מתוך יומן העבודה - לונדון, 25.2.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 25.2.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                     לונדון, 25.2.1939

 

זה היום השני שאני מרגיש עצמי שוב ברע. השפעת מתעוררת מחדש. הפעם בלוויית שיעול.

מיס מיי טילפנה מהמשרד. האדמירל ברומלי, הממונה על הכנסת-האורחים במשרד-המושבות, שלח לה את סדר הישיבה לשולחן בארוחת-הצהרים הנערכת לכבודנו במסעדת קרלטון ביום ב' ומבקש את הערותינו. ביקשתיה לבוא למלון. התוכנית אינה כשורה: הושיבו לימינו של מלקולם מקדונלד את לורד רדינג ואילו את וייצמן שמו משמאלו. החלפתי אותם. את חברי האכסקוטיבה שמו בראש, את אוסישקין ווייז במקומות פחות מכובדים, את רוטנברג דחקו לקרן-זווית. העליתים אחר כבוד. בינתיים ראיתי מי ומי מהאנגלים במוזמנים: מי שהיו מיניסטרי-מושבות (יבואו צ'רצ'יל ותומס[1]), מי שהיו נציבים (סמואל, צ'נסלור, ווקופ), מי שהיו מצביאים (דיל[2], וייוול[3]), חברי שתי הוועדות האחרונות (קופלנד[4], ווטרפילד[5], ראסל[6], ריד[7]) ופקידי משרד-המושבות. גם הבישוף הירושלמי בין הקרואים. שמתי את בן-גוריון על-יד צ'רצ'יל. מיס מיי העתיקה את התוכנית והחזירה למשרד-המושבות.

לארוחת-צהרים בבית וייצמן. בן-גוריון איחר לבוא - הייתה לו שיחה עם לורנס שנתארכה. לורנס נוכח שהתנגדותו של משרד-החוץ אלינו בעינה עומדת ובכל תוקפה. בן-גוריון שאל את לורנס - מה יהיה אם נעלה בכוח, היירו בנו? לורנס ענה, כי ממשלה שתירה בפליטים יהודים בעלותם לארץ-ישראל לא תחזיק מעמד שבוע ימים. אני איני מקבל תשובה זו כמכרעת. אפשר לסדר את הדברים כך, שלא הבריטים יירו בנו, אלא אנו נעמוד בפני ההכרח לירות בהם. מה אז? לורנס יהיה מחר בקליפטון - אחוזת בית אסטור - ויראה שם את צ'מברליין.

אחרי הארוחה נסענו שלושתנו לסנט ג'יימס, לשיחה עם מקדונלד. מעשה שטן, היום סגריר, גשם ורוח וקור, ונסעתי אחוז-צמרמורת.

השיחה עם מלקולם רשומה אנגלית. היינו סבורים שיתחיל בענייני עלייה. במקום זה החל לשאול לדעתנו ביחס לתוכנית הקונסטיטוציונית. חיים ענה בדחייה גמורה. זהו ביטול הצהרת בלפור, חיסול הבית הלאומי, הסגרתנו למעשה בידי מדינה ערבית. מלקולם טען, שלא זו הכוונה. היכן נאמר שאנו נהפכים למיעוט? בן-גוריון הוכיח כי זוהי התוצאה המוכרחת. שאל אם העיקרון שנקבע בספר הלבן מיולי [8]1937, שאין להטיל על היהודים שלטון ערבי, עודנו שריר וקיים. מלקולם טען, שלא נאמר שום דבר שיסתור עקרון זה, אך נמנע מלתת לו אישור מפורש. בן-גוריון לחץ עליו ומלקולם התרגז. לשיחה הוכנסה נימה של מתיחות אישית. מלקולם הוסיף לטעון, שגם בלי פאריטי אפשר להבטיח משטר של אי-השתלטות הדדית. אולי על-ידי חלוקה לשני גלילות קשורים קשר פדראלי, או שני בתים אשר אחד מהם בנוי על פאריטי, או על-ידי תקנה שאין החלטות מסוימות יכולות להתקבל אלא אם רוב שתי העדות בעדן. חיים דרש קביעת שני עקרונות:

א. אין שלטון ערבי על היהודים.

ב. הבית הלאומי מוסיף לגדול.

העירותי על הערך המכריע של התקדימים הקונסטיטוציוניים בתקופת-הביניים, ובעיקר של משטר העלייה והקרקע. בדברי על תקופת-הביניים הנחתי שזו תהיה בת 5 שנים. מלקולם ענה שלא כן הדבר. חמש שנים זוהי תקופת-בינים לעלייה "מוסכמת", שאחריה ינהגו בעלייה לפי החלטות השולחן העגול. תקופת-ביניים למתן עצמאות תהיה ארוכה מזה – לפחות עשר שנים. שאל אם עקרון אי-ההשתלטות יספק אותנו. עניתי שלא יספק אם יחד עם קביעתו תנקוט הממשלה מדיניות עלייה שתגזור עלינו להישאר מיעוט מספרי. הוספתי כי ערובות לזכויותינו אין להן כל ערך אם לפתח משטר העצמאות ירבצו חוקי קרקע הבנויים על הפליה גזעית נגדנו. ניסיתי כמה פעמים להציל מפיו על אלו מידות עלייה הוא חושב לחמש השנים הראשונות. הוא עשה עצמו כלא מבין לכוונת שאלותיי. סוף-סוף דחקו וייצמן אל הכותל ואז הוציא את החתול מן השק. אוזנינו צללו למשמע הדברים. כשם שנתבטלה תוכנית 10 השנים כך בטלו המספרים "מ-15 עד 30 אלף". ירדנו פלאים - למטה מן המכסימום הנוכחי. צריך שהערבים ירגישו כי הרוויחו משהו מן הוועידה, על-כן פחות מעכשיו, נאמר 10,000 לשנה. מה נאמר לזאת, האם לא כדאי הדבר ובלבד שהעלייה תהיה על-פי הסכם? אמרתי זוהי מלכודת מוות - עלייה אפסית ווטו ערבי כעבור חמש שנים - פירושם הקץ לעלייה. אשר להסכם - איזו רבותא יש כאן? אתה נותן לערבים להטיל על העלייה אבקת-חנק ותו לא. לבסוף הסיר מלקולם את "הכפפות" לגמרי: עליכם לעשות את חשבונכם - דעת-הקהל תהיה נגדכם - יאמרו, הבטחה זו, שנתנו פעם, אי-אפשר למלאה וחסל, נלאינו נשוא שיום-יום יהיו בריטים נהרגים בארץ-ישראל, אי-אפשר לשלם מיליונים וכו'. אמרתי שאנו רגישים לדעת-הקהל, אבל כשהשאלה שאלת חיים ומוות אין משגיחים בדעת-הקהל. כלום משגיחה בריטניה בדעת-הקהל העולמית כשהיא סבורה שמדיניות מסוימת, עם כל חוסר הפופולאריות שלה, היא הכרחית למען ענייניה? כך נפרדנו.

[---]

זסלני קיבל ידיעות על שיחתו האחרונה של מקדונלד עם הערבים. הוא אמר להם כי הממשלה מוכנה להצהיר, שבהצהרת בלפור לא נתכוונה למדינת יהודים ושבריטניה לא תקים מדינה יהודית גם בחלק מארץ ישראל. ג'מאל [חומייני] הודיע, כי הצהרה כזו אינה מספיקה לערבים. אז הודיע מלקולם, כי הממשלה לא תפרסם את ההצהרה. כדאי להם הדבר על-מנת להרגיע את הערבים. אך אם מטרה זו לא תושג, למה להם לפרסם דברים שיעוררו רק ביקורת?

טילפן נציג של רויטר. המותר לו לבוא? יבוא. הופיע בחור חמד, אסקוית שמו. התברר כי זהו נכדו של הגדול, בנו של סיריל. עובד ברויטר. מה אוכל להגיד לו. הכתבתי לו נוסח על אי-אפשרות של מתן עצמאות לארץ-ישראל בלי השתתפות היהודים.

סוף-סוף השגתי מדחום: 39 ויותר. שכבתי והחום הוסיף לעלות. לא השתתפתי בישיבת המשלחת הארץ-ישראלית עם אחדים מחברי ההנהלה, בכלל זה אוסישקין. גם רוטנברג בא. נדונה הצעה, שהמשלחת היהודית תפנה לממשלה בגילוי-דעת, שידחה את הצעת העצמאות. הייתה הצעה של שני גילויי-דעת - אחד של המשלחת הארץ-ישראלית, שבו תכריז כי היישוב אינו זקוק להגנה בריטית. נתקבל רעיון של גילוי-דעת אחד.

 

הערות

[1]  ג'יימס הנרי תומס (James Henry Thomas) – (1949-1874) - מדינאי בריטי, חבר פרלמנט 1936-1910. מיניסטר-המושבות בממשלת-הלייבור הראשונה (1924). ב-1929 מונה מיניסטר מיוחד לענייני תעסוקה בממשלת-הלייבור השנייה. הצטרף לראמזי מקדונלד בהקמת הממשלה הלאומית (1931). מיניסטר-הדומיניונים 1935-1930 ומיניסטר-המושבות 1936-1935.

[2]  גנרל ג'ון גריר דיל (Greer Dill John) - (1944-1881) - היה מפקד הצבא הבריטי בארץ-ישראל ב-1936. ראה כרך א', עמ' 401, הערה 1 מ-20.9.1936.

[3]  גנרל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול  (- (Archibald Percival Wavell)  (1950-1883 היה מפקד הצבא הבריטי בארץ-ישראל מ-1937. ראה כרך ב', עמ' 486, הערה 1 מ-9.1937.6.

[4]  פרופ' רג'ינלד קופלנד  (Prof. Reginald Coupland) -  (1952-1884) - היסטוריון. חבר ב"ועדת-פיל". מיוזמי רעיון "החלוקה". ראה כרך ב', עמ' 457, הערה 1 מ-5-6.2.1937.

[5]  סר אלכסנדר פרסיוול ווטרפילד ( (Sir Alexander Percival Waterfield) - (1965-1885 - חבר "ועדת-החלוקה". ראה כרך ג', עמ' 370, הערה 3 מ-6.7.1938.

[6]  סר אליסון ראסל (- (Sir Alison Russell)  (1948-1875 חבר "ועדת-החלוקה". ראה כרך ג', עמ' 370, הערה 5 מ-6.7.1938.

[7]  תומס ריד (Reid Thomas) -  (1963-1881)  חבר "ועדת-החלוקה", ראה כרך ג', עמ' 370, הערה 4 מ-6.7.1938.

[8]  הספר הלבן מיולי 1937 פורסם בעקבות מסקנות הדוח של "ועדת-פיל" וקבע את עקרון החלוקה כמדיניות רשמית של ממשלת בריטניה. בנמקו את האפשרויות שיש בחלוקה לפיתרון בעיית ארץ-ישראל קובע הספר הלבן כי בעקבות חלוקה תוקם מדינה יהודית ויוגשם העיקרון שאין לכוף על יהודים שלטון ערבי (סעיף 7). תוכנית הספר הלבן של 1937 נגנזה למעשה כבר ב-1938.

 

העתקת קישור