מתוך יומן העבודה - לונדון, 6.2.1939
שם הספר  יומן מדיני 1939
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 6.2.1939

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                  לונדון, 6.2.1939

 

בבוקר צילצל קונין[1]: ברל בא! סר למלון שלנו. ירדתי לראותו: פניו טובים והרגשתו איתנה.

מאמר ראשי גרוע ב"טיימס". בטור האינפורמציה ב"דיילי טלגרף", עליו טרח אגרונסקי, מרגלית כזו: וייצמן בנאומו יטפל בתוכניות התיישבות מחוץ לארץ-ישראל. הרושם שמוכרח לקבל כל קורא לתומו הוא שווייצמן יטפל בתוכניות אלו מתוך יחס חיובי.

במשרד נתקבלו ראשי-הפרקים של נאום נוויל צ'מברליין[2]: בפגישתו עם היהודים. מנוסחת כל תורתו - תורת השראת השלום-על רגל אחת. יש הוקרה ליישוב על כיבוש יצרו. אין אהדה לעם היהודי בסבלו. לבסוף מיוצגות זו מול זו ההיסטוריה והמציאות. ההיסטוריה היא אומנם דבר חשוב מאוד, אך יש להתחשב במציאות. להתחשב עם המציאות פירושו כניעה לערבים ואילו ליהודים הוא מניח את ההיסטוריה[---].

[---]

הניסיונות לתהות על קנקנו של נורי סעיד (יש לוייצמן כמה צינורות) לא הצליחו לפי שעה. צריכה הייתה להתקיים פגישה של וייצמן ובן-גוריון עם לורד לויד[3], לאחר פגישתו עם נורי סעיד, אך פגישה זו נדחתה על-ידי נורי ואז דחה לויד את פגישתו עם אנשינו. עורך-הדין אלכסנדר מקהיר, שהתפאר בקרבתו למלכות ובידידותו עם חברי המשלחת המצרית, אף הוא טרם העלה דבר.

וייצמן היה עם גינצברג הקושטאי במיניסטריון-הכספים ועומד לבקר איתו אצל ואנסיטארט[4] במיניסטריון-החוץ. לדבריו עושה גינצברג רושם בתוכחתו לאנגלים על הזניחם את תורכיה ועל הפקירם אותה להשפעה גרמנית.

וייצמן סיפר על ביקורו אצל ממלא מקום ראש המטה הראשי של האימפריה (ראש המטה עצמו מבקר עכשיו במצרים ובארץ-ישראל), זהו גנרל סר רונלד אדם[5], הנחשב למוחו של הצבא הבריטי. אחיו המנוח, פורבס אדם[6], היה בידידות עם וייצמן והאלמנה הכשירה את הקרקע לפגישה.

וייצמן הרצה על השתלשלות העניינים בארץ ועל נטיית הממשלה. הגנרל פסק, שמצד הממשלה הייתה כאן rotten Performance, אולם מה בצע בבכייה על שעבר. אשר לסכנת המלחמה, הרי אין הוא יודע אם תפרוץ, אך מצווה להיות מוכן ואין הם מוכנים. גם לא יהיו מוכנים מראש - זהו גורלם. ישלימו את ההכנות תוך כדי מלחמה. הערבים הם קנה רקוב (rottcn recd) ונאמנות היא מילה שאינה מצויה כלל במילון הערבי (איזה עלבון למילון!). ערכם של הערבים כאב-נזקים במלחמה לא יאריך ימים יותר מ-4-3 חדשים - אחר-כך לא יהיה להם גם ערך שלילי. על שום מה לקתה בריטניה בתסביך הערבי? נבצר ממני להבין. כל העסק הזה החל בלורנס[7]. ברור גם לו שבארץ-ישראל מכשילה האדמיניסטרציה את הצבא. ודאי, יש כאן טימטום, חוסר אומץ וחוסר דימיון. אבל סדנא דאימפריה חד הוא - כך הוא המצב בכל החזיתות, ובכלל "מעולם לא הצלחנו לגבי עמים לבנים, הראינו את כישרוננו רק בשלטון על גזעים נחשלים". סיפר שבזמן האחרון נעשה ניסיון "לרפות את הלחץ" בארץ-ישראל, אך הצבא לא הסכים והמשיך בפעולות דיכוי. "אך שים על לבך כי לא אנשי-הצבא הם כורתי השלום, אנו שברנו את הכנופיות, אבל לכרות שלום זהו תפקידם של אחרים".

וייצמן דיבר על ערך היהודים במלחמה. מקובל לחשוב שהיהודים בין כה וכה "מונחים בקופסה". אין להם ברירה אלא להיות עם בריטניה, וכי להיטלר יצטרפו? משום זה לא כדאי לפייס אותם ולרכוש את ידידותם. הוא לא יתעכב על מידת המוסריות והיושר הספורטיבי שבהנחה כזו, אבל יקשה קושייה - עד כמה היא נכונה. הנה יהודי אמריקה. ודאי, אם אמריקה תצא לעזרת בריטניה ימלאו יהודי אמריקה את חובתם כאזרחים נאמנים. אך יש נאמנות פסיבית ויש נאמנות אקטיבית. הבדל רב הוא אם אתה הולך למלחמה רק על-פי פקודה ומתוך חובה אזרחית או אם אתה מתגייס מתוך התלהבות לרעיון. במקרה הראשון אתה רק ממלא חובה, במקרה השני אתה עוקר הרים. הגנרל אמר שהוא מבין זאת היטב. ביקש לעמוד בקשר.

הוכרחתי על-ידי סטיפן וייז להצטרף אליו לארוחת-צוהרים ב"אתנאום"[8] על-פי הזמנת הבישוף הירושלמי,[9] לסעוד אתו ואת הבישוף מפורטסמות. הלכתי כשה לטבח, כי רק לפני ימים אחדים אכלתי עם אותו בישוף באותו קלוב והוא הלעיטני את תורתו - פיתרון שאלת ארץ-ישראל על יסוד קדושת הארץ ושיוויון שלוש הדתות. אך סטיפן וייז חשש ללכת לבדו, פן ייכשל באי ידיעת העניינים.

אמרתי לגרהם בראון כי לבי נוקפני שאני מנצל את הכנסת-האורחים שלו לעיתים כה קרובות והוספתי כי "השיחות" מטילות כנראה מעמסה כבדה על אמצעיו. הוא ענני חגיגית ששום קורבן לא יכבד ממנו ובלבד שיזכה לסייע להשכנת השלום בארץ-הקודש. לא שכח להוסיף כי אישתו (היושבת בסקוטלנד ועוסקת בקימוץ כסף) היא איתו בעצה אחת בעניין זה.

הפורטסמותי פתח בהתקפה. "מהו פתרונכם?" סטיפן וייז הגיש פיתרון חד וחלק: לאשר מחדש את הצהרת בלפור והמנדט ולפתוח שערים לעלייה רבתי, למען יתענגו גם הערבים על רוב טוב. "היכון על-ידי כך השלום?" שאל הפורטסמותי. "התיכנע לאלימות ותיתן לעוול לחוג ניצחונו?" שאלתי.

"אבל השאלה כמובן מהו הצדק, אמר, הן גם לערבים ניתנו הבטחות". הוא פקח עיניים לרווחה כשאמרתי לו כי ארץ-ישראל מעולם לא הובטחה לערבים. הסתמכתי על מק-מהון[10] עצמו ועל העדויות החדשות שבמכתבי לורנס[11], אשר רק עכשיו ראו אור. גרהם בראון סיפר, כי בהיותו בבגדאד סח לו אחד מחבורת פייצל, אשר עמד על האבנים של ההסכם האנגלי-ערבי בימי המלחמה, שמק-מהון או שלא ידע את האמת או שנתכוון למרוד בה-בנוסח הערבי של "ההסכם" מדובר בפירוש גם על ארץ-ישראל. גרהם בראון בא למסקנה: יש להביא את כל הסוגייה הזאת של ההבטחות הסותרות לפני בית-הדין הבין-לאומי בהאג - יברר בית-דין זה את העניין ויפסוק פסק אחרון - היש סתירה או אין.

בערך כאן נגמרה ארוחת-הצהרים. התנצלתי וחזרתי למשרד. וייז נשאר לסיים את השיחה.

בשעת הארוחה הראה לי גרהם בראון את פילבי[12], שסעד עם שני בחורים צעירים על אחד השולחנות הקרובים. זו לי הפעם הראשונה שחזיתי בנועם פניו של חאג' עבדאללה.

שוב תיקוני נוסח ב"ראשי-פרקים" של וייצמן. אחר-כך שיחה עם סולד ווייז. סולד בא בכמה הצעות-דברים אשר על וייצמן להגידם. רובם של הדברים כבר כלולים בראשי-הפרקים. העיקר - לא לוותר. הסכמנו.

יצאתי עם לוריא לשכור תלבושת למחר, כי המחלצות ששלחו לי מהארץ איחרו לבוא.

[---]

קרוב לחצות טילפן אגרונסקי, שהנשאשיבים[13], אשר הגיעו הערב, המתיקו סוד עם אנשי הממשלה עד שעה מאוחרת. התוצאות טרם נודעו, אך סברה שהממשלה שידלה אותם לוותר על נוכחותם בטקס-הפתיחה מחר. כדי שלא לקלקל את השורה.

בן-גוריון סיפר על הדין-וחשבון שמסר לו בנטוויץ' משיחתו עם מוסא עלמי. הלה מהסס אם להיפגש - ראשית, ידועה לו עמדת בן-גוריון, ושנית, ספק אם כדאי להיפגש לפני גמר השיחות. אף-על-פי-כן, הוא ישקול את ההצעה. בינתיים מסר לבנטוויץ' את תוכניתם: מדינה ערבית בארץ-ישראל עם זכויות מיעוט ליהודים, כניסת ארץ-ישראל לקונפדרציה ערבית, הגירה יהודית לארצות אחרות של הקונפדרציה. בנטוויץ' סבור שזוהי תוכנית מתקבלת על הדעת.

התוכנית היא של נורי סעיד - היא הופיעה הערב ב"איונינג סטאנדארד".

 

הערות

[1]  ד"ר בן-ציון קונין - רופא יהודי שטיפל בשליחים הארץ-ישראלים שהזדמנו ללונדון. ציוני וידיד תנועת-העבודה.

[2]  נוויל (ארתור) צ'מברליין (Neville (Arthur) Chamberlain) – (1940-1869) – ראש ממשלת בריטניה 1940-1937. ראה כרך א', עמ' 386, הערה 2 מ-7.4.1936.

[3]  לורד לויד (ג'ורג' אמברוז)) - Lord Loyd (Ambrose George) – 1941-1879) - מדינאי בריטי. ראה כרך ב', עמ' 476, הערה 6 מ-21.5.1937.

[4]  סר רוברט גילברט ואנסיטארט (Sir Robert Gilbert Vansittart) ל8) – מנכ"ל משרד-החוץ הבריטי 1938-1930. ראה כרך ב', עבה 459, הערה 20 מ-16.2.1937.

[5]  גנרל סר רונלד פורבס אדםGeneral Sir Ronald Forbes Adam) ) – איש-צבא בריטי. במלחמת-העולם הראשונה שירת בחזיתות צרפת ופלנדריה. 1935-1936 שירת במשרד-ההגנה בלונדון. 1939-1938 סגן ראש המטות המזוינים של האימפריה הבריטית. בימי מלחמת-העולם השנייה חזר לפיקוד. פרש מהשירות הצבאי ב-1946

[6]  אריק גרהם פורבס אדם - (Eric Graham Forbes Adam)- - ((1925-1888) - פקיד משרד-החוץ הבריטי. חבר המשלחת הבריטית בוועידת-השלום בוורסאי, בוועידת סן-רמו (1920) ובלוזאן (1923-1922).

[7]  תומס אדוארד לורנס(Thomas Edward Lawrence)  - - (1935-1888) "לורנס איש ערב". ראה כרך ב', עמ' 470, הערה 1 מ-22.3.1937.

[8]  אתנאוּם – מועדון - (Athenaum Club) - ראה כרך ב', עמ' 459, הערה 21 מ-16.2.1937.

[9]  גרהם ג. פ. בראון (G. F. Brown  - (Grahamבישוף הכנסייה האנגליקנית בירושלים בשנים 1942-1932.

[10]  הכוונה למכתבו של סר הנרי מק-מהון (שהיה נציב עליון בריטי במצרים בימי מלחמת-העולם הראשונה) אשר נתפרסם ב"טיימס" ביום 23 ביולי 1937. בהתייחסו להבטחות שניתנו על-ידיו למלך (אז שריף) חוסיין בדבר גודלה והיקפה של המדינה הערבית שתקום בעתיד כתב מק-מהון: "אני רואה חובה לעצמי להצהיר, ואני עושה זאת בהחלטיות ובהדגשה, שבהבטחותי למלך חוסיין לא הייתה כל כוונה מצדי לכלול את ארץ-ישראל באזורים שבהם הובטחה עצמאות ערבית". כמו-כן טען מק-מהון במכתב זה כי הוא משוכנע כי בעת שנערכה ההתכתבות גם המלך חוסיין הבין כך את ההבטחה. ראה כרך א', עמ' 389, הערה 2 מ-22.5.1936.

[11]  מכתביו של ת. א. לורנס התפרסמו לראשונה ב-1938. באחד ממכתביו קובע לורנס כי עד מרס 1921 עת נתמנה וינסטון צ'רצ'יל למשרת שר-המושבות השלימה בריטניה את כל התחייבויותיה כלפי הערבים ואף מעל ומעבר למה שהובטח להם על-ידי מק-מהון בכל הנוגע לאזורים ששוחררו מידי האימפריה העותמנית. שרת רומז לקטע זה ולהתבטאויות נוספות מצד לורנס בשאלת ההבטחות לערבים שנתפרסמו לראשונה בספר זה. The Letters of T. E. Lawerence – Edited by D. Granett (London, 1938), p. 345.

[12]  הארי סט. ג'ון פילבי(Harry St. John Philby)  - (1960-1885)  - ראה כרך ג', עמ' 382, הערה 5 מ-11.10.1938.

[13]  הנשאשיבים - אנשי "מפלגת ההגנה הלאומית", האופוזיציה לחוסיינים. ראה כרך א', עמ' 379, הערה 5 מ-19.1.1936.

 

העתקת קישור