דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 21.11.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 21.11.1937

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                    ירושלים, 21.11.1937

 

המחלקה המדינית ניגשה להכנות בקשר עם הוועדה החדשה, אם כי איך לנו עוד ידיעה ברורה מתי עומדת הוועדה לבוא לארץ. קבענו מספר ועדות, שאחדות מהן כבר התחילו בעבודתן:

1. לשאלת הגבולות [---].

2. ועדה להעברת אוכלוסין [---].

3. בענייני ביטחון [---].

4. ועדה לענייני ירושלים [---].

5. ועדה לענייני חיפה [---].

קיבלתי אינפורמציה משלושה מקורות על פרשת המשא-ומתן עם הערבים. [---] לפני ימים אחדים מסר לי קלווריסקי כי בשיחה עם ערבים, שגם לדעתו אין לראותם כמייצגים את הערבים בארץ, אלא רק כמסמנים את הלך הרוח השורר בחוגים מסויימים, דובר על הסכם יהודי–ערבי. השאלה העיקרית שדיברו עליה הייתה העלייה היהודית, ומר קלווריסקי הביא את אנשי שיחו לידי הסכמה פרינציפיונית, שיסוד ההסכם צריך להיות. שוויון במספר היהודים והערבים בארץ. עוד לא ברור מה דעת ערבים אלה על המשטר הקונסטיטוציוני בארץ, על הביטחון ועל קצב העלייה. אותם ערבים סבורים גם שהזמן עדיין אינו מתאים להסכם יהודי–ערבי. מר קלווריסקי ביקש, שההנהלה תרשה לו להמשיך בשיחות אלה ולבקר למטרה זאת גם בארצות השכנות.

לדעתי יש להסכים שקלווריסקי ימשיך לבוא בדברים עם הערבים, אולם עליו להודיע בפירוש לאנשי שיחו,שהוא מדבר כאיש פרטי ולא בשם הסוכנות היהודית. על-ידי שיחות כאלו יעלה אולי בידינו לברר מה מצב הרוחות בקרב הערבים.

אוסישקין מסר לי על שיחתו עם ד"ר מגנס, הרואה אפשרות להסכם עם הערבים. לד"ר מגנס היו שיחות עם הערבים, שגם הם דיברו על שוויון במספרים, אבל הוסיפו עוד תנאי אחד: כניסת ארץ-ישראל לקונפדרציה הערבית. אוסישקין סקפטי מאוד בנוגע להסכם יהודי–ערבי כיוון שאינו רואה אפשרות של פשרה בין שני העמים; עם זאת, דעתו היא שאם יש אפשרות של מגע ובירור אין להזניחה. אוסישקין יעץ לי גם שלא לדבר על העלייה באחוזים ביחס ליישוב הערבי או היהודי, כי אם על מספרים אבסולוטיים.

ביום ו', 19 לח"ז, הייתה לי שיחה עם ד"ר מגנס. באותו יום קיבלתי חומר מלונדון ובו העתק מכתבו של מר אלברט חיימסון למר לוריא, מזכיר המחלקה המדינית בלונדון. מר חיימסון כותב, שבאי-כוח הערבים מוכנים להיפגש עם באי-כוח היהודים על יסוד תוכנית שהם מוכנים לקבלה כתוכנית לדיון על הסכם, והוא, מר חיימסון, מוכן להעמיד את עצמו לרשותנו לצורך המשא-ומתן הזה. הצעת ההסכם היא בת 9 סעיפים.

מר לוריא השיב למר חיימסון, שד"ר וייצמן איננו בבריטניה והחומר יועבר להנהלה בירושלים. בינתיים העיר, שמההצעה ניתן להבין כי הכוונה היא שהיהודים יישארו לצמיתות מיעוט בארץ-ישראל והוא מפקפק אם יימצא איזה שהוא יהודי אחראי שיוכל להסכים להצעה כזאת. מר לוריא גם ביקש לדעת מיהם הערבים המנהלים את המשא-ומתן. בתוך החומר שקיבלתי מלונדון יש גם העתק ממכתב חיימסון לנוויל לסקי, המוסר גם על חליפת המכתבים הנ"ל שבינו ובין מר לוריא. במכתב לנוויל לסקי אמור, שמנהלי המשא ומתן הם חברי "הוועד הערבי העליון" המפורק, ואילו רצה היה יכול גם להזכיר את שם המופתי. עוד אמור במכתב, כי ד"ר מגנס קיבל העתק מהצעת ההסכם של חיימסון והראה זאת לד"ר הכסטר, וכי שניהם הסכימו שההצעה היא בסיס מספיק למשא-ומתן.

ד"ר מגנס מסר לי, שבזמן האחרון היו לו שיחות עם שתי קבוצות של ערבים, ואצל שתיהן מצא נכונות להסכם. השיחות עם כל אחת מהקבוצות הסתכמו בעריכת הצעה בכתב. כל קבוצה לא ידעה על המשא-ומתן שניהל עם חברתה. יש אפוא שתי נוסחאות של הצעת ההסכם, שאחת מהן היא נוסחת חיימסון. נוסחה זו - כל מילה בה שקולה. הנוסחה השנייה, שהוצעה בירושלים, יותר כללית וקובעת רק יסודות. הדגש בנוסחה השנייה הוא על הקונפדרציה הערבית.

ד"ר מגנס מציין, שחשיבותה של ההצעה השנייה היא שיש בה פריטט פוליטי, אבל יחד עם זאת אינו מעלים עין מכך שכוונתה הברורה היא שהיהודים יישארו מיעוט בארץ. הוא מחשיב מאוד את ההצעה הראשונה (של חיימסון), כי היא מדגישה שמספר היהודים בארץ יהיה פחות מ-50%, וזה יכול להיות אפילו 49%. כשהערתי לו, שפירוש הצעת ההסכם הוא שהיהודים יישארו מיעוט בארץ-ישראל ובעבר-הירדן לצמיתות, אמר ד"ר מגנס שהדברים אמורים רק לתקופת ההסכם, אבל הסכים שייתכן כי הכוונה היא לצמיתות. [---]

שאלתי את ד"ר מגנס מי יזם את הצעת ההסכם, ותשובתו הייתה שקשה לקבוע זאת. העניין נמשך כבר חודשים רבים, עוד בקיץ היו שיחות בעניין זה. מחיימסון הוא מבין, שהצעתו יצאה מאנשים העומדים מאחורי המופתי. ההצעה השנייה היא מחוג אחר, פחות קובע מאשר חוגו של המופתי.

שאלתיו לאיזו תקופה מכוון ההסכם, והתשובה הייתה שהוא עצמו מדבר תמיד על 10–15 שנה, והערבים מעירים: או תקופה יותר ארוכה.

ד"ר מגנס שאל אם ההנהלה תסכים שהוא ימשיך במשא-ומתן. אם לדעתנו אין מקום להסכם על יסוד זה הוא יסתלק ממנו, כי הוא מעוניין לא בשיחות אלא בתכלית. הבטחתי להביא את העניין לפני ההנהלה.

לדעתי העניין הוא דליקטי. על-כל-פנים, לא ייתכן להפסיק מייד את המשא-ומתן. תהיה גם שגיאה מצדנו להגיד לד"ר מגנס שרק כעבור שבוע ימים נוכל לתת לו את תשובתנו. תשובה כזאת עושה רושם של השתמטות. עלול גם להיווצר הרושם שבהנהלה עצמה יש חילוקי דעות בעצם השאלה אם לגשת למשא-ומתן או לא, ולכן אינה יכולה לתת תשובה מייד.

הייתי מציע בשלב זה דרך של הצגת שאלות לבירור לפני שניגשים למשא-ומתן גופו. ועוד: יש כיום מחלוקת חמורה בהסתדרות הציונית בשאלה הגדולה. אלה הרואים את הקמת המדינה היהודית בחלקה של ארץ-ישראל כאסון הגדול ביותר מוכנים להיאחז בכל דבר העלול להכשיל את תוכנית החלוקה. צד זה יחייב אולי משא-ומתן עם ערבים גם אם תוצאתו היחידה תהיה הכשלת התוכנית. אולם ה"מחייבים" יתנגדו למשא-ומתן שאין בו כדי להביא שלום, ושפעולתו היחידה תהיה דחיית הקמת המדינה היהודית. הם יראו בעצם התפשטות השמועות על קיומו של משא-ומתן נזק לתוכנית. משום כך יש לדרוש, שאם יהיה משא-ומתן עליו להיות קצר ככל האפשר. כרגע עלינו רק לשאול שאלות. ואם יאמרו שאנו מנהלים משא-ומתן עם ערבים – נכחיש זאת בינתיים; כי לעת עתה אנו רק שואלים שאלות מוקדמות.

לדעתי ממלאה תוכנית המדינה היהודית תפקיד מכריע בכל העניין הזה. גם הדחת המופתי ממשרתו היא תוצאה ישרה מהצעת המדינה. דבר זה ברור לא רק לנו אלא גם למופתי, וכרוזו בסוריה יוכיח. הצלחת המשא-ומתן תלויה במידת הלחץ של עניין זה או אחר על הערבים.אני מסכים לשתי השאלות שהציע מר בן-גוריון:

1. מי ומי המדברים מצד הערבים?

2. היסכימו כי ייאמר בפירוש, שהמדינה העצמאית לא תהיה מדינה ערבית?

ומוסיף שאלה שלישית: האם הכוונה שהיהודים יהיו בארץ פחות מ-50% היא רק לתקופת ההסכם? אם תשובתם תהיה שהיהודים צריכים להישאר בארץ פחות מ-50% לתמיד, ברור שנדחה את ההצעה. אם התשובה תהיה נוחה לנו, ניגש למשא-ומתן.

עלי להדגיש, שכל העניין צריך להישמר בסוד גמור.

 

העתקת קישור