מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 25.4.1939

הבוקר התהפך הגלגל. בבואי למשרד מצאתי ידיעות שהביא ניימיר ממקורותיו. לא קיבלתין ישר מפי ניימיר אלא ראיתין מנוסחות במברק לארץ: המצב הורע, יש לחכות לפרסום בקרוב, זהו כנראה השבוע המכריע. אחר-כך בא ניימיר ומשיחה איתו נתבררה תמונה אחרת במקצת, הוגד לו שהרבה תלוי בנאום שישא היטלר ביום ו'[1]. אם יהיה בנאום כדי להסעיר את הערבים והממשלה כאן תרגיש צורך להרגיעם-יפרסמו את הספר הלבן מייד. אך אם הנאום לא יהיה מסוכן לדעת הממשלה, סברה שתהיה דחייה ואולי בכלל יתמזמז העניין. "אם לא עכשיו - אולי לעולם לא". שלחתי מברק נוסף לירושלים להבהרת המצב והברקתי לוושינגטון: "נודע ממקור נאמן שהעניין עלול להגיע לשלב מכריע במוצאי שבוע זה. הרבה תלוי בנאום היטלר העלול ליצור מצב אשר יחייב את הממשלה הבריטית לזרוק פיצוי לערבים מייד. הכרחי ליצור מכסימום של לחץ שכנגד, כי יש יסוד להניח שאם יחלוף רגע קריטי זה אפשר יהיה להשיג דחייה ממושכת".

ב-10.30 נפתח הכינוס הציוני לארצות מערב-אירופה. מיוצגות בריטניה, צרפת, הולנד, הארצות הסקנדינביות, שווייץ, צ'כיה, סלובקיה ואולי עוד אילו פינות. ברודצקי פתח בהרצאה על מהלך המשא-ומתן. מילאתי אחריו בניתוח המצב שנוצר ובשאלת תגובתנו למדיניות החדשה. אחרי הרצה ליאו הרמן[2] על המצב המשקי, צורכי הפעולה ואפשרויותיה.

בהפסקת-הצהרים התייעצות המחלקה המדינית. אחדים מידידנו בפרלמנט הציעו לנסח הצעת החלטה בשביל הבית הדורשת מהממשלה, לנוכח המצב החדש שנוצר במדיניות הבין-לאומית, לדחות את ההכרעה בשאלת ארץ-ישראל. כל התומכים בדחייה יוזמנו לחתום על הנוסח. הוא לא יגיע, כמובן, להצבעה אך ישמש הפגנה. אחרים חששו לפעולה זו - שמא תדרבן את המתנגדים ותעורר את הממשלה להחיש את פירסום הספר הלבן או להוציא הוראה לנאמניה שלא יתנו את חתימותיהם לדרישה המכוונת להכביד על הממשלה. עכשיו, לנוכח הידיעות שהביא ניימיר, החלטנו שאין לנו מה להפסיד ואין לעכב יותר פעולה זו.

כתבנו למשרד-המושבות ודרשנו רשמית ידיעות על שיחות קהיר. אחרי שנשלח המכתב נתקבל מברק מירושלים - "מה אנו מתכוונים לומר במכתב?" ענינו שהמכתב כבר נשלח ומסרנו תמצית תוכנו.

אחר-הצהרים נמשך הכינוס. היה ויכוח תפל שנסתיים בתשובתו של גולדמן. גיבור הוויכוח היה מחובר[3], האופוזיציונר המושבע היחיד, אשר כל תומכי ההנהלה התווכחו איתו והביעו אכזבתם מחולשת התקפתו. אגב תשובתי לשאלות בדבר ה"העפלה" נודע לי מליאו הרמן כי עוד בהיותו בירושלים שמע ממקור מסוים שבצבא יש פקודה לירות, ואפילו ממכונות-ירייה, במשלוחי העולים הבלתי-לגאליים. הברקתי לירושלים לשאול אם ידוע להם משהו בעניין זה.

לוקר סידר ארוחת-ערב עם חברי המפלגה מארצות מרכז-אירופה שבאו לכינוס. שמעתי סיפורים על כיבוש פראג ועל הנעשה עכשיו בסלובקיה ה"משוחררת".

הערות