מתוך יומן העבודה                                                                        ירושלים, 26.10.1937

ביקרתי אצל מנהל האוצר. בתחילה הייתה שיחה כללית על המצב הכלכלי. וויליאם ג'ונסון הביע דעתו שאנו נכנסים לתקופה של שפל. התקווה היחידה להתחדשות מגמת העלייה במשק היא לבצע בהקדם את החלוקה, אך הוא איננו חושב כנראה שרבה התקווה לכך. לדעתו, עדיין לא הגענו לדרגה התחתונה של השפל, משום שעונת ההדרים, שרק עתה התחילה, תפיח רוח חיים חדשה בפעילות הכלכלית. הירידה האמיתית תבוא בקיץ, כשתעבור עונת הייצוא.

שאלתי מה חושבת הממשלה לעשות בדרך להספקת עבודה ועידוד מפעלי-כלכלה, אבל תשובתו של ג'ונסון הייתה שלילית לחלוטין בנקודה זו. מן העודף בקופה לא נשאר למעשה מאומה: היה לו גירעון של למעלה ממיליון לירות בשנה האחרונה וצפוי לו גירעון נוסף של מיליון לירות השנה. מלבד זאת, לא אישר האוצר בלונדון את המילווה של שני מיליונים, הרי שגם אלה צריכים לבוא מתוך עודף ההכנסה על ההוצאה.

תמונה קודרת זו שימשה מבוא טוב לשאלת סעיף 18 של המנדט, שעליו באתי לשוחח. אמרתי לג'ונסון, שאם הוא חושב כי הממשלה אינה יכולה לעשות הרבה להקלת המצוקה הקיימת בהוצאת כספים במישרין, על אחת כמה שיש היגיון לעשות כל מה שאפשר בדרך של הסדרים אדמיניסטרטיביים. סיפרתי לו על שיחותי בנוגע לסעיף 18 בז'נווה ובלונדון, ואמרתי שאנו סומכים על עזרתו. מסתבר שהממשלה עדיין לא קיבלה שום דבר ממשרד המושבות בעקבות עצומותינו האחרונות. ג'ונסון עצמו סקפטי עד מאוד ואולי אפילו שולל לגמרי את האפשרות לאמץ לנו שיטה של תעריף כפול כפתרון לשאלת אי-ההפליה. [---]

[---]

ביקרתי אצל הקונסול הכללי הצרפתי, ויקונט ד'אומל, המכנה עצמו עכשיו "מיניסטר דה פרנס". [---] ד'אומל איננו מרוצה מן המצב בארץ [---] הבעיה אינה מסוג הבעיות שניתן לפותרן באמצעים צבאיים או משטרתיים. הוא מלא ספקות לגבי עניין החלוקה ובכלל אינו רואה שום פתרון.

העניינים בסוריה מסתדרים לדעתו יפה, אם כי לא במהירות לה ציפו תחילה. לפי הידיעות שבידו, בעיית ג'זירה כבר באה על פתרונה. אשר לעלאוים, הבעיה אינה כה קשה, משום שכל מה שאנשים אלה מבקשים איננו פילוג, ואפילו לא מידה רחבה של אוטונומיה, אלא הבטחה שהפקידות המקומית תגוייס מתוך שורותיהם-הם ולא תישלח אליהם מדמשק. אומנם, אפשר מאוד שהחוזה עם סוריה לא היה בשל לאישור כבר במושב הזה של הפרלמנט. אם כזה יהיה המצב, הרי שגם החוזה עם לבנון יושהה עוד, כי הכוונה היא לאשר את שני החוזים יחד. אשר למופתי, ידוע לו, לד'אומל, שהמופתי ביקש ויזה למצרים וסירבו לו, ושעכשיו הוא משתוקק לקבל את ההזמנה האיטלקית ללכת לטריפולי (לוב), אבל מאחר שהבריטים מתנגדים לכך נראה שהצרפתים לא יתנו לו ללכת.

[---]

לקחתי את כהני אל ביתי לארוחת צהריים. שמעתי ממנו על התעמולה החזקה המתנהלת נגדנו בעיתונות האיטלקית. ממשלת איטליה גזרה ששום עיתון איטלקי אינו רשאי להופיע ביותר משישה עמודים, מחמת המחסור בנייר. אך על אף הלחץ הגדול בעיתונים, בעקבות הגבלה זו, נמסרים מאורעות ארץ-ישראל באופן בולט, באריכות רבה, ובעמודים הראשונים של כל העיתונים, כשהכותרות הן אנטי-בריטיות ואנטי-ציוניות.

קיבלתי ידיעות מעניינות עד מאוד ומהימנות לגמרי על השיחות שהיו למופתי עם ידידיו הארץ-ישראלים שבביירות. חאג' אמין היה מאוכזב מרות מחולשת התגובה של הערבים ושל העולם המוסלמי על הגולה שגזר על עצמו (הוא חשב, כנראה, שבריחתו זו תעורר אותו רושם מרהיב בהיסטוריה שעוררה בריחתו של מוחמד ממכה למדינה). הוא עזב את ירושלים בהישען על ההבטחה שניתנה לו ממרכזים שונים, שהממשלות הערביות ודעת הקהל בכל רחבי האיסלאם ייכנסו למאבק עליו, והנה לא היה כלום מלבד כמה מחאות פחותות-רושם. אילו ידע שכזאת תהיה התגובה, או שלא תהיה בכלל, לא היה יוצא את ה"חראם" [מיתחם הר הבית] בשום פנים, ואף עכשיו הוא מוכן לחזור לשם ולמסור עצמו בידי הבריטים. [---]

[---]

ארוחת-ערב בבית רופין, עם הזוג אלפרד קלרק והזוג לורנה וצ'רלז אורד וינגייט כנציגי העולם האנגלי. כל ארבעתם ידידים טובים. קלרק מ"אומרי לאו", וינגייט מ"אומרי הן". קלרק פיתח לפני סנטור את הרעיון, כי מאחר שהים התיכון שורץ כל-כך כוחות ימיים איטלקיים ונגוע כל-כך בהשפעה מדינית איטלקית, היו הבריטים מיטיבים לעשות אילו הסתלקו מכאן כליל והיו מחדשים את הדרך הישנה מסביב לכף. גם הוא גם גברת קלרק דיברו באוזני אשתי בהתלהבות מרובה נגד החלוקה: איש אינו רוצה בה ואין כל אפשרות לבצעה. וינגייט היה אופטימי מאוד בעניין סיכויי הביטחון. לדעתו, הכנופיות הן עכשיו בנסיגה והכפר חוזר לכבד את מרות השלטון.