מתוך יומן העבודה - ירושלים, 20.10.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 20.10.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                        ירושלים, 20.10.1937

 

[---]

אהרון חיים כהן חזר מחיפה וסיפר שהתחילה עלייה לרגל גדולה של לאומנים ערבים ושל מנהיגי כנופיות מדמשק לביירות לבקש הנחיות מן המופתי.

[---]

סמוך לשעה 7 שמעתי שבידי המדפיס כבר נמצאות הגהות של העיתון הרשמי העומד לצאת מחר. צילצלתי לשלישו של בטרשיל ואמרתי כי בעוד אני מחכה לשמוע תשובה, התברר לי שחוק-העלייה החדש כבר הותר להדפסה. השליש הלך ודיבר עם בטרשיל [---] והודיעני שעלי לצלצל אל מודי.

וזו השיחה שנתגלגלה:

מודי: בטרשיל קיבל את מכתבך. הוא עצמו לא היה בקי בעניין. אני הוא שטיפלתי בו. למדתי את הנושא למוד היטב ואני יכול להבטיחך, שכל טענותיך היו כולן לנגד עיני הממשלה לפני שנתקבלה ההחלטה. אתה תקבל תשובה שקולה למכתבך תוך יום או יומיים.

אני: לא המכתב מדאיג אותי. זו הייתה תזכורת אישית כתובה על רגל אחת. אנו צריכים שהות של כמה ימים כדי להכין הערות שקולות לעניין החוק – אתה עצמך נתת לנו זמן עד 30 באוקטובר – הרי שאינך צריך לטרוח במתן תשובה לאותה תזכורת. עיקר דרישתי היה דחיית פרסומה של הצעת החוק, אבל רואה אני שהיא כבר בידי המדפיס.

מודי: דחייה איננה באה בחשבון כלל, מאחר שהחוק כבר פורסם.

אני: זהו מה שראיתי. צר מאוד שבטרשיל איננו בעיר היום, ולא היה באפשרותי לראותו שעה אחת קודם.

מודי: הו לא, שרתוק! זה לא היה משנה ולא-כלום, אפילו היית מגיש עצומותיך שעה אחת קודם. כל העניין הזה נבדק בתשומת לב מרובה. על-כל-פנים, השאלה אם יש לפעול על-פי החוק הזה תהיה לה חשיבות מעשית רק לאחר חודש מרס.

אני: כן, אבל בחקיקת החוק הזה תהרסו חלק הגון של המנדט, בלי לחכות עד מרס.

מודי: ניחא, האם זה הדבר היחיד שאנו הורסים? כבר הרסנו דברים כה הרבה. ראה את הבתים שאנו הורסים עכשיו בכפרים, כל זה זמני בלבד.

אני: אני מקנא בך על מצב הרוח הפילוסופי שלך.

מודי: על-כל-פנים, אין עכשיו מה לעשות. העוולה כבר נעשתה.

אני: כן, מובן שעכשיו אין מה לעשות.

מודי: עכשיו ודאי תאכל בחשק את ארוחת הערב שלך.

אני: ואתה בוודאי ובוודאי תאכל בחשק את שלך, אבל מחר תפרוץ מהומת-שאול על ראשיכם, ואני מעז לומר גם על ראשינו.

לאחר מכן דיברתי עם "פלשתין פוסט", "דבר", ו"הארץ" על משמעות החוק החדש.

בשעה מאוחרת אותו הערב באה הידיעה על מותו של פליכס ורבורג בניו-יורק. מאחר שהיה עלי לצאת את העיר עם השכמת הבוקר, סידרתי עם אייזנברג שהמשרד ייסגר לעת הצהריים ושתכונס אסיפת-אזכרה. [---]

 

העתקת קישור