מתוך יומן העבודה                                                                לונדון, 18.3.1939

ה"טיימס" פירסם את חמשת הסעיפים שלי במלואם, מילה במילה, אך לא בעמוד המרכזי, מקום שניתן בו נוסח החלטתנו ותמצית עמדת הערבים - זאת אומרת, עמדתנו בלי נימוקים ועמדתם מנומקת בקיצור נמרץ - אלא מעבר לדף, יחד עם סיכום גילוי-הדעת הערבי. דילק לא עמד בדיבורו והודיע כי הדברים נמסרו "מטעם המשלחת היהודית", אך אין בכך כלום.

סידרתי שיישלח מברק לארץ על אפשרות הגברת הטירור בימים הקרובים - התנהגות ג'מאל בישיבת אתמול והאווירה שמסר עליה אמני יש בהן כדי לשמש יסוד להשערה זו.

מהארץ נתקבלה ידיעה כי הוחלט על שביתה כללית ביישוב ביום ב' הקרוב.

גולדמן נכנס להיפרד. דיברנו על המושב הקרוב של ועדת-המנדטים - אם יתקיים מושב שלא מן המניין לדון על הספר הלבן העומד לצאת השבוע, הרי יש להחיש את הגשת תזכירנו השנתי וליחד את מכתב-הלוואי לקביעת עמדתנו כלפי מדיניות הממשלה ולערעורנו לפני חבר הלאומים עליה, אך גם אם יתקיים המושב במועדו ודאי שנצטרך להקדיש את מכתב-הלוואי אך ורק למטרה זו ולהתעלם הפעם מעניינים אחרים.

טילפנתי אחרי-כן לדאוני (ביקשתיו במשרד-המושבות, אך ענוני שהוא נמצא עדיין בסנט ג'יימס - עוסק בהכנת הספר הלבן?). תשובתו הייתה כי אין הם דורשים עכשיו מושב שלא מן המניין ולפי מצב הדברים כיום הם סבורים שהמושב יתקיים במועדו - בסוף מאי או בתחילת יוני.

כיצד להבין זאת? המדיניות החדשה לא תיכנס לתוקפה אלא לאחר יוני - או שהבריטים יגשימוה מייד ולאחר מעשה יפנו לז'נבה לבקש אישור מחבר הלאומים בביטחון גמור שיקבלוהו. במקרה האחרון פירוש הדבר הוא שחוקי הקרקע יוצאו לפועל בלי שינויים במנדט. חוקי-קרקע אלה ודאי מוכנים וכשרק יתפרסם הספר הלבן (מדובר על פרסומו ביום ד') סברה שתינתן הוראה טלגרפית לנציב העליון לפרסם את החוק והוא יוכל לתת לו תוקף מייד עם פירסומו. אגב, בישיבה האחרונה בסנט ג'יימס אמר לי האריס[1] שהוא חוזר לארץ מייד. התאונן מרה שהוא מוכרח להקריב חופשתו ושעלה בידו לבלות רק שבועיים בדרום-צרפת... ברור לשם מה מחיש האריס את חזרתו. עלינו להקדים וללכת לממשלה ולדרוש שתינתן לנו אפשרות של חוות-דעת ודיון על האיסורים החדשים - שמא יעלה בידנו להציל משהו: הרחבת האזורים החופשים, צמצום האזורים האסורים וה"מוסדרים", הוצאת שטחי הקרקע שאינם ניתנים לעיבוד מכלל האיסור, הגנה על התקשרויות שכבר נעשו וכיוצא באלה.

בא דוליק הורוביץ ועורר שאלות של עלייה.

ראשית, האפשרית תהיה העברה משנה לשנה? נניח שבשנה אחת קובעת הממשלה את יכולת-הקליטה במכסת 7500 ובשנה שלאחריה היא מודה כי יכולת-הקליטה מגיעה ל-12,500. הנקבל בשתי השנים 20,000 או רק 17,500? בתחילת המשא-ומתן אמר פעם מקדונלד שאפשר יהיה אולי להעביר משנה לשנה, אך אחר-כך מסרו לנו כי לערבים אמר שאי-אפשר יהיה להעביר.

שנית, היינתן לנו פיצוי בעד היוצאים. אם כוונת הממשלה כיום היא להביא את מספר היהודים לגובה מסוים במשך חמש שנים, הרי יש להביא בחשבון את היציאה מהארץ ולהשלים את הגירעון המתהווה על-ידיה בעלייה.

לדעתי עלינו לפעול גם להצלת עניינים אלה ודווקא לפני פירסום הספר הלבן, כי אחר-כך יהיה מאוחר. אם לא יעלה בידנו להבטיח שעניינים אלה יובטחו בספר הלבן באופן חיובי ומפורש, לפחות נדאג שלא יהיו אסורים מראש, שתינקט נוסחה גמישה אשר תניח מקום לפירוש רצוי לנו.

סידרתי עם דוליק שיחיש את הכנת החומר לוויכוח בפרלמנט, כי אם יתפרסם הספר הלבן ביום ד', ייתכן שהוויכוח ייקבע ליום ב' הבא.

לוקר בא לבקרני ומסר כי ממידלטון[2] נודע לו שביום ב' תתקיים ישיבת הוועדה לענייני מושבות של מפלגת הלייבור וזו תדון גם על ארץ-ישראל. הוא הציע שלוקר יכתוב לו באותו יום מכתב המסביר את המצב כדי שיוכל להביאו לפני הוועדה ואחר-כך גם לפני האכסקוטיבה.

בן-גוריון חזר מביקורו אצל קזליט. כפי שאפשר היה לשער, לא הגיעו שם לשום שיחה רצינית ומעשית, אך המקום מקום יפה והבית מפואר. הרבו לדבר על אפשרות דחיית ההחלטה לזמן ארוך או בלתי-מוגבל. לא ברור אם יש איזה יסוד ממשי לתקווה זו או שאין זה אלא wishful thinking (מונח חדש שנפוץ עתה - מחשבה שהיא ילידת הרצון). בינתיים נודע כי ישיבת ועדת-הקבינט נקבעה ליום ב'.

אם באמת יידחה העניין - אמר בן-גוריון - תהיה לכך תוצאה שלילית אחת: נאבד בודאי את 25,000 הפליטים.

בערב טילפן וייצמן. הוא טילגרף לארץ וביקש לבטל את השביתה הכללית. מסר שרסקין השיג מידידו ג-ר 5000 לא"י לפעולות שונות בארץ.

שיחה אחרונה עם ברל. הוא ראה את רוטנברג, אך מצאו חולה ומדוכא ולא יכול לברר אתו את עניין אמריקה. ברל נוסע הערב להולנד.

בחנתי מחדש את עניין נסיעתי לאמריקה והגעתי למסקנה שלילית:

א. בלי הזמנה משם לא כדאי לנסוע.

ב. נסיעת וייצמן אפילו במאי הרבה יותר חשובה מנסיעתי אני מייד.

ג. אסור להאריך בחודש (אולי יותר מזה) את היעדרי מירושלים.

ד. מצב בריאותי.

היום קרה מעשה כזה: זסלני בא לבקרני וכדי שלא להקימני מהמיטה קרא לשמש הקומה שלנו לפתוח את הדלת. זקן זה, המבלה את יומו בגיהוץ בגדים וצחצוח נעלים, אשר לא החלפתי אתו מילה, פתח ואמר: הג'נטלמן חולה - ודאי מרוב צער על תוצאות הוועידה הארץ-ישראלית. אין דבר! מהממשלה הזאת לא תשיגו שום דבר. אך ממשלה זו תיפול, תבוא ממשלה אחרת ואז יוטב מצבכם. אנו עוד נעשה חשבון עם היטלר. עוד נזכה לראותו ירוי. ינסה רק לגעת בבריטניה.

הערות