מכתב אל ד"ר חיים וייצמן (אנגלית) ירושלים, 16.6.1939
צ'יף יקר שלי!
שמעת, אל-נכון, כי למעלה מ-300 רובים ומכונות-ירייה אחדות נלקחו מאיתנו במהלך השבועיים האחרונים. העניין כבר שימש נושא לשאילתא בבית-הנבחרים, אך, כפי הנראה, לשואל (תום וויליאמס) לא היו ידועות כל העובדות. אנו, כשלעצמנו, לא נטינו בתחילה לעשות מהומה מהעניין בגלל סיבות שאפרשן, אך עתה דומה כי פירוק נשק בקנה-מידה קטן זה אינו אלא קצהו של קרחון וצעדים נרחבים חדשים עשויים להינקט נגדנו בעתיד.
מלאי הרובים המסור מטעם הממשלה לרשותנו לשימוש קבוע בהגנת היישובים היהודיים נקבע בשנה שעברה ל-4,600. בנובמבר אשתקד יצרו רזרבה של 400 רובים נוספים שחולקו לקבוצות של 40 ונמסרו לרשותם של מפקחים האחראים על "המשטרה המוספת" שלנו. לידיהם נמסרה הסמכות להכריע אם לשמור אותם ברשותם ולמוסרם באופן זמני ליישובים שתחת פיקוחם בשעה שיתעורר הצורך בכך, או לחלק את הרובים ליישובים לשימוש של קבע פחות או יותר. למעשה חולקו כל הרובים לשימוש של קבע. נוסף ל-400 רובים אלה חולקו בין יישובינו ברחבי הארץ כ-50 מכונות-ירייה ו-40 מטולי-רימונים, בתורת נשק יעיל יותר, הן לנקודות-הגנה קבועות והן למשמרות הממונעים.
מה שקרה בשבועיים האחרונים הוא שכל הרובים האלה, מלבד 50 באזור אחד, נלקחו מיישובינו בפקודת מפקד הצבא. גם שש מכונות-ירייה וכמה מטולי-רימונים נלקחו בדרך זו. כאשר יהושע גורדון מחה על כך בישיבת הוועדה להגנת היישובים היהודיים (מוסד ממשלתי שבו אנו מיוצגים) הוסבר לו כי הואיל וכלי-נשק אלה הם בגדר תוספת לרובים המצויים אצלנו באופן קבוע, והואיל ומצב-החירום ששימש סיבה לחלוקת הנשק חלף עם ההשתפרות הכללית בתנאי הביטחון, הם נלקחו עתה, אך יעמדו לרשות הגנת היישובים היהודיים, יוצא אפוא שפוטנציאל כוח-ההגנה שלנו לא יינזק. אך, למעשה, לא הורשו מפקחי המשטרה המוספת שלנו להחזיק ברובים אלה בבסיסיהם, ונצטוו לשלוח אותם למחסני הנשק של המשטרה באזורים, כך שלמעשה הם סולקו מתחומה של ההגנה היהודית.
ליבנו אמר לנו כי פעולה זו נועדה לשמש עונש על רוח המרדנות שגילינו בהקימונו שישה יישובים חדשים מבלי לקבל קודם-לכן את הסכמת הממשלה לכך. למרות זאת, התכוונו להסתפק רק בפניות אל הממשלה המרכזית ובלחץ שניתן להפעיל על הרשויות האזוריות של הצבא והמשטרה, מבלי להעלות, לא בציבור ולא במשא-ומתן שלנו עם הממשלה, את שאלת פירוק הנשק כשלעצמה. אם תציץ במכתבי אל המזכיר הראשי מיום ה-14 ביוני תיווכח לדעת שדנתי שם בבעיה רק מנקודת-מבט מעשית בקשר לצורכי הביטחון הנוגעים בדבר.
אך מאז הגיעה אלינו אינפורמציה מסוימת בעלת משמעות מדאיגה ביותר. מסתבר כי כבר לפני כחודש עובדה תוכנית לקחת מאיתנו מספר נכבד של רובים על-ידי הורדה במכסת מלאי הרובים המצוי ברשותנו באופן קבוע והפחתתו בכ-20%, וכמו כן על-ידי נטילת כלי-הנשק היעילים יותר שסופקו לנו בחודש נובמבר האחרון, כלומר מכונות-הירייה [לואיס] ומטולי-הרימונים. איננו יודעים אם בזמן שהתוכנית עובדה התכוונו לבצעה מייד או שהתייחסו אליה רק כאל אפשרות כללית שתוגשם כאשר יחייבו זאת התנאים. גם אם הכוונה הייתה לנקוט בצעדים מיידיים, לא ידוע לנו אם התוכנית עדיין קיימת היום. עצם העובדה שתוכנית כזו עובדה דיה כדי לגרום לנו דאגה חמורה.
אתה יכול, בנקל, לתאר לעצמך מה משמעות הדבר לגבי היישוב, במצב-רוחו הנוכחי, אם יידרש להחזיר נשק אשר הוא כבר רואה אותו כשייך לו, נשק שקודש בבחינת נכס לאומי יקר ביותר, ואשר אחרי ככלות הכול לא נעשה בו מעולם שימוש לרעה והוא שימש תמיד רק למטרות הגנה. קשה להעלות על הדעת יחס מרגיז יותר כלפי ציבור שזה עתה ספג מפלה פוליטית ניצחת מאשר ליטול ממנו חלק מכוחו הצבאי ועל-ידי כך להשפילו בעיני עצמו ובעיני שכניו העוינים. יתירה מזאת, פירוק-נשק חלקי מסוג זה עלול להיות רק צעד ראשון במערכת-חיסול כוללת יותר.
תוצאות קו-פעולה זה, אם אומנם יוסיפו לנהוג לפיו, תהיינה הרות-אסון. היישובים לא יקבלו אותו ללא תגובה. הם יתנגדו או לפחות ינסו להתנגד. ההתנגדות תוביל בוודאי להתנגשויות ואפילו לשפיכת-דמים רצינית. עצם גילוי ההתנגדות עשוי להוות סוף-פסוק להגנה היהודית הלגאלית. מצד שני לא להתנגד אף הוא פירושו איבוד יתרון שנרכש בעמל רב. המאבק לא יצטמצם בגבולות היישובים והאנשים הקשורים ישירות בעניין. היישוב כולו יתייחס לכך כהתקפה לא רק על ביטחונו אלא גם כפגיעה בכבודו העצמי. על אף כל המעשים הפליליים של הרביזיוניסטים, אשר אם יימשכו הם עלולים להוביל לתוצאות גורליות, היישוב בכללו הוא עדיין בבחינת חבית אבק-שריפה שלא התפוצצה. אם מישהו נטל על עצמו את המשימה לפוצץ חבית זו הרי שלא יכול היה לבחור בנפץ טוב יותר מאשר פירוק הנשק.
התכוונו לפנות אל היינינג בעניין זה. לא נוכל, כמובן, לגלות לו את כל הידוע לנו, אך תוכנית פירוק הנשק שכבר הוגשמה מותירה לנו נקודת-אחיזה מספקת כדי להעלות את הנושא על כל צדדיו הכלליים, וכדי להשמיע אזהרה חמורה, אשר תנוסח כמובן בזהירות רבה. ארשה לעצמי להציע שגם אתה תקיים שיחה רצינית עם כמה מחבריך במשרד-המלחמה על אותו נושא ופחות או יותר על-פי אותם קווי-מחשבה. אנו חייבים, ובכל מחיר, לשמור על הארגון הקיים של כוח-ההגנה החוקי שלנו במלוא היקפו ולשמור על יחסינו המסודרים עם סמכויות הצבא מחורבן גמור. עליהם להבין ששיתוף-פעולה הקיים בתחום ההגנה הוא החוליה היחידה הקושרת את היישוב עם האימפריה בקשרים של מטרה ולויאליות משותפים, אנו חרדים מעצם המחשבה על ההרס האיום שייגרם מחיסולה של חוליה אחרונה זו.
שלך
משה שרתוק
