מתוך יומן העבודה - לונדון, 28.3.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 28.3.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                               לונדון, 28.3.1939

 

ניימיר נזדרז יותר מדי לשנן את חיציו ולטבול אותם ברעל: ב"טיימס" התפרסם מכתב של עיזת טאנוס בתשובה לווייצמן. מכתב שחצני ומעקם כתובים, שלא קשה יהיה לענות עליו.

אגב, סופרו הירושלמי של ה"טיימס" מעורר קינה מרה על מות עבד אל-רחים[1], ממש בלשון "איך נפלו גיבורים".

[---]

ישיבת המחלקה המדינית, נקראה על-ידי ברודצקי. משתתפים מלבדו לוקר, ניימיר, אטינגהאוזן[2], לינטון, בקשטנסקי, רוזנבליט, לנדאואר ואני. היה ויכוח גדול בשאלת הנגב. ניימיר תומך בהתלהבות בהצעת ועדת-חקירה, ברודצקי, בלי התלהבות, סבור שיש לאמץ יוזמה זו, אני מחייג, אך בזהירות, לוקר מלא ספקות וחששות: הממשלה והציבור עלולים לראות במעשה זה, שייעשה בשיתופנו ובשעה זו, הסתלקות הסוכנות ממלחמה על אפשרויות ההתיישבות בארץ-ישראל כולה. הסתבכתי בוויכוח חריף עם ניימיר ולבסוף הצעתי לעכב כל פעולה בעניין זה עד שיתפרסם הספר הלבן וייגמר המשא-ומתן בינינו ובין הממשלה בשאלת חוקי הקרקע. עלינו למצות קודם את כל אפשרויות ההצלה בנידון זה - ואל ישמש עניין ועדת-הנגב תואנה בפי הממשלה לא להיענות לתביעותינו ומחאותינו בשאלת הקרקע בכלל. לאחר שייקבעו הדברים בצורה מוחלטת שוב לא יוכל עניין הנגב להזיק. הצעה זו נתקבלה. ברודצקי קיבל על עצמו להתראות היום עם אנתוני רוטשילד ולהסביר לו את עמדתנו [---].

לארוחת-צהרים, יחד עם ברודצקי, בקלוב "סביל" - הארוחה השבועית של השבועון "פלשתין". אושפיזינו היו סאקר, סידני דארק[3], וי. ל. כהן[4]. סאקר סיפר, בין השאר, כי בישיבה האחרונה של מועצת ההנהלה של חברת-המשכנתאות הארץ-ישראלית (בנק להלוואות חקלאיות) - מוסד חצי ממשלתי, אשר סאקר מיצג בו את אנגלו-פלשתינה בנק, מסר היושב-ראש, לורד גרינווד[5], כי בביקורו האחרון במצרים נוכח לדעת כי אין שם כלל התעניינות בשאלת ארץ-ישראל. מילס למפסון עצמו אמר כי שאלה זו אינה מטרידה איש במצרים. אגב, גרינווד הסתמך גם על שיחתו עם ההודי עזיז בעניין זה. הוא ועזיז הם חברים לאוניברסיטה והוא נפגש איתו בימים אלה.

[---]

סוף-סוף נתקבל מהארץ הגיליון של "ראזסביט" מנובמבר 1917 - הגיליון המוקדש להצהרת בלפור. כהדים מעבר רחוק-רחוק צילצלו המלים של כרוז הוועד המרכזי בפטרוגרד אל יהודי רוסיה. נתבררה טעות-זיכרון מעניינת שטעו שני אנשים משכילים, כל אחד בכיוון אחר. ד"ר ברוצקוס כתב מכתב ל"ג'ואיש כרוניקל", בו העיד כי בראיון שהיה למשלחת ציוני רוסיה עם השגריר הבריטי סר ג'ורג' ביוקנן ואשר הוא, ברוצקוס, השתתף בו, הודיע ביוקנן כי קיבל הודעה מממשלתו שהובטח להקים מחדש  מ ד י נ ה  י ה ו ד י ת  בארץ-ישראל. והנה באותו גיליון יש דין-וחשבון מפורט מפגישת המשלחת עם השגריר הבריטי. שמו של ברוצקוס נזכר בין חברי המשלחת. ניתן גם במלואו נאום שנשא באותו מעמד ד"ר קצנלסון[6]. אחר-כך מסופר שהשגריר נכנס בשיחה עם המשלחת שארכה "כעשרים דקה" (זאת אומרת רבע שעה), הציג כמה שאלות (לא הודיע הודעות), התעניין במספר היהודים הנמצאים כבר בארץ-ישראל (אנגלי פיקח!) ובהרכב היישוב, וכן בתוכניותיה הקרובות(!) של ההסתדרות הציונית וביחס החוגים הפוליטיים ברוסיה לציונות. אין זכר להכרזה על מדינה יהודית - או לאיזו הכרזה שהיא. לעומת זה ז'בוטינסקי אמר בשיחה עם בן-גוריון שהוא זוכר כי ההודעה הרשמית על  מ ד י נ ה  י ה ו ד י ת  ניתנה באותו הגיליון במקורה באנגלית. אף זה אינו בנמצא! מה שישנו זהו הטכסט האנגלי של הצהרת בלפור. אכן באותו עמוד שבו ניתן גוף ההצהרה ישנה ידיעה בזו הלשון: "השגרירות הבריטית בפטרוגרד קיבלה ב-7 בנובמבר רדיוטלגרמה רשמית זו: "הממשלה הבריטית פירסמה הצהרה על הקמתה-מחדש של מדינה יהודית בארץ-ישראל". ידיעה לאקונית וסתמיות זו נתחלפה בזיכרונו של ז'בוטינסקי בהצהרת בלפור ונשתרבבה בזיכרון של ברוצקוס לתוך הראיון עם ביוקנן. מקור הידיעה לא ברור. אומנם סווגה כ"רשמית", אך לפי שימוש-הלשון הרוסי בעיתונות המונח היה יכול להיות מוסב גם על ידיעה של רויטר. מלבד זה, המונח "הממשלה הבריטית" אינו עושה רושם של אותנטיות לגבי מברק שנשלח על-ידי משרד-החוץ - המונח הנכון במקרה זה היה "ממשלת הוד מלכותו". בכל-זאת לא מן הנמנע כי השגריר קיבל מברק כזה ממשרד-החוץ.

לא הייתה לי ברירה אלא לכתוב למקדונלד ולמסור לו את מקור הידיעה שלנו על המברק שקיבל ביוקנן.

טילפנתי למזכירו הפרטי של מקדונלד במשרד-המושבות, אך לא הייתה תשובה מחדרו. טילפנתי לדאוני ושאלתי לשלומו של מלקולם. ענני שהוא הולך וטוב ובסוף השבוע יהיה במשרד. הרי שבמוצאי שבוע זה ייתכן שנדע דבר-מה ברור ואוכל לקבוע את תוכניותי לשבועות הקרובים.

[---]

בקשטנסקי כתב לפני ימים אחדים מכתב למידלטון, בו התאונן על עמדתו של "דיילי הראלד" כלפינו, בייחוד על מאמריו האויבים של יוּאָר. כתוצאה מזה הזמין תום וויליאמס את עורך העיתון פרנסיס וויליאמס[7] ואת בקשטנסקי לשיחה. העורך טען כי העיתון חף מכל פשע כלפינו, כי מדיניות העיתון היא כמדיניות המפלגה - תמיכה בבית הלאומי - כי מאמרי יואר אינם מעידים על שיטה, כי על-כל-פנים יוּאָר אינו אנטישמי ולא נתכוון להביע יחס של איבה וכו' וכו' בנוסח שלום עליכם. תום וויליאמס "הרביץ" בעורך והדגיש לו, כי מדיניותה של מפלגת הלייבור היא כזו וכזו. פרנסיס וויליאמס ביקש להעיר לו על כל תקלה.

 

הערות

[1]  מחמד עבד-אל-רחים - ראש כנופיית טרוריסטים ערבים, נהרג בפעולה של הצבא הבריטי בכפר צאנור ליד שכם. ראה הערה כרך ג', עמ' 367, הערה 1 מ-26.6.1938.

[2]  ולטר אטינגהאוזן (איתן) - יליד מינכן. עבר בצעירותו לאנגליה. 1946-1934 כיהן כמרצה לשפה הגרמנית באוכספורד. עלה ארצה ב-1946. היה ראש המשלחת הישראלית בשיחות שביתת-הנשק ברודוס (1949), מנהל כללי של משרד-החוץ 1959-1948. שגריר ישראל בצרפת 01960-197. יושב-ראש רשות השידור מ-1972.

[3]  סידני דארק (Dark Sidney) – (1947-1874) - עיתונאי ואיש ציבור בריטי. היה שליח ה"דיילי אכספרס" לסיקור שיחות-השלום בוורסאי. לאחר מלחמת-העולם הראשונה מוּנה לעורכו של עיתון הכנסייה Times-Church. כתב עשרות ספרים בנושאי חברה ודת. היה עורכו של כתב-העת הבריטי לענייני ארץ-ישראל "פלשתין". בין שאר ספריו Today Jews The (1934).

[4]  י. ל. כהן - כלכלן. בשנות ה-30 היה מזכיר לעניינים יהודיים של י. זיו וסאקר. נהרג בהפצצה הגרמנית על לונדון ב-1940.

[5]  לורד גרינווד (Greenwood Lord) - (1948-1870) - מדינאי בריטי חבר הפרלמנט. גזבר המפלגה השמרנית בשנים 1938-1933. עמד במשך שנים רבות בראש הלשכה לעידוד הסחר בין מצרים ובריטניה.

[6]  ניסן קצנלסון (1923-1863) - מנהיג ציוני יליד רוסיה. ממייסדי "אוצר התיישבות היהודים" וממנהליו עד יום מותו. היה ציר לדוּמה הראשונה (1906) ופעיל בעניינים יהודיים בפני השלטונות הצאריים.

[7]  אדוארד פרנסיס-וויליאמס (Willlams-Francis Edward) (1970-1903) - עיתונאי וסופר בריטי. עורך ביטאון הלייבור '"דיילי הראלד" (1940-1936). לאחר מלחמת-העולם השנייה עבד בבי-בי-סי. כתב מספר גדול של ספרים בנושאים מדיניים ועל מפלגת הלייבור. בין היתר ספר-זיכרונות משותף לו ולראש ממשלת בריטניה לשעבר קלמנט אטלי.

 

העתקת קישור