מתוך יומן העבודה                                                                                      לונדון, 4.3.1939

ה"טיימס" מודיע על פגישת אתמול: חברי המשלחת היהודית נשארו בעמדתם - הם הסבירו מדוע אינם יכולים לקבל את הצעות הממשלה. להלן מסופר על דרישותיהם המרחיקות לכת של הערבים והמודיע מסיים: בחוגים מסוימים (קרי: בממשלה) נמתחה ביקורת על היהודים בשל סירובם להסכים לוויתורים. עד עכשיו באמת לא הראו היהודים שום נטייה לוויתורים, אך התביעות האחרונות של הערבים הפלשתינאים מזכירות את הגדרתו של ד'יזרעאלי, שאמר כי הערבי הריהו "יהודי רכוב על סוס".

זסלני הביא ידיעות מפי לורנס: נודע לו ממקור בטוח, כי יש בדעת צ'מברליין לדחות כל החלטה בשאלת ארץ-ישראל עד לאחר הבחירות, שתהיינה לא לפני אוקטובר. אינו רוצה שהחלטה לרעת היהודים תהיה לו לפוקה במלחמת הבחירות. מי ייתן והיה כך.

וייצמן טילפן וביקש שאבוא לתה. מצאתי שם את לואיס ובפי. הייתה שיחה שלא שפכה אור חדש על המצב. בפי ולואיס מלאים מרירות על מלקולם. כולנו כך. אך הם תולים בו את הקולר, כאילו בגידתו האישית היא שהסבה את כל הפורענות, ומתעלמים מהגורמים הפוליטיים, אשר הוא משמש מכשיר בידם. ייתכן שמישהו, המעוניין לזכות את עצמו בעיני בפי, משחיר ומבאיש את מקדונלד, כדי לגול מעצמו את האשמה. בינתיים, השנאה אליו מעבירה את שני אלה על דעתם. מזמן לזמן הם חוזרים להצעתם - להפסיק את המשא-ומתן - ורואים בזה סטירת-לחי למלקולם, מעשה נקמה בו, בעוד שלמעשה זהו אקט נגד הממשלה, והשאלה היא לא של נקמה במקדונלד, אלא של מידת התועלת שתצמח מצעד כזה לענייננו.

בינתיים התברר, כי וייצמן ביקש משטיין וניימיר שינסו להכין נוסח של "הצעות", כדי להגיש לממשלה בפגישה הבאה. נדברתי עם ניימיר, על-פי בקשתי, להיפגש איתו ועם שטיין מחר במשרד. שטיין עלול להרחיק לכת בכיוון מסוים וניימיר איננו תריס מספיק כנגדו.