מתוך יומן העבודה פאריס, 4.6.1939
לפני הצהרים שוחחתי עם וייצמן. הוא מספר שבחוגי הצבא [הצרפתי] ישנה תמיכה רבה בתוכנית הדרוזית. גם יחסם של ראשי קיי ד'אורסיי חיובי. התוצאה הפורמאלית היא שתינתנה הוראות לנציב העליון בביירות שאם נביא לפניו הצעה מעשית יעיין בה בעין טובה.
עוד באחת משיחותיי הטלפוניות עם וייצמן מלונדון אמרתי לו כי הסכמת הצרפתים, גם אם תושג, אינה פותרת את השאלה כל-עיקר. לא בצרפתים תלוי הדבר אלא בדרוזים. השאלה היא אם יסכימו הדרוזים לעקור ממושבותיהם בארץ-ישראל ולנדוד לסוריה. תשובת וייצמן הייתה כי כפי שהוסבר לו בארץ מחכים הדרוזים להזמנה משולטן אל-אטרש[1] והלה אינו יכול לקרוא להם אלא אם היה בטוח בהסכמת הצרפתים. פעולתו בפאריס סוללת, אפוא, את הדרך.
[---]
את עניין ז'נבה חושב וייצמן למסודר, במידה שבכלל הוא ניתן להסתדר. הוא בטוח ברוב לטובתנו. מהאנקי אינו מייחל לשום טובה וחושב כי מיותר לראותו. אין בדעתו להיות בז'נבה בשעת המושב - זה לא יהיה לכבוד וגם אין בזה צורך. ביום ג' יחזור ללונדון וישהה שם שלושה שבועות. ברצונו לראות כמה אנשים ולהכשיר את הקרקע בכמה כיוונים. אחר-כך יצא לחופשה עד לקונגרס. בספטמבר יהיה מוכן לצאת לאמריקה. הוא חושש שחברינו באמריקה חוששים מפעולה פוליטית נמרצת. הוא כתב אליהם בעניין זה.
אחר-הצהרים מעין ישיבת הנהלה: וייצמן, ברודצקי, קפלן, גולדמן ואני. בבואי מצאתי את כולם נאספים. הושיטו לי מברק שנתקבל מלונדון רגעים אחדים לפני בואי: מירושלים מודיעים שלדעתם עלי להישאר למושב ועדת-המנדטים. ברור שזוהי תוצאת הדאגה שעורר דוב. וייצמן מתנגד להצעה. הוא עשה ביחס לז'נבה מה שצריך וכל שיחה נוספת תהיה אך חזרה על דברים שנאמרו. לעומת זה הוא רואה הכרח דחוף בשובי לארץ כי העניינים שם אינם כשורה. גולדמן מצידו אינו רואת צורך בעזרה.
ברור שמברק זה שבא ברגע האחרון נתקבל כפגיעה - משהו מעין הבעת אי-אמון.
[---]
דיברנו על המצב הכלכלי. ברודצקי טען שיש לקבוע מדיניות ברורה לגבי יחסינו עם הממשלה ושיטת מלחמתנו נגד הספר הלבן. וייצמן ענה לו כי הדגשת הצורך במדיניות ברורה כשלעצמה אינה מסייעת לקביעת המדיניות. ברור שהמדיניות תוכל להיקבע רק בירושלים. הוא עצמו בעד ההעפלה. אין הוא מתנגד למלחמה בשטח המיסים והעצמאות המוניציפאלית אם יתברר שיש תכסיסי-מלחמה תכליתיים שאפשר לנקוט בהם. הוא מתנגד בכל תוקף להתנגשויות עם הצבא הבריטי והמשטרה הבריטית. אינו יכול להבין כיצד קרה הדבר שלאחר שבישיבת ההנהלה, שהתקיימה בהשתתפותו ערב צאתו ללונדון, הוחלט בהסכמה כללית שלא תהיינה הפגנות ביום פירסום הספר הלבן - באשר הכול הבינו כי אפשר להוציא קהל מהבתים אל הרחוב, אך אי-אפשר להחזיר את הקהל מהרחוב לבתים - נתקיימו בכל-זאת ההפגנות והביאו לידי מה שהביאו, וההחלטה הקודמת הושמה לאל.
פרשתי אחר-כך עם קפלן לחדרו וקיבלתי סקירה על מצב ענייני הכספים: אנדרה מאיר הבטיח לגייס עזרה בסכום של חמישים אלף עד מאה אלף לי"ש, אך נראה שיש לסמוך רק על הסכום הראשון. אף זה הותנה בעזרת הולנד. בהולנד היה גרנובסקי[2], והתחייבו לפניו על פעולה למילווה הקרן הקיימת. לעת-עתה אינם עושים כלום בעניין זה, אך על יסוד הבטחתם מתנגדים לבואו של קפלן לבדוק אפשרות של גיוס כספים למילווה קרן היסוד. אף-על-פי-כן יוצא קפלן מחר להולנד ויראה מה אפשר לעשות שם מבלי להזיק לקרן הקיימת. אנדרה מאיר ווייצמן ניסו למשוך לעניין את דרייפוס[3] מבאזל. הלה הבטיח כבר לבוא לפגישה בפאריס. אחר-כך חזר ושאל את מאיר טלפונית אם באמת הכוונה לעסק בנקאי או שמא שוב אין זו אלא מגבית ציונית. מאיר ענה שברור כי זוהי שאלה של עזרה לעניין ארץ-ישראל ולא בנקאות סתם. אז הודיע דרייפוס שהוא מושך ידו מן העניין (היים טילפן אליו אחר-כך, חירף וגידף אותו, אמר לו שהוא עוזב אותו יחידי במערכה, אבל יבוא יום והוא, דרייפוס, יבוא אל וייצמן ויבקש סרטיפיקט לעצמו-ולא יינתן לו).
במשא-ומתן עם מאיר סייעה ה"משפחה" מלונדון. מרכס וזיו היו כאן. מרכס עומד לחזור. הוא טוען שבמילווה של מיליון לי"ש לא סגי. יש צורך במילווה של שלושה מיליונים. אנדרה מאיר הודיע שבדעתו ללכת אל רובר רוטשילד[4]. חשוב לו לא רק לקבל את עזרתו הכספית אלא לשתף אותו באחריות. הוא חרד במקצת להוצאת כספים מצרפת במצב הנוכחי. יצטרך לספר לרינו[5] את העניין. מרכס עמד על כך שבשיחה עם רובר רוטשילד ישתתף גם הוא. השיחה נתקיימה ורוטשילד תמך ברעיון המילווה בכל תוקף. יחסו זה של רוטשילד חייב את מאיר. בכלל מתגבר הלך-הרוח הציוני בביתו של רוטשילד.
כיוון שה"משפחה" טרחה לחייב אחרים נמצאה מחייבת את עצמה. אחרי דין-ודברים ניתנה מעין הבטחה מצידם להשתתף במילווה בסך 25 אלף. זה צריך לשמש יסוד להשתתפות [יהדות] אנגליה בסך מאה אלף.
מלבד הבטחת מאיר ישנה הבטחה מקבוצת יהודים רוסיים ומזרח-אירופיים בצרפת על סך 25 אלף.
קפלן פתח במשא-ומתן עם ראשי הקהילות וועדי הפליטים בשווייץ בדבר תרומתם להעלאת הפליטים הנמצאים בשווייץ לארץ (במסגרת ה-25 אלף) בסכום של 150-125 לי"ש לפליט. העסקנים השווייצים הבטיחו תשובה במשך השבוע. קפלן סבור שיש להעמיד דרישה זו גם בהולנד ובארצות אחרות. מאמריקה יש לדרוש תרומה על חשבון הפליטים שיבואו ישר לארץ-ישראל מגרמניה ומצ'כוסלובקיה. [---]
הערות
[1] סולטן אל-אטרש - מנהיג הדרוזים בהר-הדרוזים. ראה כרך ב', עמ' 492, הערה 1 מ-19.10.1937 ראיון עם באטרשיל.
[2] ד"ר אברהם גרנובסקי (גרנות) - (1962-1890) - מראשי הקרן הקיימת. ראה כרך ג', עמ' 360, הערה 2 מ-2.3.1938[3] ז'יל דרייפוס-ברודסקי (Brodsky Dreyfus- Jules) - (1941-1859) - בנקאי ואיש-עסקים יהודי משווייץ. נצר למשפחת דרייפוס מאלזס שהתפצלה והקימה עסקי בנקאות בשווייץ ובגרמניה. ז'יל דרייפוס היה נשיא הקהילה היהודית בשווייץ בשנים 1936-1914.
[4] רובר פיליפ רוטשילד (Rothschild Philippe Robert) - (1946-1880) - בנקאי, נצר לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד.
[5] פוֹל רינוֹ (Reynaud paul) - (1966-1878) - מדינאי צרפתי. ראה כרך ב', עמ' 468, הערה 3 מ-16.3.1937.
