאת. אבל יש בנקים אחדים שהבנק שלנו לא יכול היה להצילם, ואנו מאוכזבים שהממשלה לא יכלה להושיט להם את העזרה הדרושה ולהצילם. הנציב העיר כי עדיין אין לומר שלא יצילו את הבנקים האלה. הוספתי ואמרתי שהיות והממשלה הזרימה עתה 3 מיליוני לירות לתוך מחזור הכספים אנו מציעים שחלק מהכסף יוקדש לרדיסקונטו לבנקים. הנציב הסכים שהרעיון הוא חשוב, והוא מניח שאנשינו יבואו בדברים עם מר ג'ונסון. עניתי שמר ג'ונסון קבע לו כנראה גבול ואינו רוצה לעבור עליו. הנציב אמר שאיננו יכול לנהוג בניגוד ליועציו הכספיים.

הוועדה הממשלתית קיבלה פה אחד הצעות מוֹעדותינו בענייני אספקה, אולם מאומה לא נעשה. [---] יש צורך לבוא לעזרת הבנקים לשם סידור האספקה. הנציב העיר שכבר דיברנו בשאלת העזרה לבנקים. עניתי שבאנגליה צוברת הממשלה מזון בשביל התושבים; כאן מוכנים הבנקים לעשות זאת, אבל רק בעזרת הממשלה אפשר יהיה להגשים את הדבר. הנציב העיר, שיהיה צורך לדבר על זה עם יועציו ורשם את הדבר לפניו.

הנציב אמר שהממשלה נתקלה בקשיים באספקת מזון, שכן בגלל הבהלה הראשונה של המלחמה הפסיקו סוריה ומצרים לספק מצרכי-מזון לארץ-ישראל. אולם הוא מקווה שבקרוב תתגבר הממשלה על הקשיים האלה.

נגענו גם בשאלת הרחבת הייצור החקלאי, בייחוד של זרעים ותפוחי-אדמה. הנציב השיב כי הממשלה מטפלת ברצינות בענייני זרעים ותפוחי-אדמה.

אמרתי כי שמענו שהממשלה רוצה עכשיו להטיל ביקורת על היצוא והיבוא ואני מבין שהכוונה היא שהממשלה תוציא רישיונות. אם כך, נקים מוסד יהודי פנימי שיגיש בכל פעם חוות-דעת לממשלה. מדוע דווקא מוסד יהודי פנימי, שאל הנציב, מדוע לא יהיה מוסד משותף יהודי-ערבי. העירותי, שאם תהיה ועדה ממשלתית משותפת הרי נסכים ברצון להשתתף בה, אבל רוב היבואנים הם יהודים, ויש עניינים יהודיים נפרדים, כגון הבנקים, ולכן חשבתי לנכון שתהיה ועדה יהודית פנימית. הנציב העיר כי הוא רואה את ההצעה כהגיונית, ורשם לפניו את הדבר.

בשאלת הפרדסנות העיר הנציב כי היה רצוי שהפעולה תהא מאוחדת לפרדסנים הערבים והיהודים. עניתי שהפרדסנים היהודים התייעצו עם ההנהלה בעניין יצירת קשרים עם הפרדסנים הערבים, והיו רוצים לדעת אם יוכלו לסמוך על עזרה ממשית מצד הממשלה. הנציב העיר, שצריך לפנות בעניין זה לגזבר, אבל הוא אינו רואה כל תקווה. הממשלה תוכל לעזור בהמצאת חומרי-אריזה, עצים וכדומה, וכן תוכל לעזור בענייני אוניות, ועל ידי הקלת האימפורט [?]. ואשר למשמר על האוניות בים האטלנטי, הרי הצי הבריטי והצרפתי עוסקים עכשיו בביעור הצוללות בים זה, והוא מקווה שבעוד חודשיים אפשר יהיה לנסוע שם בלי כל משמר.

שאלתי על גורל המילוות שאושרו בזמנם. עננה עברה על פני הנציב והוא אמר, שזה היה מזמן ומאז הוא מקבל טלגרמות ממיניסטר-המושבות על הצורך בקימוצים בכל ענפי הפעולה. אנו צריכים להיות נכונים לאכזבות בעניין זה.

לבסוף אמרתי שרוטנברג דיבר איתו על עבודות ציבוריות. הנציב אמר שרק על פעולות שאפשר להדביק עליהן תו "ביטחון" אפשר להשיג אישור, לפעולות אחרות אין תקווה.

 

הערות