דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 12.9.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - תל-אביב, 12.9.1939

 

 

דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                        תל-אביב, 12.9.1939

 

כבר בצעדים הראשונים שעשינו לקראת יצירת גדודים עברים במלחמה זו, נגזר עלינו לפעול בתנאים אחרים לגמרי מאלה שהיו קיימים במלחמה הקודמת.

במלחמה הקודמת עמדה לפני אנגליה תעודה - לכבוש את ארץ-ישראל; הפעם לא זוהי התעודה, ולא ברור גם אם תעמוד לפניה תעודה להגן על ארץ-ישראל.

שנית - אז עמדה אנגליה בסימן של הצהרת בלפור - ועתה בסימן הספר הלבן. העולם הערבי היה אז בשביל אנגליה כגן נעול, אולי חששו להתנגדות ערבית, אבל התגברה האוריינטציה הציונית. מה שאין כן עתה. וגם אם הספר הלבן כאילו נדחה לקרן-זווית, מבחינת הגשמתו - הוא בכל-זאת לא חדל לשמש קו במדיניות הבריטית לגבי ארץ-ישראל. ואם אפשר לשער שאנגליה לא תעשה עתה צעדים להגשמת הגזירות הכלולות בספר הלבן, הנה אין גם להניח שתעשה דברים בניגוד לקו שהותווה בספר הזה.

שלישית - אין אנגליה נתונה עתה תחת לחץ של הכרח, כפי שהייתה נתונה במלחמה הקודמת, בשעה שארץ-ישראל הפכה מייד חזית ראשונה במלחמה; הצעד הראשון שנעשה אז היה - התקפת-הנפל של התורכים על הסואץ, לא כן המצב עתה; למרות שהיה ברור כי עם פרוץ המלחמה תיכנס איטליה מייד למערכה, נתבדתה לפי שעה ההנחה הזאת, ואולי נתבדתה לחלוטין, ופינה זו של העולם ייתכן שתוכל להיחלץ מן המלחמה בשקט; ההכרח שלחץ על בריטניה במלחמה הקודמת יכול לא להיווצר הפעם.

מכאן מובן, כי רקע המשא-ומתן שניהלנו בעניין גדודים עברים, לא היה נוח ביותר. פועל כאן גם קושי פסיכולוגי. יצירת גדודים עברים - זוהי הצעה של עזרה מצידנו, וצריך שמי שהעזרה מוצעת לו יהיה מעוניין בה; אך אם ההצעה נפגשת בקרירות, הרי דבר זה יוצר בלמים.

נעשו בכיוון זה צעדים אחדים. עוד לפני הקונגרס נמסרו הודעות לממשלה על נכונותנו לבוא לעזרת הצבא הבריטי במקרה שתפרוץ מלחמה.

נמסרה הצהרה למשרד-המלחמה בלונדון, הצהרה מסוימת בהחלט, ובה נאמר שאנו נכונים להעמיד לרשות המפקדה הבריטית יהודים ארצישראליים ליצירת גדודים בארץ-ישראל בשביל הגנת הארץ. לא הגדרנו כי אנו מתכוונים לשירות אך ורק בארץ-ישראל, אלא אמרנו להגנת הארץ (ההבדל מובן), והצענו זאת כדבר שאנחנו מקבלים על עצמנו לבצע אותו אם נבוא לידי הסכם עם שלטונות הצבא. דיברנו על מספר של 20 עד 40 אלף איש. הצהרה דומה לזו בערך נמסרה באותו זמן גם לשלטונות בארץ.

שנית, הודענו בלונדון שאם הדבר יהיה רצוי לממשלה הבריטית נהיה מוכנים לעודד תנועת התנדבות בקרב העם היהודי בארצות הניטראליות, בעיקר באמריקה, ואולי גם בחלקים של האימפריה הבריטית, שחובת הגיוס לצבא אינה חלה עליהם, כגון דרום-אפריקה, אבל הדגשנו כי המדובר הוא בהקמת גדודים עברים שיעמדו לרשות המפקדה הבריטית.

לא ידוע לי אם היה המשך למשא-ומתן על ההצעה השנייה. הקשר בינינו לבין לונדון אינו קל. ייתכן שברל כצנלסון יחזור בקרוב לארץ ואז נקבל ידיעות נוספות. אולם ברצוני לציין שנוצרו - עוד לפני פרוץ המלחמה - שני מרכזים ליוזמה בעניין ההתנדבות של יהודים.

מרכז אחד נוצר בלונדון, והוא טיפל בהרשמת אנשים בעיקר מבין הסטודנטים מארץ-ישראל והחלוצים ומבין הפליטים הנמצאים בהכשרה בבריטניה.

מרכז שני נוצר בצרפת, בחוג של יהודים צרפתיים או צרפתיים-למחצה, ומרכז זה נכנס במשא-ומתן עם מיניסטריון-הצבא הצרפתי מטעם הסוכנות. אין לנו שום ידיעה על תכונה בנידון זה באמריקה, מלבד הידיעות שבאות בעיתונות על התנדבות יהודים. ברור שבלי דחיפה מכאן לא יזוז הדבר, ואם יזוז - היקבל צורה של גדודים עברים ומה יהיה פרצופם? התנאים שונים עתה מאלה שהיו במלחמה הקודמת. נקודת-הכובד של הגדודים במלחמה הקודמת הייתה - כיבוש ארץ-ישראל. עכשיו יכולים לקום גדודים למלחמה בהיטלר, לאו דווקא בסיסמה ציונית, וייתכן גם בניגוד לה. תיתכנה יוזמות שונות.

היו לנו שיחות במיניסטריון-הצבא בלונדון ועם אחד מראשי הצבא הנמצא עתה באחת הדרגות העליונות של הפיקוד, ומתוך שיחות אלו נתבררו לנו הדברים דלקמן:

א. זה שנתיים מקובלת במיניסטריון-הצבא ההנחה, כי יש להסתייע ביהודים למטרות צבאיות;

ב. הנחה זו לא הגיעה למדרגה של הלכה פסוקה בעלת תוקף - גם משום שעדיין לא הגיעו לידי מלחמה ובייחוד לרגל ההסתבכות הפוליטית שחלה בינתיים;

ג. במפקדה הצבאית במצרים רווחה דעה שעם פרוץ המלחמה יש להקים גדודים יהודים - בהנחה שאיטליה נכנסת מייד לתוך המערכה;

ד. כן נתברר שהקמת גדודים קשורה כיום בקשיים טכניים של ציוד ותחמושת. אנגליה גייסה אנשים רבים ואספקת התחמושת מפגרת לעומת הגיוס. אולם לא קיבלתי רושם כי זהו נימוק מכריע.

המסקנה המעשית הפורמאלית מן השיחות האלו הייתה שנתבקשנו להגיש את הצעותינו בכתב כדי שמיניסטריון-הצבא ימסור אותן למועצה העליונה להגנת האימפריה, אף כי מועצה זו מטופלת עכשיו בעניינים רבים וייתכן כי לא תגיע בקרוב לדיון בהצעתנו.

בשיחה עם אותו אדם שעומד עתה בדרגה גבוהה של פיקוד, נתקלתי ביחס מורכב אלינו.

מצד אחד - אמון גמור אלינו לגבי מלחמה זו לנכונות - מתוך יחס של ביקורת כלפי המדיניות של הממשלה לגבי הערבים - להסתייע בגדודים יהודים;

אך מצד שני - הסתייגות נפשית לגבינו, מבחינת כיוון הכוח שאנו עתידים להקים בארץ - אנה תהיינה פניו של כוח זה מועדות לעתיד לבוא? אין הוא מסיק כרגע מסקנות מספקותיו, אבל טוב שנדע כי ישנם ספקות כאלה. ומכיוון שמקובל כי ספקות ביחס לעם היהודי מקורם בדרך-כלל בחשש של "שמאליות" העם הזה, הנה כדאי לציין כי בשיחה זו נתקלתי בספקות מצד "ימניותו" של העם העברי, כלומר - אם ייוצר לעתיד לבוא כוח יהודי גדול בארץ-ישראל - מה הכיוון בו תלך אז הפלוטוקרטיה היהודית, מה יהיה כוח זה שיתרכז בארץ-ישראל ולמי יהיה בעל ברית?

בינתיים נמשכו השיחות כאן בארץ. הייתה לי שיחה עם מפקד הצבא הבריטי במזרח התיכון. בדרך-כלל נתקלנו ביחס שלילי ליצירת גדודים עברים, אבל לא יחס שלילי מוחלט, לא סתימת הגולל על דבר זה. ייתכן כי הנסיבות תבאנה במשך הזמן ליחס חיובי, אבל לעת-עתה היחס להצעה זו הוא שלילי. האיש ניסה להסביר, כי היחס השלילי נובע מנימוקים צבאיים גרידא, אבל ברור שמקורם בהנחות מדיניות מסוימות. יצירת צבא יהודי בארץ פירושה התגרות בעם הערבי, ולא בארץ-ישראל בלבד, בעוד אשר האינטרס הצבאי הבריטי מחייב לשמור על ליכוד ערבי ועל אהדתו לבריטניה, ומה גם שאיטליה מתנהגת לעת-עתה בסדר, אך אם תשתנינה המסיבות ייתכן שישתנה גם היחס לעניין הגדודים. בכל-אופן ההחלטה על כך תתקבל לא בארץ ולא בקהיר אלא בלונדון.

עם זאת, ישנה התחשבות מצד שלטונות הצבא לא רק בהצעה שהצענו אלא גם בכוח שכבר יצרנו, במידה שאפשר ליצור ממנו יחידות לעזרה בצורות שונות. הרושם שקיבלתי בשובי לארץ הוא, שקרן חיל-הנוטרים שלנו עלתה הרבה מאוד עם פרוץ המלחמה. עוד לפני פרוץ המלחמה הועמד כל חיל-הנוטרים במצב הכן, ועתה מוקדשת תשומת-לב רבה לאימונו ולארגונו של כוח זה מצד המפקד הצבאי בארץ. גם נעשו צעדים להרחבת השימוש בכוחות יהודים, ויש סיכויים לגיוס יהודים נוספים - גיוסים חלקיים, אומנם לא גדולים, לפורמציות צבאיות וצבאיות-למחצה. עם פרוץ המלחמה גויסו 400 יהודים לשמירה על נקודות-יישוב של גרמנים - ביפו ובחיפה, בשרונה ובוולדהיים ובמקומות אחרים[1]. אינני יודע אם סידור זה יתמיד, ייתכן שהממשלה תשחרר חלק מהגרמנים שהושמו בהסגר. על-כל-פנים הייתה החלטה אצל הממשלה להשתמש למטרה זו רק ביהודים, והציעו לנו לשלוח אנשים שאפשר לסמוך על הטקט שלהם. לא אמרו כי לא נשלח יהודים מגרמניה, אבל משום-מה הרגישו שאולי לא כדאי לשלוח יהודים מפולניה, כנראה משום החשש שאצל אלה בוערת אש הנקמה נגד הגרמנים. עכשיו קיבלנו מכתב-הערכה מחיפה, ובו נאמר שתפקיד אשר דרש גם תקיפות וגם טקט נתמלא על-ידי האנשים ששלחנו באופן מצוין.

נדרשנו להמציא לעת-עתה 12 איש לאימון ארטילרי בשביל הגנת החופים, והמצאנו.

נדרשנו להכין שתי קבוצות ימיות-קטנות - בסך-הכול 14 איש, בשביל שתי סירות שיעמדו לרשות הצבא במקרה של מלחמה. האנשים מוכנים.

[---] כפי הנראה, ישנה החלטה אצל השלטונות לגייס שלוש מאות יהודים נוספים לשירות ישיר בצבא. עתה ישנם 200 איש כאלה, שנחשבים לנוטרים ומקבלים משכורת של נוטרים (6 לא"י לחודש), אבל הם עובדים בצבא. עכשיו רוצים להגדיל את מספרם עד 500.

מדברים גם על גיוס שתי פלוגות צבאיות, תחת פיקוד יהודי, בפיקוח בריטי עליון - פלוגות טכניות, לשירותים טכניים. הכוונה היא ל"פלוגות-שדה", המקבלות אימון צבאי מלא, אבל תפקידם הראשי הוא לא להילחם (כמובן, בשעת מלחמה ילחמו גם הם), אלא לבנות, להרוס, לתקן או לשמור על תחבורה. הקצינים של פלוגות אלו צריכים להיות מהנדסים ובעלי-הכשרה - או התאמה - להכשרה צבאית. נשלחה המלצה למיניסטריון-הצבא בלונדון כדי לקבל אישור על יצירת שתי פלוגות כאלו, ואם יבוא האישור נצטרך לתת את האנשים. כאשר הפלוגות תיווצרנה, מניחים שהן תישלחנה לאימון אל אזור התעלה וכפי הנראה תשרתנה במצרים. יחד עם זה יש צורך בתוספת אנשים לפלוגות אנגליות ממין זה שקיימות בארץ.

בקשר לזה נתקלים אנו בשאלות טכניות הדורשות את פתרונן, ואנו עומדים בשלב של בירורים עם השלטונות בשאלות אלו. קודם-כל מתעוררת שאלה בדבר נתינותם של האנשים שיכולים להתגייס לפלוגות. ההנחה של השלטונות היא, שלהתגייס יכולים רק אזרחים ארצישראליים או נתינים של מדינות מבעלות-בריתה של אנגליה, אשר הקונסולים שלהן יסכימו לגיוסם. מה שנוגע לנתיני גרמניה או למחוסרי נתינות, ההנחה של השלטונות היא שאפשר לגייס אותם רק אם יוכלו להתאזרח בארץ.

השאלה השנייה המתעוררת היא: מקום שירותן של פלוגות אלו. קיימת הנחה, שמקום שירותן מוגבל מראש על-פי המנדט. אבל הגבלה זו קיימת רק להלכה. השלטונות אומרים, שהם יחליטו מה מחייבת עכשיו הגנת ארץ-ישראל. לעומת זה ישנה נכונות להבין שאנחנו מתכוונים להגנת הארץ וסביבתה.

כאן עלי לעמוד על השאלה שעורר בן-גוריון: יחידות צבאיות מעורבות. גם על-פי הנוהג עד עכשיו וגם מתוך השיחה עם מפקד-הצבא במזרח התיכון הבינותי, שאין בכוונת השלטונות לערבב יהודים וערבים. אבל הבינותי שיש בכוונתם לגייס גם ערבים - הן מתוך חשבון של שיווי-משקל, והן לשם עידוד "כנופיות השלום"[2] שנוצרו בקרב הערבים למלחמה בכנופיות של המופתי. לעת-עתה לא הודיעו על גיוס ערבים, אבל ייתכן שיתחיל גיוס כזה.

במקרה אחד נדרשנו להמציא נוטרים יהודים למקום שהשלטונות מתכוונים לגייס לשם גם ערבים, ונתנו הוראה לענות שאנחנו נותנים נוטרים רק למקומות שיש בהם שמירה של יהודים ושל אנגלים, אבל לא שמירה מעורבת של יהודים וערבים.

אנו נתקלים עכשיו גם בשאלה של גיוס יהודים, נתינים זרים, לצבאות אחרים. לעת-עתה נתקלנו בשאלה מעשית אחת: גיוס יהודים נתיני צרפת לצבא צרפת. הקונסול הפולני הודיע, שאין בכוונת פולין לגייס את נתיניה בארץ, יש לה די אנשים, יש לה מחסור בדברים אחרים שנתיניה כאן אינם יכולים לתת לה - נשק כבד. גיוס הנתינים הצרפתים שנעשה כאן פגע גם בחברינו, חברי ההסתדרות והמפלגה, וכבר יצאה את הארץ שיירת אנשים מקרב מגויסים אלה. הם נשלחו לסוריה. מה יהיה גורלם איני יודע. אנו עומדים לשלוח שליח לסוריה כדי לעמוד בקשר עם החברים האלה. הקונסול הצרפתי ציין בקורת-רוח שהבחורים היהודים מילאו את חובתם והתייצבו לפי פקודת הגיוס - בייחוד משדרות העובדים.

אולם צפויה סכנה שבחורים שלנו - חלק מתוך התלהבות, וחלק מתוך חוסר-לחם - יתגייסו בצורות שונות לצבאות זרים. בחיפה, תחת לחץ של מחסור, קמה תנועה בקרב היהודים הצ'כים להתגייס לצבא. השאלה הזאת של התנדבות יהודים מארץ-ישראל לחזית המערב עומדת על הפרק. וצריך שתהיה לנו עמדה בעניין זה.

אינני רוצה להיכנס עתה בוויכוח רחב עם בן-גוריון בשאלה הערבית ואומר רק בקיצור: [---] אם בן-גוריון מחייב המשך הפעילות המדינית בשטח הערבי, הרי זו לא תיתכן בלי כיוון מדיני. הכיוון המדיני צריך להיות זה אשר קבענו לעצמנו: פדרציה ערבית וארץ-ישראל עברית בתוכה. כיוון זה צריך להיות לנו גם כלפי ערביי ארץ-ישראל וגם כלפי הארצות הערביות השכנות. אנחנו כפותים [במחשבתנו] לדוגמת המלחמה הקודמת, אבל ייתכן שהמלחמה הנוכחית תהיה אחרת ותוצאותיה תהיינה אחרות מאלו של המלחמה הקודמת. ייתכן שהסידור החדש אשר יקום לאחר המלחמה יפסח על חלק זה של העולם ולא יחולו בו סדרים חדשים. אבל לפי שעה ישנה הנחה שעם סיום המלחמה יבוא סידור חדש גם בחלק זה של העולם שאנו חיים בו, ובתוך הסידור החדש עלינו לשמור על הכיוון המדיני שלנו, שהוא - גרעין של עצמאות יהודית, בצורה זו או אחרת, בתוך מסגרת של פדרציה ערבית. על רקע זה אפשר לנהל משא ומתן ואולי לרכוש בני-ברית בקרב העולם הערבי. על-כל-פנים אין להטיל ספק בחיוב של המשך הפעולה בשדה הערבי.

 

הערות

[1]  במחצית המאה ה-19 הקימו גרמנים בני כת הטמפלרית כמה יישובים חקלאיים ועירוניים בארץ-הקודש: את "שרונה", צפונית מזרחית ליפו ("הקרייה" כיום בתל-אביב), את "וילהלמה", צפונית ללוד (כיום "בני עטרות"), את "וַלדהיים" ו"בית-לחם", בגבול עמק יזרעאל והגליל התחתון (המושבים "אלוני אבא" ו"בית-לחם" של היום). כן הקימו, כאמור, שכונות עירוניות בירושלים, חיפה ויפו. בספטמבר 1939 הוכרזו כל הגרמנים תושבי הארץ לאזרחי האויב, הושמו במעצר ולאחר-מכן הועברו לאוסטרליה.

[2]  אחת מתופעות ההידרדרות של "המרד הערבי" (1939-1936) הייתה השימוש בטירור לא רק כלפי היישוב היהודי והשלטון הבריטי, אלא אף כאמצעי להשתלטות ול"סידור חשבונות" פוליטיים ומשפחתיים בקרב המחנה הערבי. ב-1938 אירגנה האופוזיציה הנשאשיבית "כנופיות-שלום" כנגד הכנופיות ומשטר הטירור בציבור הערבי. הרוח החיה בהתארגנות זו היה פכרי נשאשיבי (שבאפריל 1936 היה מראשי מארגני המאורעות).

 

העתקת קישור