מתוך יומן העבודה                                                               לונדון, 20.3.1939

 

יצאתי מהבית. נסעתי למשרד יחד עם יצחק וולקני[1] הדואג לתקציב תחנת-הניסיון. הממשלה מקצצת בהקצבתה. ג'ונסון[2] פקד על מחלקת-החקלאות למחוק מהקצבת התחנה סכום מסוים. מחלקת-החקלאות ביקשה לשמור את התמיכה לתחנה בעינה וקימצה את הסכום בענפים שונים של פעולתה. מה עשה ג'ונסון? קיבל את הקימוצים שהציעה המחלקה ויחד עם זה קיצץ את התמיכה לתחנה כפי שדרש בראשונה - הווה אומר יצא מהעסק ברוח כפול. וולקני מנסה להיעזר בוולטר אליוט, ידיד התחנה מימי היותו מיניסטר-החקלאות, ומקווה להשפיע בעזרתו על מקדונלד. אליוט הבטיח לו לדבר עם מקדונלד לאחר שזה ישוחרר מטרדות הוועידה. מסופקני אם תבוא ישועה בדרך זו - קשה להניח שמשרד-המושבות ייקח על עצמו את היוזמה להגדיל סעיף בתקציב המוגש על-ידי ממשלת ארץ-ישראל או לתת הוראה ביחס לתקציבי השנים הבאות מבלי שההצעה הובאה לפניו על-ידי ממשלת ארץ-ישראל.

בחדרו של וייצמן במשרד מצאתי את בפי. היא מלאה תקוות לדחיית ההחלטה. על-כל-פנים, אמש נתכנסו מקדונלד, דאפרין ועוד מישהו להכין נוסח ראשון של הספר הלבן ובמקום זה דיברו כל הערב על המצב הבין-לאומי ולא הכינו כלום. הבוקר נועדה להתקיים ישיבת ועדת-הקבינט כדי לדון בנוסח הספר הלבן. אך במקום זה מתקיימת ישיבת הקבינט בענייני אירופה וישיבת הוועדה נתבטלה.

דיברתי עם וייצמן על הפעולה הכספית ולא הגעתי לתכלית. הוא הניע כמה קשרים ומקווה לתוצאות, אך לא ברור מתי וכמה. הוא סבור שנסיעתו לארץ-ישראל לא תזיק לפעולה - אדרבא, התביעות שתבואנה ממנו בהיותו בארץ יהיה כוחן יפה יותר. מי ייתן והיה.

הבוקר נתקבל מברק מהארץ - הם מתכוננים לעליות על הקרקע ורוצים לדעת אם אנו מסכימים שיעלו גם בלי רשות. התפלאתי שהם באמת מתכוננים לעליות, שכן בל הזמן טילגרפו כי אין כספים לכך, דרשו שנשיג כסף בחוץ-לארץ ושאלו לתוצאות פעולתנו. נועצתי עם ברל כצנלסון ועניתי כי אנו נגד עלייה בניגוד לממשלה. יתאמצו להשיג רשות לעליות באזור בית-שאן, אשר להן לא הביעה הממשלה התנגדות מלכתחילה. ברור שעלייה בלי רשות תגרור אחריה מייד חוק האוסר כל כיבוש מקום חדש מטעמי ביטחון.

ארוחת-צהרים רבתי במלון וולדורף, על-פי הזמנתו של אגרונסקי. נכחו כשלושים עיתונאים ואורחים אחרים. וייצמן בראש השולחן. על-ידו ליידי רונדה[3], בעלת "טיים אנד טייד". כתום הארוחה דיבר וייצמן על תוצאות הוועידה. הצליף בשוט לשונו בממשלה בחריפות רבה, לא רק בשל הוועידה אלא על כל חטאיה בעבר, לא רק בגלל מדיניותה בארץ-ישראל אלא גם בכמה וכמה רמזים ועקיצות בגלל מדיניותה הכללית. הנאום היה בוודאי לרצון לאמריקאים, אך בלי ספק קומם כמה מהאנגלים. וייצמן התריע על החיפזון שתקף את הממשלה עכשיו לאחר תקופה כה ארוכה של שהייה ופסיחה על הסעיפים - דרש דחיית ההחלטה עד "לכשירחיב".

[---]

ב-5 בפרלמנט, לישיבה שזימן קזליט, יחד עם וייצמן. קזליט חשש שמא לא יבוא וייצמן ועל-כן הזמין כתגבורת לעת צרה את ליידי רדינג[4], שחזרה לפני ימים אחדים מאמריקה. נתאספו כ-25 צירים, כולם מסיעת הממשלה. דיברתי ראשון והסברתי מדוע נאלצנו לדחות את הצעות הממשלה לפי חמשת הסעיפים שניסחתי בשביל ה"טיימס". השוויתי את גישת הממשלה לפיתרון הבעיה עם גישת "הוועדה המלכותית" וציינתי כי בעוד ש"ועדת-פיל" ניסתה לספק באופן חיובי את משאלתנו ואת משאלת הערבים - במסגרת של פשרה שאפשר היה לבקר אותה - מבקשת הממשלה פיתרון על-ידי אי-סיפוק משאלתו או חצי-משאלתו של שום צד ועל-ידי הקרבת מפעלנו למען שלום שלא יקום. אמרי שדיבר אחר-כך ביקר את מדיניות הממשלה מאותה בחינה. בפעם הראשונה ראיתיו ושמעתיו - קצר-קומה ורב-שכל.

בין הנאספים גם סר אדמונד בולינגברוק, אשר עם היותו איש-שיבה ובעל תואר אבירים הריהו משמש בתפקיד של מזכירו הפרלמנטרי הפרטי של מלקולם, וניחא לו בתפקיד זה. הוא נכח כמעט בכל ישיבותינו בסנט ג'יימם ועכשיו הוא כאן - עינו פקוחה ואוזנו כאפרכסת, פנקסו פתוח וידו רושמת כל מלה שיצאה מפי למען דעת אדוניו.

אחרי דיברה ליידי רדינג שהוזמנה על-ידי היושב-ראש קזליט לספר על הרושם שעושה מדיניותה הארץ ישראלית של הממשלה באמריקה. סטריקלנד[5], ידיד נאמן, שישב על-ידי ועל-יד בקשטנסקי, לחש מייד: זוהי צרה, הלוואי שלא הייתה מעוררת כלל שאלה זו, היא רק תקומם את השומעים נגדכם! מייד נכחנו שצדק. בחדר השתררה מתיחות ועצבנות, היו הפסקות, ואחרי שגמרה הנואמת ניתך עליה ברד של שאלות קנטרניות: שמא מוכנה אמריקה לקבל עליה את המנדט אם נוותר עליו? האם מוכנה אמריקה להיכנס איתנו למלחמה אם נכריז מלחמה על היטלר? על השאלה השנייה ענתה ליידי רדינג בשלילה, ואז נשמע צחוק של בוז לאמריקה. ביקשה לתקן את הרושם ואמרה: אבל היא תהיה מוכנה לעזור באספקת תחמושת. נענה לה אחד הצירים, כמתכוון לבוא לעזרתה, ואמר: כוונתך לומר, מוכנה  ל מ כ ו ר  לנו תחמושת, לא כן? הלידי ענתה בחיוב ונפלה מן הפח אל הפחת.

כל הפרק הזה היה ניסיון מאלף מאוד. וייצמן תיקן אחר-כך את הרושם בענותו על שאלות כמה מתשובותיו היו מצוינות. עשה רושם רב באומרו כי דווקא עכשיו, כשבריטניה כולה נזדעזעה מהפרת-הדיבור הגסה של היטלר ואפילו עיני הממשלה נפקחו סוף-סוף לראות את פרצופו האמיתי, יש להישמר שלא תחטא בריטניה עצמה בהפרת דיבור. איזו הצדקה מוסרית תהיה לבריטניה לצאת נגד גרמניה הנאצית אם היא עצמה תלך באותה דרך כלפי העם היהודי.

לורד אפסלי[6] אחד טען שלא הצגנו את הבעיה בהיקפה האמיתי. העם היהודי עמד בעשרות השנים האחרונות בפני הכרח של הגירה, אולם זו הייתה הגירה מרצון. עכשיו הוא עומד בפני גזירת הגירה כפויה והיקפה של הגירה מאונס זו הולך ומתרחב במהירות מבהילה. תמול גרמניה, אחר-כך אוסטריה, היום צ'כוסלובקיה, מחר רומניה, מחרתיים פולין. מה ערכה של ארץ-ישראל לעומת הצורך הזה למצוא מקום למיליונים? וייצמן ענה שאם מעמידים את השאלה כך, אזי יש לדעת שאין עצה כנגד רעידת-אדמה או מפולת-הרים. אך ישווה לורד אפסלי בנפשו כי נשקפת כליה לעם הבריטי ויש לאל-ידו להציל מייד, נאמר, מאתים אלף נפש - ההייה דוחה הצלה פורתא זו בתואנה שאין זה מעלה או מוריד?

לבסוף קם ויוויאן אדמס[7] והציע לדרוש דחיית ההחלטה. הצעתי לווייצמן וליתר אנשינו שנצא מהחדר ונניח לצירי הפרלמנט להתייעץ על הפעולה בינם לבין עצמם. חיכינו במסדרון. כשיצאו מסרו לנו כי אמרי וקזליט נבחרו ללכת אל "המצליף" הראשי לדרוש דחייה, ללא - חופש הצבעה.

וייצמן תפס את לורד אפסלי, הכניסו חזרה לחדר וישב איתו עוד כעשרים דקה. הרביץ בו את תורת הציונות. יש להשתומם על הרעננות שמגלה חיים במקרים כאלה-הוא לא ייעף ולא ייגע להסביר את ענייננו לאיש חדש והוא עושה ואת תמיד בהתלהבות של חסיד צעיר אשר אך זה דבק ברעיון.

בשובי למלון נכנסתי אל בן-גוריון שלא בא לא לארוחת-הצהרים בוולדורף ולא לפגישה בפרלמנט. מסרתי לו מה שהיה ואחר-כך עוררתי את שאלת סעיפי העלייה בספר הלבן. הבעתי את חרדתי לסכנה של אובדן אלפי עולים אשר אפשר אולי להצילם עכשיו על-ידי השפעה על ניסוח הספר הלבן. לדעתי עלינו ללכת בעניין זה למלקולם בלי דיחוי. בן-גוריון הביע התנגדותו: פירוש פנייתנו יהיה שאנו מתפשרים עם המדיניות החדשה ומנהלים כבר משא-ומתן על הבסיס הזה. לא הסכמתי: פירוש כזה אפשר היה לתלות בנו אילו נכנסנו לדיון על פרטים כאלה - אם תהא "העברה" של חשבון העלייה משנה לשנה ואם יביאו בחשבון את היוצאים - בתוך עצם פרשת המשא-ומתן, אך לאחר שהודענו שאנו דוחים את הצעות הממשלה והמשא-ומתן נגמר והממשלה יודעת כי בתשובה לספר הלבן שלה נפרסם גילוי-דעת משלנו, שתוכנו יהיה מחאה והאשמה והכרזת אי-שיתוף, אין כל סכנה שיתלו בנו בוקי סריקי אם נדאג להצלת אלפי עולים. הממשלה מבינה היטב את עמדתנו ואפשר יהיה להציג את הדברים כך שלא יישאר מקום לספק. בשבילנו זהו חלק כמלחמתנו על העלייה. הן עמדנו כל הזמן במשא-ומתן מעשי עם הממשלה בענייני עלייה גם בתקופת המכסימום הפוליטי הנמשכת עדיין, עם כל התנגדותנו למשטר זה ומלחמתנו העקרונית נגדו. נשארנו חלוקים.

 

הערות