מתוך יומן העבודה - ירושלים, 19.10.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 19.10.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                        ירושלים, 19.10.1937

 

חזרתי בבוקר מתל-אביב לירושלים. בדרך שמעתי מפי דוד הכהן ועמוס לנדמן (לשעבר מזכיר האוניברסיטה האמריקנית בביירות, עכשיו מזכיר "סולל-בונה" בחיפה) על הקשיים שיש להם עם מחלקת-הבריאות של הממשלה בעניין בניית בית-החולים הממשלתי בחיפה. העבודה מתקדמת להפליא. תוך שלושה חדשים וחצי הוקם מיבנה של שמונה קומות – מהירות שאין לה תקדים בעבודות הממשלה – אבל בחוזה יש סעיף המחייב להעסיק פועלים יהודים וערבים על יסוד 50–50 של שכר העבודה, פירושו שיש להעסיק רוב מכריע של פועלים ערבים. מבחינה טכנית אין אפשרות גם למלא אחרי הוראת הסעיף וגם לשמור על קצב העבודה ואיכותה כפי שתובעת מחלקת-הבריאות. מלבד זאת, מעיקה על "סולל-בונה" בכל כובדה האבטלה בקרב הפועלים היהודים, ואילו מחלקת הבריאות תובעת בכל תוקף את ליטרת הבשר של העבודה הערבית. לעומת זאת הכריזה הממשלה לפני זמן-מה על חוזה לבניית מעונות לשוטרים בעלי משפחה בחיפה, בלי שיהא בו כל תנאי שהוא להעסיק פועלים יהודים. את החוזה קיבל יווני ממצרים, והוא חופשי אפוא להעסיק פועלים ערבים בלבד. עלינו יהיה להעלות לפני הממשלה בעיה זו מבחינתה הכללית.

[---]

הלילה עבר בשקט חוץ מהתקפת יריות על כפר מנחם, אחד מיישובינו החדשים השוכן מבודד בין קבוצת כפרים ערביים. הארמני שנורה אתמול – כנראה משום שחשבוהו לערבי – מת בלילה.

שיטרית[1] בא מחיפה ובפיו ידיעות שההתקפות ומעשי השוד בימים האחרונים רוכזו כולם בסביבות ירושלים, כדי להסיח את הדעת מן הצפון, שבו נערכות עכשיו הכנות להתקפות חמורות באמת. הכוונה היא לפתוח בהתקפה על כמה יישובים מרוחקים ועל מסילת הברזל בעזרת הכנופיות שיפרצו לארץ דרך הגבול הסורי. מרכז ההתארגנות הוא בדמשק. כספים באים מעיראק, ומשכורת של 3 לירות לכל "חייל" ושל 20 לירות ל"קצין" הובטחה, או אף כבר שולמה.

דוד הכהן בא לספר על שיחתו עם פח'רי נשאשיבי, הנוהג בו מנהג ידיד נפש. פח'רי מלא התלהבות לנוכח ההזדמנות הגדולה שהמצב כיום נותן למפלגתו ולו עצמו. כל עוד היה המופתי שולט בכיפה לא היה להם, לנשאשיבים, אלא לעלות עליו בקיצוניות. היה עליהם להעמיד פני פטריוטים גדולים מן המופתי, גם כדי שיהיה להם הכוח להילחם בו וגם כדי להבטיח את עצמם מפני נקמתו. עכשיו, עם מפלת המופתי, אפשר להפוך את הדף ולפתוח פרק חדש. מעתה צריך שיהא ברור שיש לכונן שלום, והוא שלום תלת-צדדי.

הם יודעים היטב שעליהם לשאת ולתת לא רק עם 400,000 היהודים בארץ-ישראל אלא עם יהדות העולם, שהשקיעה מיליונים בארץ הזאת. שעתה של האופוזיציה הגיעה. ראע'ב עצמו הזדקן מדי ומתחיל לגלות סימני סניליות רוחנית. הוא אופורטוניסט וחסר אומץ. פח'רי רוגז עליו. הוא מוסיף לדחות עניינים, סבור שעליהם להמתין ולא לעשות כלום, ואילו פח'רי תובע פעולה גלויה ומיד – פעולה לארגון המפלגה, לליכוד השורות ולכיבוש ההמונים.

הצרה היא שאין כסף בשביל כל זה. בידיו של חאג' אמין עברו, מאז נתמנה למשרתו, לא פחות ממיליון לירות. לא בלבד שהוא מושחת ומשתמש בכספי ציבור למטרותיו שלו, גם כספים המוצאים כראוי, כגון לתשלום משכורת לפקידי ה"ווקף" ובתי-הדין השרעיים, או לקיום בתי היתומים המוסלמים ולמוסדות כיוצא באלה – אף הם שימשו לחיזוק מעמדו האישי.

המסקנה ברורה. אנחנו נדרשים להתייצב לימינו בצרור כסף מלא כדי לממן תעמולתו. על המדיניות שתינקט בתעמולה זו לא יקשה לבוא איתו לידי הסכם, יש מקום אפוא להסכם על חלוקה. ואם נרצה שהאמיר יצטרף אף הוא – אדרבא, יבוא. העיקר, הרבה כסף ופעולה תקיפה. עליו יהיה לערוך סיור בארצות השכנות, להבטיח שיתוף פעולה של העיתונים, לרכוש ידידים בקרב המדינאים וכו' וכו'. תוכנית יומרנית מאוד, גם יקרה מאוד. הוא יודע שרק הסוכנות היהודית בכוחה להביא לידי הסדר כזה ולשאת בהוצאות, שעל-כן הוא מבקש לראותני ורוצה שדוד הכהן יסדר את הפגישה.

[---]

לאחר שעה שש בערב הגיעה ידיעה מזעזעת: מכתב מאת המזכיר הראשי המכיל הצעת חוק עלייה חדש שמגמתו, בין השאר, ליתן תוקף חוקי להגבלת המקסימום הפוליטי של העלייה.

החוק עומד להתפרסם בעיתון הרישמי ב-21 באוקטובר, והמכתב הוא הודעה סודית מוקדמת. החוק יקבל תוקף ב-4 בנובמבר. אנו מתבקשים להגיש הערותינו עד 30 באוקטובר, אבל נאמר לנו מראש, שלא יינתן מקום לשום שינוי בעקרונות הכלולים בחקיקה חדשה זו.

לפי ההצעה מוסמך הנציב העליון:

א. לקבוע מכסה מקסימלית כוללת ל"זרים שיורשו להיכנס לארץ כעולים" בתקופה מסויימת שתצויין;

ב. לחלק את המיכסה המקסימלית הזאת לשיעורים מקסימליים לפי סוגים;

ג. לקבוע מה יהיה חלקם של היהודים במיכסה המקסימלית ובשיעורים המקסימליים לפי הסוגים.

זו הפעם הראשונה, דומני, שהביטוי "אנשים מגזע יהודי" מפאר חוק של ממשלת ארץ-ישראל. במקרה של ספק, אם איש פלוני הוא יהודי או לא-יהודי – התבונה והסמכות להכריע בדבר נתונות למנהל מחלקת ההגירה. כל הדבר הזה הוא התעלמות גמורה וגלויה מהחלטות ז'נווה לגבי המקסימום הפוליטי של העלייה. ניסחתי מיד מברק ארוך ללונדון ובו העתק הסעיפים העיקריים, וביקשתי לפעול מייד כדי להבטיח דיחוי הפרסום.

[---]

העוצר הוסר היום והרחובות היו מלאים אדם. במשך הערב הגיעו ידיעות על כמה תקריות: פצצה שזרק ערבי אל עבר חנות יהודית בפרבר של ירושלים קרעה חלק מזרועו של המנוול וזו נמצאה במקום. רמת-רחל הותקפה באש חזקה. אוטובוס יהודי הותקף בקילומטר השמיני, כרגיל, סמוך למוצא [בכביש ירושלים-ת"א]. לא היו נפגעים.

 

הערות

[1]  בכור שלום שיטרית (1895–1967). יליד טבריה. היה מורה בבית-ספר אליאנס בטבריה. במלחמת-העולם הראשונה היה מוכתר המושבה כנרת. לאחר כניסת הצבא הבריטי לארץ אירגן את משטרת טבריה. שירת בתפקידים משטרתיים בנצרת, ירושלים, חיפה ותל-אביב. ב-1935 נתמנה שופט שלום. שירת ביפו, תל אביב וחיפה. ב-1945–1946 שופט-שלום ראשי במחוז לוד. חבר הממשלה הזמנית כשר המשטרה ושר המיעוטים. חבר כנסת מטעם מפא"י ושר-המשטרה עד מותו.

 

העתקת קישור