מתוך יומן העבודה לונדון, 27.4.1939
(הרשימות לימים 27-30 לאפריל אינן מלאות - מ.ש.)
תשובה מירושלים: וייצמן מסכים להצעת המשלחת.
חיברתי מברק לצ'רצ'יל בחתימת וייצמן (קיבלתי סמכות לכך עוד אתמול): חזרתי על המברק לצ'מברליין והוספתי כמה דברים להסברת המצב ולבקשת עצה ועזרה [---].
פנינו ללויד ג'ורג' על-ידי מזכירו וביקשנו ראיון בשבילי כדי למסור לו פנייה אישית מווייצמן.
הלכתי אל דידס. מסרתי לו את הצעתו של וייצמן בדבר משלחת לראש הממשלה. שאלתיו - מה לעשות כדי להניע את הארכיבישוף לפעולה, לאו דווקא במשלחת, אולי ביחידות. אמר שהוא בטוח כי הארכיבישוף לא יראה אפשרות לעצמו להתערב - בין כך ובין כך רבו הטוענים נגדו שהוא מתערב יותר מדי בפוליטיקה. אך אין הוא רוצה להעמיד את הדברים על דעתו, ואם רצוני בכך ינסה לסדר לי פגישה עם יד ימינו של הארכיבישוף, ד"ר דון. הוא מציע שאומר לדון כי באתי להימלך בדעתו בטרם נחליט אם לפנות לארכיבישוף כדי שלא נגרום ללא צורך אי-נעימות לו ולנו - לו על-ידי מתן סירוב לבקשתנו ולנו על-ידי קבלת סירוב.
הראיתי לדידס את נוסח המכתב שהכינותי ל"טיימס". קרא ושאל: מטרת המכתב להוכיח כי העלייה לארץ-ישראל צריכה להיות חופשית? אמרתי: מטרת המכתב לעורר את תשומת-לב הציבור לחיזיון הזה המוכיח כי מדיניות של הגבלות מלאכותיות לא תצליח ותגרום רק סבל חינם. אשר לתוכניתנו החיובית - לא דרשנו מעולם עלייה חופשית אלא לפי יכולת-הקליטה. שאל: מה פירוש הדבר למעשה - יכולת הקליטה היא עיקרון סתום מאוד -anything it may meal [והוא יכול להתפרש באופנים שונים]. אמרתי לו מה הפירוש למעשה. אמר: אילו צריך הייתי לחתום על המכתב הייתי משנה בו כמה דברים. אמרתי: אדרבא, עשה בו כטוב בעיניך. אמר: אחשוב, ואם לא אני ודאי רצוי אדם בעל שם? אמרתי: ודאי, ראשית כדי שמכתבו יידפס, ושנית כדי שישפיע. אבל הדבר הראשון חשוב מהשני, כי היו לנו קשיים רבים עם ה"טיימס" בזמן האחרון. אמר: מכתבים שלי הדפיסו עד עכשיו בלי יוצא מהכלל, אבל תמיד נזהרתי בבחירת הנושא. הבטיח לחשוב ולהודיענו.
טילפנתי למרכס וביקשתי שיקבע מועד להתייעצות של המשפחה איתנו (לוקר, ל. הרמן ואני) בשאלת המילווה. כעבור זמן-מה טילפן י. ל. כהן - כיוון שזה עוד איננו וזה יאחר לשוב וכו' - ביום ד' הבא.
אחר-הצהרים ידיעה מדידס: ד"ר דון יקבלנו ב-6. שום תשובה בדבר המכתב.
בבוקר נתקבלה הזמנה טלפונית לברודצקי ולי לבוא אל מקדונלד. ברודצקי איננו, והודעתי כי אבוא עם לוריא. השיחה נקבעה ל-4 ונמשכה כחצי שעה. היא נרשמה על-ידי לוריא. מלקולם ניסה לעורר שיחה על העלייה הבלתי-לגאלית. עניתי לו בחוק-העלייה החדש. אחר-כך ניסה לתת הבהרות בדבר קהיר וחזר על נוסחאותיו הנדושות. אשר לעיקר- מסירת העניין לידיעתנו - אמר שזהו "סוד בין ממשלות". אמרתי שלא באנו במכתבנו לדרוש משא-ומתן מקביל - המשא-ומתן על המדיניות המוצעת נגמר בשבילנו - אלא לדעת מה הם עושים בנו. כשנגמרה פרשת סנט ג'יימס ונפרדנו בלי הסכם ידענו לפחות בפני מה אנו עומדים. עכשיו איננו יודעים. אם נדע - ייתכן שיהיה לנו מה להגיד וייתכן שלא יהיה, אך אנו זכאים לדעת. "הסוד בין ממשלות" איננו סוד בשביל ערביי ארץ-ישראל, זאת אומרת סיעת המופתי. מקדונלד ניסה לטעון כי המצרים שומרים את הדברים בסוד ואינם מגלים למופתי. שאלתי אם הוא אומר זאת ברצינות. אמר שהזהיר את המצרים פעמים. לבסוף ביקשתי תשובה בכתב. אמר: נתכוונתי בשיחה זו לתת את התשובה. אמרתי: מוטב שתהיה תשובה בכתב. הבטיח.
[---]
ב-6 נסעתי לארמון לאמבת, מכון שבתו של הארכיבישוף, לשיחה עם ד"ר דון. עם כניסתי דרך הפשפש הנמוך לתוך החצר המרווחת, הכלואה בין חומות, נקלעתי לפינה של ימי-הביניים. דון עושה רושם של כומר העובד את אלוהיו בשכלו יותר מאשר בליבו - פיקח, מהיר-תפיסה וצלול-דעת, אך גם אנושי והגון. הסברתי לו את העניין בקיצור נמרץ. הוא הבין היטב - חזר וניסח לי את משאלתי כך: כוונתך להזהיר את הממשלה שלא תחרוץ את גורל הארץ לחלוטין עכשיו ותשלול מעצמה אפשרות לנקוט מדיניות אחרת גם כשהמצב יאפשר זאת. אמרתי: כן, קודם-כל זה. אמר שלצערו הוא שותף לדעתו של דידס - עד כמה שהוא מכיר את הלך דעותיו של הארכיבישוף, לא יוכל להתערב. אומנם הוא עשה מה שעשה בהזדמנויות ידועות, אך פעולה שאני מציע תתפרש כתמיכה בצד אחד נגד משנהו. בכל-זאת המשיך את השיחה ולאחר ששמע עוד דברי-הסברה אמר: אם תרשני, אשאל את הארכיבישוף עצמו. אמרתי: אדרבא, אמר: פירוש הדבר שעליכם להיות מוכנים גם לסירוב. אמרתי: העם היהודי אסיר תודה לארכיבישוף על דברים רבים. אמר: ובכן, אם יסכים לפעול - אודיעך, ואם לא תשמע דבר במשך ימים אחדים וידעת כי דעתו כהשערתי. ושוב המשיך את השיחה בחדר ואחר-כך בלוותו אותי על המדרגות ולבסוף בעומדי בפתח לצאת. שאל על הערבים - ההבטחות שניתנו להם ומצבם בארץ. עניתי בנוסחאות קצרות - שעתו הייתה דחוקה מאוד - אך הייתה הרגשה שהוא מבין חצאי מילים. בפרידה אמר: ובכן אכתוב לך. אמרתי: במקרה שהתשובה חיובית? אמר: בכל מקרה אכתוב.
