מתוך יומן העבודה - לונדון, 5.5.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 5.5.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                      לונדון, 5.5.1939

 

דחיתי את ההחלטה על שובי לארץ עד לשובה של בפי, בהתאם למברק שקיבלתי מירושלים. כפי ששיערתי לא הביאה בפי שום נימוקים מיוחדים להישארותי כאן, מלבד הצורך הכללי לא לזנוח את המשמר בלונדון כל עוד לא כלו כל הקצין. בן-גוריון וג'וזף ראו אותה לפני נסיעתה ודרשו שאישאר. מאחר שנתעכבתי זמן כה רב, אין באמת טעם לנסוע לפני ההחלטה והוויכוח בפרלמנט אשר הפעם נצטרך להשקיע בו מאמצים גדולים.

קיבלתי תשובה מבטלר על מכתבי. כתוב בידידות רבה. הוא שלח העתקים ממכתבי לחבריו. אין לי אמון רב בידידותו, אך מי יודע?

נסעתי אל קולונל נתן להוציא מפיו דברים ברורים, אם שמע מפי הור-בלישה על החלטה להקים גדוד עברי בארץ-ישראל בפרוץ מלחמה. בשיחתו האחרונה עם ברודצקי ואיתי הפליט רמז כזה. בתשובה לשאלתי טען שהרושם שלי היה מוטעה. הור-בלישה לא אמר לו כלום, אך יש סימנים שזהו הכיוון. שאלתיו אם כדאי לפנות אל הור-בלישה בשאלתנו הכללית. דחה בכל תוקף הצעה זו. יהדותו של הור-בלישה אינה מפריעה לו כל עיקר, פרט לעניין ארץ-ישראל. כאן אין הוא חופשי משום יהדותו ולא יוכל להתערב. מלבד זה ברור לו, לנתן, שהעניין כבר מוכרע ומסור למלקולם להגשמה.

בדעתי לנסות להיפגש עם קרידי, המנהל הכללי של משרד המלחמה - לדבר איתו בשאלת הגדוד ולנסות לעבור מזה לעניינים הפוליטיים כדי להראות עד כמה המדיניות החדשה עומדת בסתירה לצרכים הצבאיים של בריטניה. טילגרפתי לירושלים בעניין זה.

נפגשתי עם רודל[1] שקרא את הדין-וחשבון על גוויאנה הבריטית. העניין מלא קשיים כרימון, ומזכיר את ארץ-ישראל כפי שהייתה לפני שישים שנה, לפני התחלת גישושי ההתיישבות. יחסם של המומחים בכללו ספקני, אף כי אינם שוללים לגמרי את האפשרויות. רוזן[2] היהודי הוא האופטימי מכולם. הדין-וחשבון עומד להתפרסם מחר-מחרתיים.

[---]

גלגולי מאמרה של בפי: "דיילי טלגרף" נתבקש לפרסם את המאמר מייד ובלי שינויים או להחזירו מייד. החזירו. אז הוצע המאמר ל"טיימס" והוחזר גם משם. נימוקו של ה"טיימס": המאמר אינו כולל ידיעות אלא דעות. ביחס לדעות סומך ה"טיימס" על עצמו - הוא מביע אותן במאמריו הראשיים. ברור שאילו היה המאמר כולו "ידיעות", הייתה התשובה שביחס לידיעות סומך ה"טיימס" על כתבות סופרו הירושלמי. המאמר נשלח, אפוא, ל"מנצ'סטר גארדיאן", כמאמר טשרניחובסקי; וברל הוא יעשה הכובע...

נתקבל מברק ארוך מווייצמן אל צ'רצ'יל. ערכתיו והעברתיו לצ'רצ'יל ולאמרי. (על המברק הראשון שהעברתי לצ'רצ'יל לא קיבלתי תשובה).

מברקו של וייצמן פותח "זוהי פנייתי האחרונה". מחקתי - כי למה נתחייב על פנייה אחרונה? עוד תהיינה פניות, עד הרגע האחרון. ולהלן "אין כל טעם לפנות יותר לממשלה". מחקתי - כי אל מי יפנה צ'רצ'יל - אם יפנה - אם לא אל אותה הממשלה?

ניימיר נפגש עם סינקלר. הלה מסר כי דיבר עם צ'מברליין ונתייאש ממנו לחלוטין. בשביל ראש הממשלה העניין נגמר.

לבפי יש פגישה הערב שממנה נדע את מצב העניינים. לפני-כן ראיתיה ומסרתי לה מה ששמעתי עליה מפי בטלר, וכן מה שהתברר לי מיתר דבריו:

א. מלקולם נחשב בחוג חבריו לפרו-ערבי גמור;

ב. אליוט עומד באמת לימיננו,

ג. הקשר בינו לבין בפי הוא נחלת הכלל,

ד. אין לחשוש לכך כי כל מה שידוע הוא שהיא מוסרת דברים לאליוט ודי לחכימא...

בחצות צלצלה בפי ומסרה שהפרסום יהיה ביום ב' שאחרי הבא, ב-15 לחודש. מאמצים נוספים לדחות לא יועילו, אלא אם כן ייפול שוב דבר-מה בלתי-צפוי במצב הבין-לאומי. ידידה עשה כל מה שיכול. כוחותיו כלו. לדעתו מוטב לדחוק את הקץ - תתפרסם המדיניות ויראו הכול עד כמה היא אידיוטית ועד כמה אין לה סיכויים להתגשם. הוא נלחם, אך היה בודד במערכה. שלח תזכיר לכל חברי הקבינט. אחדים מחבריו אמרו לו כי התזכיר חזק מאוד. בפי עצמה קראה את התזכיר ומבטיחתני כי גם אני לא הייתי כותב דברים יותר נמרצים. בין חברי הממשלה יש רק שנים שנוטים במקצת לצדו - אלה הם בראון[3] וקינגסלי ווד[4] - אך אין הם משמיעים קולם. רק בישיבה האחרונה של הקבינט ביום ד' נמצא לו מעין תנא דמסייע במשרד-המלחמה. הור-בלישה מסר לקבינט דעת יועציו שיש בה משהו לטובתנו (ברור שהכוונה היא לאפשרות ההסתייעות בנו במקרה מלחמה), אך אין בדברים כדי להשפיע לטובה על המדיניות הכללית. משרד-החוץ איתן באיבתו לנו, בפי לא הצילה דברים ברורים ביחס לתוכן הספר, מחוץ לרושם ששיחות קהיר כאילו לא השפיעו לרעה ושעל המופתי תיגזר גלות-עולמים.

 

הערות

[1]  שלמה אדלר-רוּדל - יליד צ'רנוביץ (1894). עובד סוציאלי ועסקן ציוני. בשנים 1935-1919 עסק בברלין בפעולות סעד וסיוע לפליטים יהודים ממזרח-אירופה. עלה ארצה ב-1936. בשנים 1945-1936 עסק בלונדון בענייני הגירה, עלייה והתיישבות של יהודים ממרכז-אירופה. בשנים 1955-1949 עבד במחלקה ליחסי-חוץ של הסוכנות היהודית בירושלים. מ-1958 מנהל מכון ליאו בק.

[2]  יוסף רוזן (Rosen Joseph) - (771949-18) - אגרונום ועובד סוציאלי. יליד רוסיה, היגר לארצות-הברית ב-1903. מראשי אגרוֹ-ג'וינט. בשנות ה-20 ממעבדי התוכנית להתיישבות חקלאית של יהודים באוקראינה. ייצג את הג'וינט בוועדה הבין-לאומית שבדקה את האפשרויות להגשמת התוכנית הבריטית ליישב פליטים יהודים בגויאנה הבריטית. כן עיבד, בעקבות החלטות ועידת אֶוויאן, תוכנית להתיישבות יהודים ברפובליקה הדומיניקנית.

[3]  ארנסט בראון (Brown Ernst) - (1962-1881) - מדינאי בריטי, איש המפלגה הליברלית. חבר פרלמנט 71945-192. שר-העבודה 1940-1935, שר-הבריאות 1943-1941.

[4]  הווארד קינגסלי ווד (wood Kingsley Howard) – (1943-1881) - מדינאי בריטי חבר המפלגה השמרנית. 1938-1935 שר-הבריאות, 1940-1938 שר-האווירייה, 1943-1940 שר-האוצר. היה חבר הוועד הפרלמנטרי למען ארץ-ישראל.

 

העתקת קישור