מתוך יומן העבודה                                                                                לונדון, 26.2.1939

כל היום במיטה. שפעת כהלכה, עם חום ונזלת חזקה.

במשרד - פצצה. נתקבל הפרוטוקול הרשמי של ישיבת יום ו' אחר-הצהרים והנה בסופו נספח - הצעת הממשלה מנוסחת בכתב, מעין מסמך רשמי. יש אפוא טעם נוסף להצעה לנסח את עמדתנו השלילית במסמך רשמי שיוגש לממשלה. בבוקר הייתה ישיבת ההנהלה שבה נקבעו קווי גילוי-הדעת. אחר-הצהרים ישיבת הפאנל הציוני באותו עניין הוחלט לא ללכת לארוחת-הצהרים החגיגית בקרלטון. לוריא הודיע את הדבר לברומלי ב-8 בערב והלה נתחלחל.

נתקבלו ידיעות מהארץ על שמחה וששון בין הערבים ועל הפגנות עליצות. בן-גוריון חיבר הודעה ליישוב שנשלחה על-ידי פלקור.

אחר-הצהרים הודיעוני, שלפנות ערב יטלפנו מירושלים. השיחה באה במועדה. דיבר ג'וזף[1]. מסר על ההפגנות הערביות, על הרוגים יהודים בחיפה ועל הטלת עוצר[2]. הידיעות שטילגרפנו אליהם בדבר תוכנית המדינה העצמאית נתפרסמו בחלקן הגדול ב"אהראם" והטילו דיכאון רב ביישוב. היו הצעות של שביתה כללית ושל הפגנות. ההנהלה התנגדה לכך. יש הצעה לכנס כינוס יישובי. אמרתי שיסדרו אסיפות פומביות, כדי להרים את רוח היישוב. מסרתי כי בן-גוריון טילגרף הודעה. שמעתי את ירושלים היטב, אך ג'וזף לא היה בטוח אם שומעים אותו וחזר ושאל אם אני שומע. הוכרחתי לצעוק כל הזמן שאני שומע ושיוסיף לדבר:

ב-10 העירני שוב צלצול טלפון. "דבר אל ניו-יורק". אדרבא. מייד הכרתי את קולו של הכסטר[3]. דיבר עברית. סולד פנה אליהם ודרש פעולה דחופה. רצונו לדעת ממני מה המצב. מסרתי לו בלשון-כלאים את ה"תוכנית". שאל מה יש לעשות. אמרתי: שני דברים - פעולה כלפי וושינגטון ומברק בשם קבוצת הבלתי-ציונים למלקולם. [---] המותר לטלגרף דרישה לפאריטי בשלטון? אמרתי: מותר, אדרבא. אמרתי שיטלגרף שני דברים: בעד פאריטי בשלטון ונגד וטו ערבי על העלייה. הבטיח.

אחרי 11 הופיע ברל וסיפר על ההתפתחות הדרמתית שנפלה במשך הערב. כל הקהל שלנו היה במסיבה בבית סאקר. גם וייצמן בא לשם לאחר שחזר העירה בערב. הודיעו לו על ביטול הארוחה - לא מחה. והנה מלקולם מטלפן: הוא שמע על ביטול הארוחה - מה קרה? הוא מוכרח לראות את חיים עוד הערב, יבוא אליו ב-10.30. חיים קרא לבן-גוריון, לרדינג ולמרכס. עד 1 חיכינו לבן-גוריון, סוף-סוף הגיע. קרוב ל-2 נכנס זסלני למסור מה שהיה. מלקולם היה במבוכה גדולה. טען שנפלה טעות של לבלר - לא הייתה שום החלטה למסור לנו את התוכנית בכתב. גם לאחר שנמסרה אין פירושה שהיא קבועה במסמרות. להיפך, הכול "נוזל" עדיין ואל נמהר להסיק מסקנות.

הערות