מתוך יומן העבודה לונדון, 21.3.1939
ה"טיימס" מודיע על הופעת ספר-לבן המכיל את "הצהרת הוגארת" והחומר הנלווה אליה. העיתון מוסר את תוכן הספר. מהסיכום והציטטות מתברר כי אומנם הוכנס לספר דין-וחשבון של הוגארת על שיחתו עם חוסיין, אך אין זה אותו הדוח שקראנו "בולטין הערבי".
יש בדין-וחשבון שנתפרסם כמה ביטויים של הסכמה מצד חוסיין לבית הלאומי כפי שהדבר נוסח בהצהרתו של הוגארת, אך יש שם יתר הדומה לנטול: "המלך הסכים בהתלהבות, באומרו כי הוא מקדם בברכה את היהודים לכל ארצות ערב". הפסוק הברור שישנו בגירסה של ה"בולטין הערבי" - המלך הסכים כי בארץ-ישראל יש להקים משטר בין-לאומי והודיע כי הוא מקדם בברכה את התיישבות היהודים בארץ-ישראל - איננו כאן. או ששכחו את "הבולטין הערבי" או שהתעלמו ממנו ביודעין ובחרו בגירסה יותר גרועה לנו. אגב, ה"טיימס" מבשר כי בקרוב יופיע עוד ספר לבן אחד בעניין איגרות מק-מהון.
בבוקר במלון שוב שיחה עם וולקני בענייני התחנה ועל האפשרות להיעזר בו בהכנת אנשים לוויכוח בפרלמנט. הוא היה רוצה לשוחח עם מישהו המעוניין בשאלות התיישבות - היה מוכן גם להכין נאום בשבילו.
אחר-כך שיחה עם בירם[1] מחיפה (שלישית או רביעית במניין) על תוכניתו להקים על הכרמל מוסד חינוכי להכשרה טרום-צבאית ומשטרתית. הוא השיג כבר סכום כסף למטרה זו ועוד ידו נטויה.
במשרד שוב שיחה על ה"דחייה" במסיבת חיים, בפי, ניימיר, בן-גוריון ולוקר. בפי מלאה תקוות, אך היא שמעה שבחוגי הממשלה מדובר כאילו על "שביתת-נשק" - נפלה הברה כזו. האין פירוש הדבר הפסקת העלייה? כמה פעמים קרה, שמפלצת זו, אשר חשבנו כי קברנוה לחלוטין, שבה לאיים עלינו.
לי נראה כי התקווה לדחייה ממושכת היא מופרזת. הדחייה לימים היא כבר עובדה. הספר הלבן היה מיועד להופיע ביום ד'. היום ג' ולפי ידיעותינו עדיין אין אפילו נוסח בנמצא - על-כל-פנים לא הובא שום נוסח לפני ועדת-הקבינט באשר הוועדה לא נתכנסה כלל. אמש שאל תום ויליאמס את מקדונלד אם נתן את דעתו לאפשרות של דחיית ההחלטה לרגל המצב הבין-לאומי ומלקולם ענה כי נתן את דעתו על כך. במכתב שקיבל בקשטנסקי מתום ויליאמס נאמר כי מקדונלד הודיע לו אחר-כך בשיחה פרטית, כי הספר הלבן לא יצא על-כל-פנים השבוע. קולונל נתן[2] שוחח אף הוא עם מקדונלד באותו עניין ושמע מפיו כי הממשלה לא תקבל החלטה בשאלת ארץ-ישראל עד שתהיה שהות בידה לסקור את המצב באירופה.
ב"דיילי טלגרף" פורסמה השערה כי ה"וטו הכפול" יתבטל. בראשונה שמחתי, כי מצאתי אישור להשערתי, אך בקשטנסקי הזכירני כי בצאתנו אתמול מהישיבה עם צירי הפרלמנט נפגשנו במסדרון עם מרטין מה"דיילי טלגרף". הוא חקר אותי לגבי האפשרויות ושמע ממני סברה זו. הרי שאני הוא המקור ואין כאן כל אישור.
ב"איוונינג סטאנדארד" נתפרסם אמש כי המופתי ברח מהלבנון לחג'אז, מפחד מאסר בידי הצרפתים. הבוקר חוזרת יט"א על ידיעה זו, שאינה לא ב"פלקור" ולא ב"טיימס".
משני מקורות שונים מודיעים לנו כי ג'מאל נסע לברלין. נראה שאין נותנים לחברי "הוועד [הערבי] העליון" לחזור לארץ.
[---]
אחר-הצהרים ביקרני אותו אנגלי שהשתתף בעיתון שבעל-פה בעברית. הוא פתח בזו הלשון: "אני עוסק בענייני 'הבונים'. אנחנו מ'הבונים' מעוניינים מאוד באימון צבאי.
ראשית, מפני שהרוב אצלנו סוציאליסטים.
שנית, מפני שאנו קשורים לארץ-ישראל.
השאלה היא כיצד לסדר את הדבר מבלי להתחייב יותר מדי כלפי הממשלה הבריטית". הפניתי אותו אל מי שצריך. חקרתי אותו לתולדות חייו ולתוכניותיו. הוא בן פועלים, עניים מרודים. בעצמו עובד מילדותו ובקושי גמר בית-ספר עממי. יותר לא למד בבית-ספר וכיום הוא עיתונאי. ביקר בארץ. משאת-נפשו לעלות לארץ. אמרתי לו: תוכל להסתדר שם - בוודאי תמצא משרה. אמר: אני הולך לקיבוץ.
הערות
[1] ד"ר ארתור בירם (1967-1878) - מייסד בית-הספר הריאלי בחיפה ומנהלו במשך שנים רבות.
[2] הארי לואיס נתן (Nathan Louis Harry) - (1963-1889) - איש-ציבור ומדינאי בריטי, יהודי. שירת בצבא הבריטי במלחמות-העולם הראשונה והשנייה, פרש מהשירות בדרגת קולונל. חבר הפרלמנט בשנים 1940-1929 (עד 1934 ליברל ולאחר-מכן מטעם הלייבור). היה מיניסטר לתעופה אזרחית 1949-1946. קולונל נתן היה פעיל בחיי הקהילה היהודית בבריטניה.
