מתוך יומן העבודה                                                                    לונדון, 20.5.1939

בבוקר נפגשנו אצל קפלן, יחד עם שאול [מאירוב] ודוב [הוז] בענייני מימון ההעפלה.

[---]

ארוחת-הצהרים אצל ג'ימי [רוטשילד] להכינו לוויכוח. הוא מתפעל מאוד מהחומר בכתב שקיבל מאיתנו. גם אמרי טילפן למשרד להביע את הערכתו.

חזרתי למשרד לקבל שיחה טלפונית מניו-יורק, דיברו גרינברג וורטהיים.[1] רצו לדעת על הנעשה בארץ, על תכסיסי היישוב, אם ניתקנו את היחסים עם הממשלה לחלוטין, אם חושבים באמת על התקוממות וכיוצא באלה. אמרתי שלי ברורים רק שני עניינים: אי-השתתפות במוסדות [הממשלה] והעפלה. השאר מחייב עיון רב. אמרתי לגרינברג כי לעיתונות כאן מודיעים מוושינגטון שממשלת אמריקה אינה ממהרת לנקוט עמדה נגד הספר הלבן. גרינברג ענה: זה נכון. לוורטהיים אמרתי שאחד הדברים העיקריים כיום זהו מימון עליית 25,000 פליטים. קפלן מוכן לבוא לאמריקה כדי לדון על תוכנית-פעולה. ורטהיים אמר שיתייעצו ויודיעונו.

לתה אצל וייצמן עם נואל בייקר,[2] כדי להכינו לוויכוח.

[---]

חיים מדוכא מאוד ממצב העניינים בארץ.

בערב הגיע מברק מהארץ המכיל שורה של הצעות לוויכוח: לעורר שאלה [בפרלמנט] על איומו של היינינג בראיון עם נציגי היהודים, שהדם אשר יישפך יחול על ראשם של היהודים;[3] להמציא לכל הצירים חוזר חתום על-ידי וייצמן, שיסביר מדוע איננו יכולים לקבל את המדיניות החדשה, ולצרף לחוזר זה את הניתוח שכתב בן-גוריון על הספר הלבן, את מברקו של חיים לצ'מברליין, מאמר ראשי מה"פלשתין-פוסט" ועוד.

שלשום קיבלנו מברק מירושלים שדבריו של בן-גוריון נשלחו באותו יום בדואר-אוויר ועלינו לתרגמם ולהדפיסם כחוברת שתופיע לפני הוויכוח. אין לך הוראה שאי-אפשר לנסחה במלים ולהעלותה בדיו על הנייר, אך בזה עדיין לא מוסבר כיצד יוכל להיעשות הדבר בידי בשר-ודם. חומר שנשלח מהארץ בדואר-אוויר ביום ה' - רק בנס יגיע ללונדון בשבת. הנה מוצאי-שבת, שום נס לא התרחש והחומר לא הגיע. ביום א' אין דואר. משמע שאם לא יתאחר החומר, יגיע ביום ב' בבוקר. אבל הוויכוח מתחיל ביום ב' אחר-הצהרים. מתי יתורגם? מתי יודפס? מתי יופץ? מתי ייקרא? תיק"ו.

הערות