מתוך יומן העבודה - לונדון, 10.3.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 10.3.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                   לונדון, 10.3.1939

 

ה"טיימס" מסובב שוב את קוראיו בכחש. "יש יסוד להניח כי היהודים, אשר קודם דחו את התוכנית, שוקלים עכשיו אם להציע לממשלה תיקונים מסוימים, אשר אולי יעשו את התוכנית למתקבלת על דעתם". ומהי התוכנית? פשוטה בתכלית הפשטות - מדינה ארץ-ישראלית עצמאית בברית עם אנגליה דוגמת מצרים, ועד להקמתה - כניסת ערבים ויהודים למועצות האכסקוטיבית והמייעצת.

המפרסם ה"טיימס" שמועות משלו ורואה בהן מהרהורי לבו - או שיש כאן הדרכה מסנט ג'יימס? הסברה השנייה נראית יותר, כי הטעיה זו שבעיתון עולה בד בבד עם תכסיסו של מקדונלד במשא-ומתן.

וייצמן טילפן בשעה מוקדמת. קיבל את המכתב - עכשיו מצוין! רק דבר אחד. אנו קובעים כאחת האפשרויות במקום המנדט - מדינה יהודית בחלק מארץ-ישראל - הרי בזה אנו נועצים סכין באחדות התנועה ומחדשים את הריב הפנימי! הדבר לא ייתכן בשעה זו. גם בעניין הסידור הפדראלי יש אולי לנסח את הדברים אחרת, אמרתי. אדרבא, אני שמח לשמוע נימוק זה בפיו, נמצא עצה לסייג את הדברים.

הראית - שאל - את השקר שב"טיימס"? ראיתי. יש לדאוג שבעיתוני-הצהרים תהיה הכחשה ברורה. נדאג.

הראה ג'ראלד (רדינג) את המכתב? ההסכים? אמרתי שלוריא בוודאי עכשיו אצלו.

כעבור רגע טילפן לוריא. הוא נוסע אל רדינג. איחלתי לו הצלחה. אחר כך טילפן לוריא מבית וייצמן. רדינג קרא אליו את ליונל כהן (רדינג צודק בסומכו על הבחנתו של זה - מוח חריף, ויש להוסיף גם אדם הגון, אשר עם כל היותו בלתי-ציוני טיפוסי, התנהג איתנו כל הזמן בנאמנות גמורה) ושניהם עברו על המכתב. רטנו על כמה ביטויים, אך נתנו את הסכמתם למכתב בכלל. גם אבן זו נגולה. לוריא הודיע כי וייצמן מציע נוסח אחר לסעיף על הפיתרון הפדראלי.

באתי למשרד. גם לוריא הגיע. הניסוח של וייצמן מצוין - קובע את החיוב הציוני שבהצעה הפדראלית מבלי להצריך דווקא את חלוקת הארץ. בן-גוריון הסכים מייד. כדי ליישב את חששו של וייצמן לגבי הפסקה על מדינה בחלק מהארץ הוספתי כמה מלים להתאים את הסעיף לנוסח החלטת הקונגרס[1] - אין אנו קובעים את עניין המדינה בחלק מהארץ כדבר שאנו מסכימים לו מראש, אלא כאפשרות שאנו מוכנים לברר אותה. תיקונים אלה ותיקון קל של ליונל כהן חייבו העתקת שני עמודים מחדש. וכך, לאחר שלושה ימים של עבודה ואיחוי-קרעים בלתי פוסק לאורך כל התפרים בתוך ההנהלה ומחוצה לה - יצא סוף-סוף לאוויר העולם הנוסח התשיעי והאחרון של מכתבנו לממשלה.

לוריא הובילנו לבית וייצמן. בדרך סיפר כי רדינג מיואש מהערבים. הוא ובירסטד טרחו אתם כל הערב והעלו חרס. אגב, בירסטד מרוצה מאוד משיחתנו עם הערבים בסנט ג'יימס ביום ג' בערב. לדבריו, איש מהמדברים לא הראה נוקשות (intransigene) מלבד פואד תמזה. בשבח זה של בירסטד זוכה לא רק וייצמן, שמתינותו ודאי לא הייתה מוטלת בספק אצל בירסטד, אלא זוכים גם בן-גוריון ואני, ומצד שני עלי מאהר. מסקנתו זו של בירסטד חשובה קודם-כל מבחינה פנימית, אך היא מסייעת לאחדות החזית גם כלפי חוץ. אין ספק שבירסטד למד הרבה במשך הפרשה הקשה הזאת. יש להתפלא לסבלנותו וליחסו הרציני - בשבתו שעות על שעות יחד איתנו מבלי להוציא הגה מפיו, מתוך קשב מאומץ כל הזמן.

באנו לווייצמן. הוא חתם על המכתב. רגע לפני בואנו טילפן אליו שטיין מהמשרד. לאחר-מכן נודע לנו שהוא התפלץ, המסכן, בראותו כי אחרי הכול לא נתקבל הנוסח שלו כבסיס. מלבד הבדלי עמדה פעלה כאן מצידו האהבה העצמית של מומחה הבטוח כי רק סגנונו ואופן הרצאתו הם ההולמים את העניין. הוא ניסה להרצות את קובלנותיו, אך וייצמן השתיקו - העניין נגמר, ובכי טוב. צר לי על שטיין - הוא נפל קורבן לביטחונו המופרז בעצמו ולעקשנותו.

אחר-כך טילפן שטיין שוב - למסור ידיעות. הוא נפגש עם מישהו מחוגי ה"ראונד טייבל"[2], הבקי בעניינים, והלה מסר שני דברים.

א. אמריקה אומנם אוהדת ליהודים, אך היא לא תרעיש עולמות בגללם, באשר היא מבינה שאין להימנע מוויתורים לערבים - מתאים בדיוק לידיעות שכבר קיבלנו.

ב. מקדונלד אמר שאם היהודים יציעו פתרון פדראלי, יבוא מפנה במהלך העניינים - ובכן הרי הצענו, נראה אם יבוא מפנה ואיזה.

אמרתי לחיים שאנו נשלח היום מברק בחתימתו לאמריקה. הוא מצידו רוצה להבריק מפאריס בהמשך לזה. הזכרתי לו את העניינים הכספיים. הוא יטפל בזה. קבע גם ראיונות לעצמו עם ראשי הצבא הצרפתי. נפרדנו ממנו - הוא חוזר רק ביום ג' בבוקר - נסענו לסנט ג'יימס ומסרנו את המכתב. נשמתי לרוחה.

עוד לפני שנסענו אל חיים טילפן אלי ארצ'ר מסנט ג'יימס. מזכיר-המושבות רוצה לדעת אם נבוא לפגישה ב-11? אמרתי לו - לא נבוא, ברגע זה אנו שולחים מכתב, מוטב לא לקבוע שום פגישה עד שמזכיר-המושבות יעיין במכתב.

כשחזרנו למשרד טילפן מלקולם מקדונלד: הוא קיבל את המכתב ומבקשנו לבוא מחר לשוחח עליו. הנוכל לבוא אחר-הצהרים? עניתי הן. הוא דיבר זה עתה עם וייצמן טלפונית - רגע לפני צאתו מהבית. וייצמן אמר לו שרצונו הוא כי בפגישה ישתתפו מצדנו בן-גוריון, אני, רדינג ושטיין. כיוון שווייצמן לא הספיק בוודאי לדבר איתנו, הריהו מוסר את משאלתו [של וייצמן]. אמרתי, כי בשאלת הרכב המשלחת שלנו מחר עוד יהיה לנו דיון. על-כל-פנים נבוא.

ניסיונו זה של מלקולם לדאוג להרכב המשלחת שלנו ולהבטיח כי בהיעדרו של וייצמן יהיו בה אנשים כרוחו מצטרף לחשבון יתר מעלליו במשא-ומתן זה.

בשובי למשרד מצאתי מברק מקפלן, שציפיתי לו כל הימים האלה, הקובע את הצרכים הכספיים לעליות החדשות על הקרקע ולהחזקת מעמד בשוק-העבודה במשך האביב והקיץ. נצטרך לטלפן את הידיעות האלו לחיים לפאריס.

בפי מסרה על פגישת ערביי ארץ-ישראל עם הוועד הפרלמנטארי. לא עשו רושם רב. אחרי הישיבה שוחח קזליט עם אנטוניוס. זה הודיע כי לאחר שתינתן העצמאות יצטרך חלק מהיהודים לעזוב את הארץ.

לפי ידיעות בפי, הרמז שהשתמע מדברי מקדונלד בשיחתו עם חיים ועמי אמש, כאילו עניין הווטו הערבי על העלייה עדיין תלוי ועומד ואין לראותו כגזירה, יש בו הטעיה. הדבר קבוע במסמרות.

[---]

לפנות ערב טילפן חיים מפאריס. הייתה לו כבר שיחה אחת חשובה - עם בוליט[3], שגריר ארצות-הברית בפאריס, שהוא ידיד ותיק. לדבריו, עתידים פני הדברים באירופה להשתנות תכלית שינוי תוך חודש ימים. עצתו - לחתור לדחיית ההחלטה, לו גם לחודש. בנוכחותו של חיים ערך בוליט מברק לוושינגטון והציע לממשלתו לפעול בכיוון זה לגבי שאלת ארץ-ישראל.

קשה לי לראות בזה פתח-ישועה. איני יודע מה ישתנה באירופה במשך חודש אחד, על-כל-פנים נדמה לי שאנו מגזימים מאוד בהערכת הקשר הבלחי-אמצעי בין כל זעזוע באירופה ובין עמדת בריטניה לגבינו בארץ ישראל. האוריינטאציה הבריטית לגבי הערבים מושפעת, כמובן, הרבה ממצב העניינים בעולם, אולם היא הגיעה כבר למדרגת גיבוש כזו ונעשתה להלכה כה פסוקה לגבי ענייניה החיוניים של האימפריה, עד שאין לקוות כי תשתנה בהשפעת שינויים קרובים באירופה, גם במקרה שיחולו. יתר על-כן, שרשי האוריינטציה הזאת נעוצים בעבר רחוק למדי - עוד בימי המלחמה ובימים שמייד לאחריה, כשאיש לא יכול היה גם להעלות על הדעת אפשרות של סכנות כאלו, אשר בריטניה נאבקת אתן כיום. שורשים אלה הצמיחו את הפרי שהבשיל עכשיו. זהו תהליך בפני עצמו, אשר המצב באירופה משפיע עליו, אך אינו מכריע לדידו.

 

הערות

[1]  הקונגרס הציוני הכ' (ציריך - אוגוסט 1937) קיבל כמה החלטות מדיניות העוסקות בדוח ועדת-פיל ובתוכנית החלוקה. הקונגרס דחה את ההנחות היסודיות של "ועדת-פיל" כגון הקביעה שאין המנדט ניתן להגשמה. ביחס לתוכנית החלוקה קבע הקונגרס:

"ז. הקונגרס מצהיר שתוכנית החלוקה אשר הוצעה על-ידי 'הוועדה המלכותיכ' אין לקבלה".

"ח. הקונגרס מייפה את כוחה של ההנהלה לנהל משא-ומתן לשם בירור התוכן המסוים של הצעת הממשלה הבריטית לייסוד מדינה יהודית בארץ-ישראל".

"ט. במשא-ומתן זה אין ההנהלה רשאית להתחייב או לחייב את ההסתדרות הציונית. אם כתוצאה ממשא-ומתן זה תסתכם תוכנית מסוימת לייסוד מדינה יהודית, תובא הצעת התוכנית לקונגרס נבחר מחדש לשם דיון והחלטה".

[2]  ה-Table- Round - ביטאון בריטי. נוסד ב-1910 ועסק בענייני האימפריה. לעיתון ולעומדים בראשו הייתה השפעה רבה בקביעת המדיניות הבריטית בשאלות האימפריה והמושבות.

[3]  וויליאם כריסטיאן בוליט  1940-1936 - (1967-1891) - (William Christian Bullitt)שגריר ארצות-הברית בפאריס. ראה כרך ב', עמ' 464, הערה 2 מ-1.3.1937.

 

העתקת קישור