מתוך יומן העבודה                                                                 לונדון, 19.2.1939

דוליק נכנס לחדרי בבוקר. שוחחנו על הפעולה שיש לעשות במשרד המושבות בשני עניינים:

א. החוזה עם סוריה;

ב. אספקת מזון למקרה מלחמה.

הצעתי שדוליק ילך בעניינים אלה עם לוריא אל קלאוסון,[1] היועץ הכלכלי של משרד-המושבות. אגב נפגשתי עם אדם זה בפעם הראשונה לפני כשבוע, בקלוב אתנאום, והוא עושה רושם דוחה בהחלט.

דוליק הציע לחבר תשובה לטענות הכלכליות של הערבים, שפורסמו בסיכום. אגב כך אפשר יהיה לסתור כמה ממסקנותיו של הפקיד בממשלת ארץ-ישראל, שהכין חומר להצדקת ההגבלות על מכירת קרקע. כל הזמן התחבטנו בשאלה כיצד לעשות את הבניין שהקים אותו פקיד מטרה לחצינו. לעת-עתה זוהי "חוכמה נסתרה", אשר טרם הוצאה מגנזי הממשלה. אולם פרסום הטענות הערביות על "התרוששות", "נישול" וכו' נותן לנו אמתלה טובה, ואגב קליעה אל טענות אלו יכולים אנו לפגוע בחומר הממשלתי.

מ-11- ואילך ישיבת ההנהלה. נוכחים גם האמריקאים, ברל כצנלסון, הרב ברלין, סופרסקי ובן-צבי. בן-גוריון סיכם את המסקנות לעמדתנו: אם מקדונלד יחזור מחר בערב לעניין הווטו הרינו מודיעים כי לא נדון על כך. אנו חוזרים ומצהירים על נכונותנו למשא-ומתן עם הערבים, ישר או באמצעות הממשלה, ברוח של התפשרות הדדית, בלי פגיעה בזכויות היסוד שלנו ומתוך הוצאת מעמד של מיעוט בשבילנו מכלל הוויכוח. לעומת שיטת ההגבלות שאליה מתכוונת הממשלה הננו מציגים תביעה למדיניות חיובית של פיתוח, אשר אנו מוכנים לסייע לה.

שלחתי מברק לירושלים שיעשו הכול כדי להחיש את גמר כל הרכישות האפשריות.

[---]

הערות