מתוך יומן העבודה                                                                       ירושלים, 17.11.1937

גילוי הדעת שלנו נגד מעשי תגמול נתפרסם במלואו בעיתון "ג'ומעת אל-איסלאמיה". העיתון עצמו תירגם אותו מה"פלשתין פוסט". התרגום מדויק מאוד ונוסח בערבית מצויינת.

הכסטר מסר על שיחתו עם האריס על החולה. האריס היה נוח למעלה מן המשוער בכל הנקודות הנוגעות לתיקון הזיכיון גופו, והודיע על נכונותו, במידה שהדברים בידו, לקבל למעשה את כל הצעותיו של הכסטר. אולם באשר להשתתפותה של הממשלה, דבר שבו תלוי גורלה של כל התוכנית, הוא רואה סימן שאלה גדול: מבחינה פורמלית אי-אפשר שהחולה תיכלל במדינה היהודית, אך אם לא תיכלל, הרי שוב ספק גדול הוא אם הממשלה תרצה להיכנס לכל העניין הזה של ניקוז ויישוב, כשתוך שנים אחדות ייתכן שהשטח יינגע שוב במלריה. להכסטר לא היה רושם שקיימת הנחה רצינית שהחולה לא תיכלל במדינה היהודית, אבל הקושי הפורמלי קיים. מצד שני היה להכסטר הרושם, שהאריס אינו רואה את החלוקה כמשהו קרוב ביותר או קרוב לבוא בכלל.

[---]

נציגי הרוויזיוניסטים אמרו לדובקין שעליהם לבטל את ההסכם אשר כבר חתמו עליו בראשי-תיבות, וזאת על-פי הוראות שקיבלו מז'בוטינסקי שהסתייג משני סעיפים בהסכם והורה להם להפסיק את המשא-ומתן, אם אנחנו נעמוד עליהם. שני הסעיפים הם: האחד, שעל הרוויזיוניסטים להביע צער על מעשי חוליגניות שביצעו אנשיהם במשרדי מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית ובמשרדים ארץ-ישראליים בחוץ-לארץ; והשני, שחברי בית"ר האחראים אישית לניפוץ קופסות "הקרן הקיימת" ולהפרעת אסיפות "קרן היסוד" יאבדו את זכותם לקבל סרטיפיקטים.

הגיעה ידיעה, שחבר קבוצת תל עמל, שחזר לבדו מבית-אלפא אל קבוצתו, נורה ונפצע בצווארו. הוא מת אחר-כך. רצח זה, והצתת תחנת תל יוסף, והיריות אל שטה [בית-השיטה] מחזקים את ההנחה שמרכז הפרעות חוזר שוב אל הצפון.