מתוך יומן העבודה                                                                              לונדון, 9.10.1939

ישיבת ההנהלה עם פקידים ומוזמנים לשמיעת דוח מפי על המצב בארץ. לואיס ניימיר לחץ כל הזמן להחיש ישיבה זו, אך דחיתיה ליום ב' בהנחה שעד אז יבוא ברודצקי ללונדון. לבסוף התברר שיגיע רק בערב. בינתיים הוזמנו אנשים לישיבה ואי-אפשר היה לדחות. גם אסור היה לדחות כי כל זמן שלא מסרתי דוח כהלכה קשה היה לי לגשת לפעולה.

נוכחו למעלה מעשרים איש. לוקר ישב ראש. מהמשפחה באו רק סאקר ו... כהן. מרכס לא בא. גם הגברות של ויצ"ו נעדרו. סידרתי שמיס מיי תרשום את דברי, בעיקר כדי שאפשר יהיה לשלוח את הדוח לאמריקה ולדרום-אפריקה. דיברתי כשעתים [---]. מסרתי במפורט על המצב הכלכלי - הבנקאות, האשראי, משק ההדר, הבניין, התעשייה, החקלאות המעורבת, שוק העבודה; על שיטת הממשלה, הצרכים, האפשרויות, האחריות העצומה של ההנהלה וחוסר האמצעים המבהיל; על עמדתנו הפוליטית לגבי הספר הלבן והשתתפותנו במלחמה - בסכנת חוק הקרקע, המשא-ומתן עם שלטונות הצבא והמכשולים על דרכנו, הגיוס ומהותו. לבסוף ניסיתי להתוות קו לפעולתנו: להילחם על הטוב אך להיות מוכנים גם לרע. התקפה מדינית אדרבא ואדרבא. אך בשום פנים לא לשגות בחלומות סתם ולהזניח תפקידי מלחמה, הגנה וכיבוש של הימים האלה מתוך תקווה לישועה לעתיד לבוא, בעולם העתיד להיגאל, כביכול. ציינתי את הרקע לחזות קשה: מחצית יהדות פולין נשחקת לאבק - תיהפך אומנם למחנה פליטים אך תחדל לשמש גורם של בניין מבחינת האמצעים; המחצית השנייה נכנסה לכלא הסובייטי - מיליון וחצי יהודים נמחקו מהמאזן הלאומי; משקלם הבין-לאומי כגורם התובע הגשמת הציונות נתבטל. תבוסת היטלר עתידה להרים קרן היהודים בעולם [---] אך אין זה מוכרח לשמש תגבורת לציונות. להיפך, תיתכן תנועת שיבה מהארץ לגרמניה ומציונות לגלותיות, העם היהודי קצר זיכרון ואינטרס של דור יהודי חולף הנתפס תפיסה שטחית, יכול לסטות מהאינטרס ההיסטורי היסודי של העם - הגשמת הציונות. לעומת זה תבוסת היטלר וניצחון בריטניה במלחמה אינם מוכרחים בשום פנים להביא לידי ביטול מדיניות הספר הלבן - היסודות שהביאו לידי מדיניות זו יישארו קיימים גם אם יסור מהמזרח צל הבלהות של הסכנה הנאצית. לפי כל זאת עיקר משעננו יהיה הכוח שנקים והחיל שנעשה בארץ, שלא כפשוטו וכפשוטו, ולזאת צריכים להיות נתונים כל מעיינינו.

לחלק זה של ההרצאה הייתה מטרה חינוכית ודברי כוונו אל אנשי 77 [משרד הסוכנות בגרייט ראסל סטריט] בשטח המדיני ואל "המשפחה" בשטח הכספי [---].

אחר-הצהרים נפגשתי עם אורד [וינגייט]. הוא משמש בריגייד מייג'ור (דרגתו עודנה קפטן אך הוא מקווה להעלאה לדרגת מייג'ור בשבועות הקרובים) בבריגדה של תותחים אנטי-אווירוניים (אני מקווה שבנינו ימלאו פיהם צחוק למקרא עילגי לשון אלה בעניינים צבאיים!) שמרכזה בעיירה אחת בסביבות לונדון. אורד עובד מבוקר עד לילה, ימי חול ושבת בלי הפסק. קשה להגיע אליו וגם לו קשה לבוא העירה. הפעם סידר לעצמו שליחות כדי להיפגש [---]. הוא הועיד לי פגישה בשעה קבועה תחת השעון של ארמון סנט ג'יימס. כשיצאתי מהטכסי ירד גשם סוחף ולא ידעתי אנה אמלט ולאן אפנה כדי למצוא את אורד. פתאום הגיחה מכונית מסמטה צדדית, הדביקתני והדלת הפתוחה הזמינתני להיכנס. קפצתי פנימה ומייד זינקה המכונית במלוא המהירות. כל העניין ארך שניות אחדות - ממש מחזה של כנופית שודדי שיקאגו או חבר בלשים. שוחחנו במכונית, בנסיעה ובעמידה.

סיפרתי לו על הצרות שלנו עם הצבא בארץ. הוא אישר בהתלהבות את עמדתנו בשאלת הפלוגות המעורבות. חלק על ויתורים לגבי "השירות הכללי": מה לכם ולחזית המערב? אינם רוצים לקבל את התנאים שלכם - אל תתנו אנשים! אין לכם שום חובה כלפיהם. אתם צריכים לדאוג לעצמכם ולא לבריטניה. ניסיתי להסביר לו שעניין דאגתנו לעצמנו אינו כה פשוט, שאנו מעוניינים בגדודים יהודים יותר מבריטניה ועל-כן עלינו לוותר עד גבול מסוים כדי ליצור עובדות, ועלינו גם לדאוג לרושם שתעשה התנהגות זו או אחרת שלנו. לא קיבל. אמרתי לו שנמנעתי מלקבוע כל קו פעולה בשאלת הפלוגות המעורבות ותנאי המשכורת בטרם אימלך בדעתו. במשרד אין עם מי להתייעץ בעניינים אלה, אגב, מכרי במשרד-המלחמה, שהיה ראש מחלקת התפעולת (?-אופרציה) בזמן ביקורי בלונדון בימי הקונגרס, גנרל פאונל, הוא עכשיו ראש המטה של המצביא הבריטי העליון בחזית המערב, הגנרל גורט, ובמקומו בא איש שלא ידע את יוסף. אורד אמר: תלך אל איירונסייד! תמהתי אם יקבלני. אמר: יקבל. כתוב לו מכתב שבאת ללונדון ודבר לך אליו. כתוב בקצרה ושלח את המכתב לא אל משרד ראש המטה העליון כי אם על שמו הפרטי בקלוב "השירותים מאוחדים".

אורד התחיל שופך מרי-שיחו. הוא מר-נפש ומאוכזב מחיים [וייצמן]: הוא אדם גדול, אך שיקול-דעתו לקוי ויועציו רעים. גם אינו נאמן - אתה מדבר איתו והוא מקבל דעתך ומבטיח לפעול לפיה ואחר-כך הוא הולך ועושה את ההיפך. אורד התקצף כששמע כי התזכיר לצ'רצ'יל טרם הוגש. הוא עצמו מגיש לצ'רצ'יל את תזכירו בעניין צבא יהודי בארץ, באמצעות קזליט. המדיניות של המשרד הלונדוני גרועה. מה מבינה גב' דגדייל בענייני צבא? הוא התווכח עם ניימיר בשאלות מדיניותנו ונוכח שאין לו תקנה. הכרחי להטיל את ההגמוניה המדינית של ירושלים על 77. רק היישוב מבין מה נחוץ לעם היהודי.

מהי תוכניתו? קודם-כל השגת אפשרות של אימון אלף קצינים יהודים, או לפחות חמש מאות, אם אלף - יהיו 500 מהארץ ו-500 מהגולה. האימון יהיה בבריטניה. אין לקשור זאת דווקא בגדוד יהודי בארץ-ישראל. לכתחילה צריך להגיד שיהיו מוכנים לשרת גם במערב. העיקר ליצור את העובדה. אחר-כך יתפתחו הדברים.

אמרתי: אין כמוך! הרי אתה מדבר כאדם מעשי. הלא בדיוק באותו כיוון הלכנו אנחנו כשוויתרנו בשאלת "השירות הכללי" ומדוע חרה אפך?

בת-צחוק השתפכה על פניו וכל זעמו וזעפו כלא היו. נמס הקרח. אכן אדם ניכר בבת-צחוקו ובחור זה, שכל שרטוטי פניו חדים ובעיניו יוקדת אש קנאית קרה, כשהוא מצטחק הריהו שופע כולו טוב-לב, תמימות ורוך.

הוא לוהט עכשיו בשאיפה זו למחנה-קצינים יהודי. מפקד המחנה צריך להיות אֶווטס[1], הנמצא עכשיו בהודו, והוא יהיה עוזרו והרוח אשר באופנים. השאלה איך יקום מפעל זה אינה מטרידה אותו, כאילו. הוא רואה את המחנה בעיני-רוחו  ו ח י  בו. אבל אם המחנה לא יקום, ודאי ייקחוהו בעוד חודשים מספר לחזית המערב.

כשנפרדתי ממנו ויצאתי מהמכונית הצבאית, המבהיקה מבחוץ ומרופדת להפליא בפנים, לתוך לונדון הקרה והמסוגרת - היה ליבי חם בי. בשובי למשרד כתבתי לאיירונסייד. עוד בבוקר טילפנתי למשרד-המושבות וביקשתי ראיון עם מקדונלד.

[---]

הערות